נשיא המדינה, ראובן (רובי) ריבלין, ורעייתו, הגברת נחמה ריבלין, קיימו היום, יום חמישי, י"ט טבת, 31 בדצמבר, במשכנם, זו השנה הראשונה את טקס הענקת תעודות הוקרה על תרומה לטוהר המידות במוסדות הציבור בישראל. התעודות הוענקו במעמד הנשיא, שרת המשפטים, ח"כ איילת שקד ומבקר המדינה, השופט בדימוס יוסף חיים שפירא.
תעודות הוקרה אלו ניתנות מכוח החוק לעידוד טוהר המידות בשירות הציבור, התשנ"ב-1992 שמהותו: "לעודד עובדי ציבור לגלות מאמץ ותשומת לב לעקירת מעשי שחיתות או חריגות חמורות אחרות הפוגעות בטוהר המידות בשירות הציבור".
עד לאחרונה, החוק לעידוד טוהר המידות בשירות הציבורי היה לא נאכף ובשנים האחרונות, בזכות פועלם של מספר חברי כנסת, ביניהם עדי קול ומיקי רוזנטל, גורמים במשרד מבקר המדינה ומשרד המשפטים, ועמותות הפועלות להגנה על טוהר המידות, החל מימושו בהחלטת שרת המשפטים.
הליך בחירת מקבלי התעודות החל בפניית שרת המשפטים למשרד מבקר המדינה, נציב שירות המדינה, ראש אגף חקירות במשטרה, החשבת הכללית וכן למבקרים פנימיים במאות רשויות אחרות, ופרסום "קול קורא" לכלל הציבור להמליץ למשרד המשפטים על מועמדים לקבלת תעודת ההוקרה.
לאחר בחינת ההמלצות שהוגשו למשרד המשפטים, גיבשה השרה את חוות דעתה והעבירה אותה לידי הנשיא. נשיא המדינה עיין בחוות הדעת ועל סמך הנתונים וההמלצות שניתנו לו נבחרו עובדי הציבור להם הוענקו תעודת ההוקרה באירוע.
במהלך הטקס נשאו דברים נשיא המדינה, שרת המשפטים ח"כ איילת שקד, ומבקר המדינה מר יוסף שפירא. בטקס השתתפו נשיא בית משפט השלום חן אביטל, ח"כ קארין אלהרר, ראש אגף חקירות במשטרת ישראל ניצב מני יצחק, הזוכים ובני משפחותיהם.
מדברי הנשיא באירוע:"לפני עשרים ושלוש שנים, נחקק חוק חשוב מאין כמותו: החוק לעידוד טוהר המידות בשירות הציבור. היכולת לעמוד מול קולגות, מול ארגון, בבדידות, בלחץ ולעיתים תוך תשלום מחיר אישי כבד, ולהצביע על הפגמים, על שחיתויות, היא יכולת שלעולם לא תבוא לידי מימוש ללא אומץ. על האומץ הזה אנחנו מעניקים לכם, היום תעודות הוקרה. הוקרה על האומץ, ועל המאמץ.
כחברה אנחנו חייבים להבין: טוהר מידות במגזר הציבורי הוא אבן הראשה של הדמוקרטיה. שחיתות חותרת תחת אושיות החברה והארגון החברתי התקין. שחיתות מסוכנת, למדינת ישראל, יותר מהרבה איומים חיצוניים, כאלה או אחרים. מעבר לנזק, הממשי המיידי, שהוא לרוב הנזק הקטן יחסית, יש נזק אסטרטגי, ארוך טווח, לאמון הציבור. ולחוסן הלאומי. בטווח ארוך, נוצרת לגיטימציה, לניצול הכח לרעה. פגיעה בנאמנות ובסולידריות, ואבדן האמונה ביכולת ההשפעה, של הפרט.
מכובדי, חושפי השחיתויות, פועלכם הוא מפגן אמיתי של פטריוטיות. עשיתכם למען מדינת ישראל, למען החברה בישראל. המאבק שלכם לא היה נגד המגזר הציבורי, אלא עבורו, ובשבילנו. אתם שחשפתם מעילות בהיקף של מיליוני שקלים, הטבות שכר שלא כדין, קידום מקורבים, שימוש שלא כדין בכספים, ועוד עוולות שאין חברה מתוקנת יכולה לשאת, הובלתם אותנו למקום נקי יותר, נאצל יותר מבחינה מוסרית וערכית".
מדברי שרת המשפטים אילת שקד: "חושפי שחיתויות הם חוד החנית במאבק לשמירת אופייה הדמוקרטי של מדינת ישראל, השקיפות היא החיסון הטוב ביותר אל מול השחיתות. ניקיון יסודי אינו יכול להגיע על ידי טאטוא מתחת לשטיח. לא פשוט להתריע על עוולות הנעשות במקום העבודה.
רבים היו עוצמים עיניהם ומתעלמים במקום שבו חושפי השחיתויות בחרו את הבחירה הנכונה יותר. לצערנו, אנשים אמיצים אלה, המציפים מעשי שחיתות במקום העבודה, זוכים לא פעם ליחס פוגעני ואף לנידוי מצד עמיתיהם.
באמצעות טקס זה, הנערך זו הפעם הראשונה, אנו מביעים בפני מי שלקחו על עצמם את עול חשיפת השחיתות, את הכרת התודה בחשיבות מעשיהם ואת ההערכה הרבה שלנו להקרבתם. אתם הופכים את החברה שלנו לטובה יותר ונקיה יותר".
מדברי מבקר המדינה ונציב תלונות הציבור השופט בדימוס יוסף חיים שפירא: "השחיתות, מטבע הדברים, נעשית בסתר. למעשה השחיתות, בדרך כלל שותפי סוד ספורים. לכן, אין החברה יכולה להגן על עצמה מפני מעשים אלו אלא אם תעודד היא את אנשי המצפון והמצפן אשר יסירו את מעטה הסודיות וידווחו על מעשי השחיתות.
אנשים אלה אינם ככל האדם. עמוד השדרה שלהם בנוי לתלפיות. הם יודעים כי לא קלה תהיה דרכם וכי צפויים להם קשיים רבים עקב חשיפת השחיתות. על אף זאת, גם בדיעבד, מרביתם יאמרו שהיו נשארים לאמונתם".
מקבלי תעודות ההוקרה הם, גב' מעיין אגם- על פעילותה בין השנים 1998-2005 לחשיפת מעשי שחיתות בהסתדרות העובדים הלאומית אשר באה לידי ביטוי במעילות בהיקף של מיליוני שקלים שבוצעו על ידי בכירים לשעבר בהסתדרות.
מר שאול כרמלי- על פעילותו בין השנים 1999-2013 לחשיפת מספר מקרים של התנהלות לא תקינה בחברת נמל חיפה בנושאים שונים ובניהם פרשת סידורי העבודה של עובדי הנמל והסמכת אתתים שלא כדין.
פרופ' אשר ברנר- על פעילותו בשנת 2002 לחשיפת שימוש בכספי מחקר אקדמאי שלא כדין על ידי מרצה בכיר באוניברסיטת בן גוריון בנגב.
