התנועה האברהמית בעיראק היא יוזמה בין-דתית הקוראת למוסלמים, ליהודים ולנוצרים להכיר במוצאם המשותף מאברהם אבינו. התנועה מציגה את אברהם, משה, ישו ומוחמד כחוליות בשרשרת אמונה אחת ורציפה, ומקדמת דיאלוג, כבוד הדדי ושיתוף פעולה — כמשקל נגד לפילוג העדתי שזורעים, לדבריה, זרמים קיצוניים וטקפיריים.
במרכז המאמר עומד סיפור ליל אל-איסרא ואל-מיעראג', ליל העלייה לשמיים. על פי המסורות המובאות בו, כאשר עלה הנביא מוחמד לרקיע השביעי, הוטלו על אומתו תחילה חמישים תפילות ביום. משה, שפגש אותו בדרך, הזהיר כי מדובר בנטל כבד מדי עבור אומה חלשה, והאיץ בו לשוב אל ריבונו ולבקש הקלה. כך, פעם אחר פעם, פחת המספר בעשר — עד שנותרו חמש התפילות הנהוגות עד היום. הסיפור, המובא במלואו בקובץ החדית' סחיח אל-בוח'ארי, מוצג במאמר לא רק כהלכה — אלא כמעשה של השתדלות נביא אחד למען קהילה שאינה שלו: מודל של רחמים וחמלה העוברים בין דתות אברהם.
מכאן גוזרים הכותבים תזה רחבה יותר: כל הבשורות האלוהיות חולקות אמונה באל אחד, גם כאשר החוקים והמנהגים משתנים בין אומות ותקופות. המאמר מביא שורת פסוקים מהקוראן המאשרים, לדבריו, את אמיתות הספרים שקדמו לו — התורה שניתנה למשה והבשורה שניתנה לישו — ומצטט את הפרשן אל-ביידאווי, שהסביר את עקרון ה"אישור" ככזה המעיד על אמת הכתובים הקודמים.
את סיפור העלייה לשמיים מציגים הכותבים כמודל עבודה ליחסים בין בני הדתות האברהמיות כיום: יחסים הבנויים על אמונה משותפת באל, כבוד לנביאים, הבנה הדדית ודחיית העוול, העריצות והשנאה. "השלום האברהמי", הם כותבים, אינו מסגרת פוליטית בלבד אלא מרחב של דיאלוג ושיתוף פעולה בין קהילות דתיות, שנועד לשמור על כבוד האדם, על חופש הפולחן ועל ביטחון החיים ברחבי האזור.
המאמר נחתם במילים: "השלום האברהמי מאחד אותנו. שלום לאנושות, שלום למזרח התיכון".
