ח"כ דב חנין, יו"ר-שותף בשדולה הסביבתית-חברתית בכנסת: אנחנו נמצאים בתקופה מאוד דרמטית. קשה לא לראות זאת, כאשר אפילו בחדשות רואים בכל שבוע, עוד זיהום בעוד חוף ים. יש "צדק חלוקתי": השבוע זו הרצליה, בשבוע שעבר זה היה חוף פלמחים... גם בשנת 2016, זיהום ים הוא משהו שממש לא נמצא מאחורינו, אלא נמצא בהווה. אם רוצים שהוא לא יחזור על עצמו בעתיד, צריך לשנות משהו בהתנהגות שלנו.
נקודה נוספת לגביה אנחנו מנהלים מאבק, ויש בה התקדמות מסוימת, זו הכניסה בחינם לחופים. כיום עמדת הממשלה היא שאנחנו צריכים להעביר מהעולם את הגבייה בכניסה לחופי הרחצה, ויש לברך על עמדות השרים בנושא זה.
סוגייה נוספת הקשורה בחופים היא סוגיית הבנייה בחופים. במקביל לכינוס השדולה מתכנסת המועצה הארצית לתכנון ובנייה. אנחנו נמצאים במציאות מסוכנת שבה יש סכנה שההגנה על החופים תישחק ברצועה שסמוכה מספיק לחוף כדי שתהיה לה משמעות גדולה. אחת מהצעות החוק שאנחנו מקדמים זהו התיקון לחוק שמירת הסביבה החופית, אשר יקבע כי תכניות ישנות לא תנצחנה באופן אוטומטי את החקיקה הסביבתית העדכנית, אלא יווצר מנגנון של בחינה מחודשת שיאפשר לבחון מחדש גם תכניות ישנות. בעבר, בשיטה המשפטית האנגלית הישנה, כינו את המצב בו אנחנו מצוים כיום בשם 'שלטון היד המתה': מתוך קבר, יוצאות התכניות הישנות, והיד המתה מתגברת על החקיקה המודרנית. באנגליה התגברו על היד המתה, וגם אנחנו צריכים להתגבר עליה כאן.
שני מהלכי חקיקה גדולים ומשמעותיים נוספים – המקודמים בידי עמותת "צלול" ובידי עמותת "אדם, טבע ודין" – נועדו להגן על הים מפני סיכונים. אנחנו מקווים עד סוף הכנס הזה להשלים החתמה נרחבת של חברי כנסת מהקואליציה ומהאופוזיציה על שתי הצעות החוק האלה, וכדי שנוכל לנהל עליהן מאבק בכנס הקיץ של הכנסת.
קידוחי הגז שמקודמים, וקידוחי הנפט שמתוכננים אולי להתבצע, מהווים גם הם סיכונים סביבתיים משמעותיים. הם מתבצעים היום בלי הגנות סביבתיות מספקות, ובמובן מסוים – המאבק הסביבתי-חברתי הגדול על הגז, צריך לעבור אולי משאלת הכסף לשאלת הסביבה, שגם לה עשויה להיות משמעות כלכלית מרחיקת לכת.
ניר פפאי, מנכ"ל "חיים וסביבה – ארגון-הגג של הארגונים הסביבתיים בישראל":
ארגוני סביבה עסקו בנושא החופים מאז שנות התשעים, וזכו בהצלחות לא מעטות בשני העשורים האחרונים. אולם הצלחות אלה מאוימות כרגע. הוקמה קואליציה של ארגוני סביבה שמטרתה לאחד כוחות מול הסיכונים הקרובים.
יוזמה ממשלתית בעייתית היא "יוזמה לעידוד המלונאות", שהיא הצעת חוק שמשמעותה היא שאפשר להחזיר את הבנייה על קו החוף. הדיון הראשון בהצעת החוק הזו יתקיים בשבוע הבא. סיכון קונקרטי נוסף הוא פרק החופים בתכנית המיתאר הארצית (תמ"א), שידון בתחילת אפריל במועצה הארצית לתכנון ובנייה. יש איום ממשי על ההגנות על החופים.
ח"כ רחל עזריה, יו"ר-שותפה בשדולה הסביבתית-חברתית בכנסת:
צריך לדון הן בהתקדמויות והן באיומים. סוגיית הרגולציה הימית תהפוך משמעותית בתקופה הקרובה, ובכוונתנו לקדם הצעת חוק לאיסור דייג בצלילה. זהו חוק שנעשה בתיאום עם העבודה שנעשית כיום בממשלה. גם בנושא החופים נעשה מאמץ לשמור על החופים פתוחים, ללא גביית דמי כניסה, כולל לפתור בעיה של גביית דמי כניסה במסווה של דמי חנייה.
ח"כ תמר זנדברג, יו"ר-שותפה בשדולה הסביבתית-חברתית בכנסת:
מצטרפת לברכות לשרים דרעי וכחלון, שהשיגו את התקציב לשיפוי הרשויות כדי לאפשר ביטול של גביית דמי הכניסה בחופים. ראוי להתקין תקנות שיעגנו את העיקרון של נגישות חופשית של הציבור לחופי הים.
כל סוגיית הנגישות לטבע ולמשאבי הטבע – לא רק חופי הים, אלא גם שמורות טבע, נחלים, וכו' – ראוי לבחון גם אותו. הזמנתי נייר עמדה ממרכז המידע והמחקר של הכנסת, שיערוך סקירה בינלאומית של סוגיית הנגישות הזו.
חוק המלונאות של שר התיירות יריב לוין, שמקודם בימים אלה, מגדיר מלונאות בתור "תשתית לאומית", דבר שיבטיח קיצורי דרך בהליכי התכנון. יש מקום להטיל ספקות במהלך הזה.
מאיה יעקבס, מנכ"לית עמותת "צלול":
התשתיות הימיות מעמיסות על הסביבה, והניהול הכושל מסכן אותן. הגנת הים לא מספיק חשובה לשר להגנת הסביבה, אבי גבאי, ואני אומרת זאת על סמך התכנית הרב-שנתית שפורסמה בידי המשרד: "תכנית חוף נקי", למשל, שהיא תכנית דגל של המשרד להגנת הסביבה – קוצצה באופן משמעותי. התכנית הלאומית למוכנות לדליפות שמנים ונפט בים – נבלמה. הזיהום שהיה בפלמחים לפני כשבוע מדגים את הברדק ואת חוסר התיאום של המצב הקיים. הבעיה היא לא רק באיומים חדשים, אלא גם בהופעה מחודשת של איומים ישנים: משרד החקלאות מקדם החזרה של כלובי הדגים אל מפרץ אילת, ובכך מבטל הישג של התנועה הסביבתית. האיום החדש והגדול – הם קידוחי הגז והנפט, שמהווים הפקרה מוחלטת של מה שקורה בים.
יעל דורי, ראש תחום תכנון בארגון "אדם, טבע ודין":
אנחנו רגילים להתייחס לחופים כאל שטח מאוים, אבל התקופה האחרונה לדעתנו היא אחת התקופות הקשות ביותר, מבחינת מה שקורה בתחום הטבע והים. אחת הסכנות המרכזיות היא הניסיון של מינהל התכנון לבטל את ההגנות על החופים הקיימות בתמ"א 13. כך למשל, אנחנו עלולים למצוא את עצמנו במצב בו ישנה בנייה מסיבית, כולל בקו 100 מטר מחוף הים. במסגרת השינוי המוצע, עורפי חוף טבעיים ופראיים – כמו בפלמחים או בקיסריה – זכאים לפחות הגנות סביבתיות, ועשויה להיות שם אפילו בנייה פרטית.
סכנה מרכזית נוספת היא זו של התכניות הישנות, שנעשו בטרם נחקקו חופים המגינים על החופים, שיש ניסיון להוציא אותן לפועל. יש למעלה מ-30 תכניות שמהוות איום ממשי: בחוף אכזיב, בחוף בצת, ובעשרות חופים נוספים. התכניות כוללות בנייה של כפרי נפש ואגמים מלאכותיים, עם זכויות בנייה רבות, שיפגעו בשטחים פתוחים.
התיקון לחוק שמירת הסביבה החופית – שמקודם כיום בכנסת – מציע דיון מחודש בתכניות ישנות, כדי להבטיח שניתן מענה נאות לתחשיבים הסביבתיים.
דרור בוימל, רכז תכנון תשתיות בחברה להגנת הטבע:
הוות"לים (הוועדות לתכנון לאומי) לא דוחות תכניות בנייה, גם אם הן בעייתיות, אלא רק עוסקת בשאלה – איך מוציאים אותן לפועל. הוות"לים גוברים על תכניות מיתאר ארציות, והן יכולות לאשר תכניות גם אם הן פוגעות בערכי טבע ועל שיקולים סביבתיים ותכנוניים. אפילו מקומות בעייתיים, שהתנועה הסביבתית הצליחה להסיר מעליהם איומים בעבר, עשויים הוות"לים לאשר בהם תכניות בנייה.
ד"ר רותי יעל, האקולוגית הימית של רשות הטבע והימים:
הסביבה הימית של מדינת ישראל גדולה יותר מאשר הסביבה היבשתית שלה. לכן, צריך למקד את הדיון ולראות מהי הסביבה הבוערת ביותר בשאלת הסביבה הימית. הדיון כאן לוקה בחוסר מיקוד, משום שאין קשר בין בנייה על חופים לבין התמודדות עם קידוחי נפט וגז. ישראל לא עומדת בשום מחויבות בינלאומית שלה להגנה על הים. במים הטריטוריאליים שלנו יש רק אחוז אחד של שמורות טבע ימיות. לצערי, משרד החקלאות לא רואה את היתרון שבהכרזה על שמורות טבע ימיות, שימנעו דיג, ובכך לשמור על הדגה.
ח"כ עבד אלחכים חאג' יחיא:
בניית המלונות על החופים היא לטובת הטייקונים שמתעשרים מהם, והיא נעשית על חשבון רוב העם. זה נושא שעל כולנו – ללא הבדל השקפה מדינית – להתלכד סביבו.
עדי לוסטיג, ממובילות המאבק בחוף פלמחים:
אין לנו צורך יותר בבנייה על קו החוף או על עורף החוף. נחוצה תכנית שמגנה על מה שיש, למשל – המצוקים שקורסים. אבל במקביל, מנסים לקדם בנייה של מרינות ובתי מלון. צריך לראות איך מצילים את מה שיש לו, לפני שיוזמים תכניות חדשות שרק יזיקו.
ח"כ מיכל רוזין:
למרות שאנחנו כבר מבינים את הקשר בין השאלה הסביבתית לבין השאלה החברתית-כלכלית, נראה שהממשלה עדיין עושה את ההפרדה בין הנושאים. תמיד צריך לזכור, שחלק מהדברים הם מקומיים – למשל, בנייה על החופים – אבל הרבה מהדברים אינם מקומיים כלל וכלל, שכן שאלות סביבתיות חוצות גבולות לאומיים, ויש נושאים – כמו נגישות למים או זיהום ים – שפוגעים בכמה עמים או בכמה מדינות.
שלמה אברמוביץ', פעיל במאבק חוף קריית חיים:
חברת תש"ן – שבבעלות חלקית של מדינת ישראל – הורסת לחלוטין קטע ים של בין 800 מטר ל-1,200 מטר, בחופה הדרומי של קריית חיים. גם המשרד להגנת הסביבה הזהיר שבניית קיר בטון תהווה גזירת מוות על החוף.
עו"ד איילה מאיר-בראון, פעילה במאבק להגנת חופי בת ים:
תושבי בת-ים מתעוררים ומגלים הרס מוחלט. קירות בטון ששתולים בכל החופים, דבר שגורם לחול לסגת לאחור. בניית המגדלים בעיר היא ממש על קו המים, ולכן – כמעט ולא נותר חוף. חוף הסלע בבת-ים הוא חוף ידוע, ובשנות השבעים והשמונים היו מגיעים אליו בשבתות מכל הערים השכנות. אבל כיום הוא נקבר מתחת לבטון. צריך להשיב לנו את הים הכחול והיפה.
ח"כ יעל גרמן:
אמרנו במפורש לשר התיירות, שלא יכול להיות שבחסות נושא חשוב כמו תיירות – יגזלו שטחי חוף ויימסרו לבנייה. כל כך מעט מחוף הים של ישראל נגיש כיום לציבור. חופי הים הם אחד המשאבים הטבעיים הנדירים ביותר והחשובים ביותר שקיימים לנו.
משה קוסטי, פעיל בפרויקט "מגני הים" בעמותת "צלול":
אני מתגורר בקיבוץ פלמחים ונמצא בחוף הים די הרבה. אנחנו נתקלים שם בגוויות רבות של צבי ים ורואים דולפינים שנסחפו אל החוף. אני קורא לזה 'בית הקברות פלמחים'. לא נעשה די בתחום החינוך, כדי ליידע את הדור הצעיר מה המשמעות של ההתנהגות שלהם בטבע: למשל, כשמשליכים שקיות ניילון על חופי הים – זה מסכן צבים על החוף.
רני עמיר, ראש היחידה הארצית להגנת הסביבה הימית במשרד להגנת הסביבה:
אני רוצה לשים את הבעיה של היחידה שלנו על השולחן: אנחנו יחידה של 30 איש, שאמורה לטפל כמעט בכל המגוון של הבעיות שתוארו כאן – זיהום, בנייה על החופים, דליפות, וכו' – בים סוף, בים התיכון ובים המלח. אין סיכוי שנצליח לעשות את מגוון המשימות האלה עם כוח האדם המוגבל שעומד לרשותנו. אני מלווה את התהליכים האלה כבר קרוב ל-15 שנה, ואני רואה שמערכת החקיקה עובדת יפה טוב. יש לנו חוקים מהמתקדמים בעולם, אבל החלק של יישום החקיקה – לוקה בחסר.
היינו בסיור בבת-ים לפני כחודש: הים עולה, החול נעלם, ומה שקורה בחלק מהמקומות הוא מטריד. בחוף הסלע, לפני עשרים שנה, היו 100 מטרים של הליכה על החול בין המסעדה לבין קו המים. אבל כיום, המסעדה צמודה לים. לכן, כאשר אנחנו שומעים כיום על תכניות בנייה שמבקשות לבנות בסמוך לקו המים, צריך לזכור שבעוד כמה שנים – הבנייה הזו עלולה להיות בתוך הים עצמו. אם לא נעשה משהו, אז התופעה הזו תמשיך ותתגבר.
בעבר, כשהיה יורד גשם – הוא היה מתנקז לנחלים וזורם לים. אבל כיום, הזרימה הזו כוללת את הפליטות מהמכוניות, וגם אשפה שמשליכים אנשים, שמגיעים דרך הנחלים אל הים. זו סוגיה שניתן לטפל בה, אבל זה מצריך תקציבים ומצריך התגייסות של כל משרדי הממשלה הרלוונטיים. ניסחנו תכנית בשם "התכנית הארצית למניעת זיהומים בים", שנגזרת מההנחיות של אמנת ברצלונה, ונוסחה יחד עם הארגונים הירוקים.
כיום יש רק שני מתקנים במים הכלכליים של ישראל בהם נעשים קידוחי גז ונפט בים העמוק, אבל בתוך שנה עד שנתיים אני מאמין שנראה גם פעילות בשדה "לוויתן", בערך במרחק 150 ק"מ מחופי ישראל. זה מצריך אותנו להגיע לשם, במסוקים או בספינות, לביקורת כל שלושה חודשים.
תום פישר, פעיל במאבק להצלת חוף אכזיב:
מדובר בשכונה של 1,600 יחידות דיור, שכוללת גם שני בתי מלון של 10 קומות, בקו 100 מטר מהים. המאבק מקבל תאוצה לאחר שלפני שלוש שנים, בעקבות פעילות של "אדם, טבע ודין", הגענו לפסק דין תקדימי בבית משפט, שקבע שצריך לדון בתכנית פעם נוספת, על אף שהיא נוסחה לפני חוק החופים. אבל לפני כשנה הוועדה המחוזית אישרה את התכנית פעם נוספת, למרות התנגדות משרדי הממשלה הרלוונטיים. כיום, אנחנו רואים שמשרד המכירות מתחיל כבר לשווק את הפרויקט, ואנחנו זקוקים לעזרת חברי הכנסת והארגונים הסביבתיים כדי לבלום את זה. התכנית באכזיב זו המחשה טובה לסיכונים שהחופים שלנו נמצאים בהם בכל הארץ.
ח"כ יעל כהן-פארן:
אנחנו נמצאים בנסיגה מהישגים שהיו לנו בעבר, שנובעת מכמה סיבות. כל תכנית בנייה בחופים רוכבת על תופעת משבר הדיור, ועושה בו שימוש כדי להצדיק בנייה. התפיסה הרווחת במסדרונות הכנסת היא שצריך לבנות עוד ועוד, ולא משנה איפה ואיך.
חוף אכזיב הוא מאבק שאפשר להתכנס סביבו, משום ששם רואים בנייה ממש על קו המים. אם לא נעצור את תכניות הבנייה שם, יש חשש שזו תהיה פריצה של חוק החופים, ונראה הפקרות גמורה בעתיד בכל הנוגע לבנייה בסמוף לים.
