למה איסלנד שונה מכל יעד אחר באירופה
יש משהו כמעט לא הוגן באיסלנד. במדינה בגודל של פורטוגל, שחיים בה פחות אנשים מאשר בפתח תקווה, נדחסו קרחונים, הרי געש פעילים, שדות לבה אינסופיים, מאות מפלים, גייזרים, חופים שחורים ובריכות מים חמים שמעלים אדים באמצע שום מקום. הכול קרוב, הכול נגיש בכביש סלול, ובקיץ גם אפשר לנהוג בין כל אלה באור יום מלא בשתיים בלילה.
איסלנד יושבת בדיוק על קו התפר בין הלוח הטקטוני האירו-אסייתי לאמריקאי. זו לא טריוויה יבשה – זו הסיבה שהאי מייצר חום תת־קרקעי כמעט בחינם (כמעט כל החשמל והחימום במדינה מגיעים ממקורות מתחדשים), והסיבה שהנוף משתנה כל עשרים דקות נסיעה מירוק־קטיפתי לשחור־ירחי ובחזרה. גם אם טיילתם כבר בנורווגיה או בסקוטלנד, איסלנד תרגיש כמו יבשת אחרת.
המדריך הזה בנוי כך שתוכלו לקרוא אותו לפי סדר הנסיעה: מהבירה, דרך המעגל הזהוב, חוף הדרום והקרחונים, הצפון והמערב – ובסוף החלקים הפרקטיים: רכב, עלויות ומסלולים מוכנים לפי מספר ימים.
מתי כדאי לנסוע? העונות באיסלנד
אין באיסלנד "עונה נכונה" אחת, יש ארבע חוויות שונות לגמרי:
- יוני–אוגוסט (קיץ): העונה הנוחה. טמפרטורות של 10–15 מעלות, כל הכבישים פתוחים כולל דרכי ההרים, ואור יום כמעט 24 שעות. זה גם הזמן היקר והעמוס ביותר – מחירי לינה קופצים ומגרשי החניה באתרים המרכזיים מלאים. הזמינו רכב ולינה חודשים מראש.
- ספטמבר–אוקטובר (סתיו): לדעתנו החלון המתוק. הצבעים משתנים לכתום ואדום, ההמונים מתפזרים, המחירים יורדים, ובלילות כבר אפשר לראות זוהר צפוני. מזג האוויר הפכפך אבל רוב הכבישים עדיין פתוחים.
- נובמבר–מרץ (חורף): יעד הזוהר הצפוני הקלאסי, עם מערות קרח כחולות שנפתחות רק בעונה הזו. מצד שני יש רק 4–6 שעות אור, סופות יכולות לסגור כבישים בהתראה קצרה, ונדרשת נהיגה זהירה בהרבה.
- אפריל–מאי (אביב): פשרה טובה – שעות אור מתארכות, המחירים עדיין נמוכים יחסית, הפאפינים חוזרים למצוקים בסוף אפריל. דרכי ההרים עדיין סגורות.
חוק ברזל אחד שלמדנו בדרך הקשה: באיסלנד לא בודקים תחזית פעם ביום אלא פעם בשעתיים, ומתכננים את היום סביב הרוח ולא סביב הגשם. רוח של 20 מטר לשנייה הופכת טיול חמוד למשימה מסוכנת, ורשות הדרכים מפרסמת מצב כבישים בזמן אמת.
רייקיאוויק: הבירה הצפונית ביותר בעולם
רייקיאוויק היא לא עיר שמנצחת בגודל – חיים בה כ־140 אלף איש – אבל היא אחת הבירות הכי נעימות להליכה שתפגשו. המרכז קומפקטי, צבעוני, מלא בתי קפה, חנויות עיצוב וקירות גרפיטי, ואפשר לכסות אותו ברגל ביום אחד נינוח.
נקודת הפתיחה המתבקשת היא כנסיית האלגרימסקירקיה, מבנה בטון בגובה 74 מטר שעיצובו שואב מעמודי הבזלת שתפגשו בהמשך הטיול. הכניסה לכנסייה חינם, ועלייה במעלית למגדל התצפית עולה כ־1,400 קרונה ושווה כל אגורה: מלמעלה נפרשים גגות הפח הצבעוניים של העיר, המפרץ וההרים המושלגים.
מה עוד כדאי ברייקיאוויק:
- הארפה (Harpa): היכל הקונצרטים על קו המים, עם חזית זכוכית מדהימה. הכניסה למבואה חופשית.
- לאוגאבגור (Laugavegur): רחוב הקניות והבילוי הראשי, כולל הרחוב הצבוע בצבעי הקשת שהפך לאייקון אינסטגרמי.
- Sun Voyager: פסל הפלדה בצורת שלד ספינת ויקינגים על הטיילת – שווה במיוחד בשעת השקיעה.
- בריכות גיאותרמיות שכונתיות: במקום להצטופף באטרקציות היקרות, לכו לבריכה עירונית כמו Laugardalslaug או Vesturbæjarlaug. הכניסה עולה כ־1,300 קרונה וזו החוויה המקומית האמיתית.
- שוק הפשפשים Kolaportið: פתוח בסופי שבוע, מקום טוב לסוודר צמר איסלנדי (lopapeysa) במחיר שפוי.
טיפ קולינרי: הנקניקייה האיסלנדית מדוכן Bæjarins Beztu אינה אגדה שיווקית – היא באמת טעימה, עולה כ־800 קרונה, ומצילה ארוחת צהריים במדינה שבה מנה במסעדה עולה בקלות 4,000 קרונה ומעלה.
המעגל הזהוב: שלוש תחנות, יום אחד מושלם
המעגל הזהוב (Golden Circle) הוא לולאה של כ־230 ק"מ שיוצאת מרייקיאוויק וחוזרת אליה, ומרכזת שלושה אתרים שמסבירים בעצם את כל איסלנד: גיאולוגיה, היסטוריה ומים. אפשר לעשות אותה ביום אחד בנחת, וזו הבחירה המתבקשת אם יש לכם רק יומיים במדינה.
תינגוודליר (Þingvellir)
הפארק הלאומי תינגוודליר הוא אתר מורשת עולמית של אונסק"ו, ומהמקומות המעטים בעולם שבהם רואים בעין את התפר בין שני לוחות טקטוניים. השביל המרכזי יורד בתוך בקע אלמאנאגיה – מסדרון סלע שנפער בין הלוחות – ומוביל אל המקום שבו התכנס בשנת 930 האלת'ינג, אחד הפרלמנטים הוותיקים בעולם.
הסדקים בפארק מלאים מים בצלילות מטורפת. בסילפרה (Silfra) אפשר לצלול או לעשות סנורקלינג בין הלוחות, בחליפה יבשה, במים של 2–4 מעלות לאורך כל השנה. שדה הראייה מגיע ל־100 מטר. זו אטרקציה יקרה (כ־20–25 אלף קרונה לסנורקלינג) אבל בלתי נשכחת. החניה בפארק עולה כ־1,000 קרונה ליום.
גייזיר וסטרוקור
השדה הגיאותרמי בהאוקדאלור הוא המקום שהעניק לעולם את המילה "גייזר". הגייזר המקורי, Geysir, כמעט ואינו פעיל היום – אבל שכנו סטרוקור מתפרץ בנאמנות כל 5–10 דקות לגובה של 15–30 מטר. הכניסה חינם, והטריק לצילום הוא להתמקם כשהרוח בגב ולחכות לרגע שבו המים מתכנסים לכיפה כחולה שקופה רגע לפני הפיצוץ.
אזהרת בטיחות שלא כדאי לזלזל בה: המים סביב הפתחים הם ברתיחה. הישארו בתוך השבילים המסומנים.
גולפוס
"המפל הזהוב" הוא הכוכב של הלולאה. נהר הלבן (Hvítá) נשפך בשתי מדרגות ואז נעלם לתוך קניון צר בעומק 32 מטר, כך שמזווית מסוימת נראה כאילו המים פשוט נבלעים באדמה. יש שתי תצפיות – עליונה נגישה ותחתונה שמתקרבת עד לרסס. קחו מעיל גשם, לא מטרייה: הרוח כאן אוכלת מטריות לארוחת בוקר.
סיפור יפה: בתחילת המאה ה־20 תוכנן במקום מפעל הידרו־חשמלי. סיגרידור טומסדוטיר, בתו של בעל הקרקע, נלחמה בתוכנית ואיימה להשליך את עצמה למפל. היום ניצבת לזכרה אנדרטה בראש השביל, והיא נחשבת לפעילה הסביבתית הראשונה של איסלנד.
תוספות מומלצות ללולאה
- קרייד (Kerið): מכתש וולקני בן 3,000 שנה עם אגם טורקיז בתחתיתו. כניסה כ־600 קרונה.
- לאוגרוואטן פונטנה או Secret Lagoon: בריכות גיאותרמיות קטנות ופחות מתויירות מהבלו לגון.
- חממות Friðheimar: חוות עגבניות גיאותרמית שבה אוכלים מרק עגבניות בין השיחים. הזמינו מקום מראש.
חוף הדרום: המקטע היפה ביותר בכביש הטבעת
אם יש מקטע אחד שכולם מסכימים עליו, זה הכביש מרייקיאוויק מזרחה לאורך חוף הדרום. בכ־190 ק"מ בלבד דוחסים שני מפלים אייקוניים, חוף שחור, כפר דייגים ציורי וקרחון. זהו גם המקטע שמומלץ לפרוש על יומיים לפחות ולא לרוץ בו ביום אחד.
סליילנדספוס – המפל שנכנסים מאחוריו
מפל בגובה 60 מטר שצונח ממצוק שהיה פעם קו החוף הקדום. הייחוד שלו: שביל מעגלי שעובר מאחורי וילון המים. זו חוויה נהדרת – ובערך שלוש דקות אחריה תהיו רטובים לגמרי, אז מעיל גשם ונעליים עם אחיזה טובה הם חובה, במיוחד כשהשביל חלקלק. החניה עולה כ־900 קרונה.
500 מטר צפונה נמצא גליוּפרבוּי (Gljúfrabúi), מפל קטן שמסתתר בתוך סדק סלע. נכנסים אליו בהליכה בתוך הנחל, ומגיעים לחדר אבן שהאור נופל לתוכו מלמעלה. רוב המטיילים מפספסים אותו, וזה בדיוק הקסם.
סקוגאפוס
סקוגאפוס רחב יותר ואלים יותר: 25 מטר רוחב, 60 מטר גובה, והמון רסס שיוצר קשתות כפולות בימי שמש. אפשר להתקרב עד לרגלי המפל (תתכוננו להתקלח), ואפשר לטפס 527 מדרגות לתצפית מלמעלה. מי שימשיך משם עוד קצת ייכנס לשביל פימבורדוהאלס – אחד המסלולים היפים באיסלנד, עם עשרות מפלים בדרך.
ריניספיארה ו־Vík
חוף החול השחור ריניספיארה הוא אחד המקומות המצולמים באיסלנד: חול בזלת שחור, קיר של עמודי בזלת משושים שנראים כמו אורגן ענק, ומגדלי סלע ריניסדרנגר שמזדקרים מהים. לפי האגדה המקומית אלה טרולים שהתאבנו כשעלה השחר.
אזהרה שחייבים לקרוא: בחוף הזה יש "גלי צוברים" (sneaker waves) – גלים שמגיעים הרבה מעבר לקו המים הרגיל, בלי התראה, וגורפים אנשים לים. קרו כאן מקרי מוות. אל תפנו גב לים, ואל תתקרבו לקו המים כדי לצלם.
הכפר Vík í Mýrdal בסמוך הוא נקודת עצירה נוחה – תחנת דלק, סופרמרקט, בתי קפה וכנסייה אדומה על גבעה. ממש לפניו, צומת דירהולאיי (Dyrhólaey) מובילה לצוק עם קשת סלע טבעית ענקית ולתצפית פאפינים מצוינת בקיץ.
לגונת הקרחונים יוקולסארלון וחוף היהלומים
כ־370 ק"מ מרייקיאוויק, אחרי מישורי החול השחור של סקיידאראונדור, מגיעים למקום שקשה להאמין שהוא אמיתי. יוקולסארלון היא לגונה שנוצרה מהנסיגה של לשון הקרחון ברידמרקורייקול, ובה צפים גושי קרח בכל גוונים אפשריים של כחול, לבן ושחור־אפרפר (הפסים השחורים הם אפר וולקני מהתפרצויות עבר). כלבי ים מתפנקים על הקרח, והכול נע לאט לכיוון הים.
מעבר לכביש נמצא חוף היהלומים (Diamond Beach) – החול השחור שאליו נסחפים גושי הקרח וממתינים שם, שקופים ומבריקים, עד שהגלים לוקחים אותם. אור שקיעה או זריחה כאן הוא מסוג הדברים שגורמים לאנשים לחזור לאיסלנד פעם שנייה.
אפשר לצאת לשיט בין הקרחונונים (סירה אמפיבית כ־8,000 קרונה, זודיאק כ־12,000) בין מאי לאוקטובר. אם אתם מצמצמים – הלגונה השכנה פיאלסארלון שקטה בהרבה, וסמוכה לה שמורת סקאפטאפל עם מסלול קצר ויפהפה למפל סוואטיפוס, שיורד מעל קשת של עמודי בזלת שחורים.
הצפון: אקורייי, מיוואטן וגודאפוס
הצפון הוא החלק שרוב המטיילים מוותרים עליו – וזו טעות. גודאפוס, "מפל האלים", נשפך בקשת רחבה של 30 מטר, וקל להגיע אליו כי הוא ממש על כביש הטבעת. השם מגיע מהסיפור שלפיו בשנת 1000, כשאיסלנד קיבלה את הנצרות, השליך מנהיג האסיפה את פסלי האלים הפגאניים אל המים.
אקורייי היא "בירת הצפון" – עיר של כ־20 אלף תושבים בקצה פיורד ארוך, עם כנסייה על גבעה, גן בוטני שהוא הצפוני בעולם, ורמזורים בצורת לב שהוצבו אחרי המשבר הכלכלי של 2008 כדי לעודד את הרוח. זו נקודת לינה מצוינת ללילה או שניים.
מסביב לאגם מיוואטן נמצא הריכוז הגיאולוגי המטורף ביותר באי: שדה הבוץ הרותח נאמאסקארד עם הריח הגופריתי הבלתי נשכח, מכתש ויטי, מערות הלבה של דימובורגיר, מכתש הפרץ Hverfjall, ומרחצאות מיוואטן – גרסה צפונית, זולה ורגועה יותר של הבלו לגון. משם קצרה הדרך ל־דטיפוס, המפל העוצמתי באירופה מבחינת זרימת מים.
מהוסאוויק (Húsavík) יוצאים שיטי צפיית לווייתנים עם אחוזי הצלחה גבוהים במיוחד בין יוני לאוגוסט – לווייתן גדול־סנפיר, לווייתן מינקי ולעיתים גם לווייתן כחול.
סנייפלסנס: "איסלנד בזעיר אנפין"
חצי האי סנייפלסנס, כשעתיים וחצי צפונית לרייקיאוויק, מרכז בשטח קטן כמעט כל מה שיש באי: קרחון, שדות לבה, מצוקי ציפורים, חופים שחורים וכפרי דייגים. בקצה שלו ניצב הר הגעש סנייפלסיוקול, אותו בחר ז'ול ורן כשער לפני האדמה ב"מסע אל בטן האדמה".
הכוכב הצילומי הוא כמובן ההר קירקיופל – הר בצורת חוד, עם מפלי קירקיופלספוס בחזית – שמככב על שער המדריך הזה, ומי שצפה ב"משחקי הכס" יזהה אותו מיד. עצרו גם בארנארסטאפי לשביל מצוקים מרהיב, ובחוף Djúpalónssandur עם שרידי ספינה טרופה ואבני משקל שבהן נהגו דייגים לבחון את כוחם.
אם יש לכם יום פנוי בלבד מחוץ לבירה, סנייפלסנס היא האלטרנטיבה המעניינת יותר למעגל הזהוב – בתנאי שאתם מוכנים לנסיעה ארוכה יותר.
מעיינות חמים: הבלו לגון וכל מה שמסביב
הבלו לגון הוא ככל הנראה האטרקציה המזוהה ביותר עם איסלנד: מים תכולים־חלביים בטמפרטורה של 37–39 מעלות, עשירים בסיליקה ובאצות, בתוך שדה לבה שחור. חשוב לדעת שני דברים – ראשית, זו לא בריכה טבעית אלא מאגר שנוצר כתוצר לוואי של תחנת כוח גיאותרמית סמוכה (מה שלא הופך אותה לפחות נעימה). שנית, חייבים להזמין מראש, לעיתים שבועות מראש, והמחיר מתחיל בסביבות 9,000–13,000 קרונה.
המיקום שלה – 20 דקות משדה התעופה קפלאוויק – הופך אותה לעצירה מושלמת ביום הנחיתה או ביום הטיסה חזרה.
אלטרנטיבות מצוינות וזולות יותר:
- Sky Lagoon ברייקיאוויק – נוף ים פתוח וטקס רחצה בן שבעה שלבים.
- מרחצאות מיוואטן בצפון – אותה חוויה, חצי מחיר, רבע אנשים.
- Secret Lagoon בפלודיר – הבריכה הוותיקה באיסלנד, 1891, אווירה כפרית.
- מעיינות חופשיים כמו Reykjadalur ליד הוורגרדי: הליכה של כשעה במעלה עמק, ובסופה נחל שזורמים בו מים חמים ממש.
כלל התנהגות שכדאי להכיר: בכל בריכה באיסלנד מתקלחים בעירום עם סבון לפני הכניסה למים. זה לא המלצה, זו חובה – ומקפידים עליה.
זוהר הצפון: איך באמת מגדילים סיכוי
הזוהר הצפוני הוא הסיבה שרבים בוחרים לטוס לאיסלנד דווקא בחורף. העונה נמשכת בערך מסוף אוגוסט עד אמצע אפריל, והתנאים הנדרשים הם שלושה: שמיים חשוכים, שמיים נקיים מעננים, ופעילות סולארית מספקת.
מה שבאמת עוזר:
- עקבו אחרי תחזית הזוהר של השירות המטאורולוגי האיסלנדי, שמציגה גם מדד Kp וגם מפת עננות – העננות היא לרוב הגורם המכריע.
- התרחקו מאורות העיר. אפילו 20 דקות נסיעה מרייקיאוויק משנות תמונה.
- תכננו לפחות 4–5 לילות במדינה. עם שני לילות בלבד הסיכוי נמוך מדי.
- התאזרו בסבלנות: השיא מגיע לרוב בין 22:00 ל־01:00, ולפעמים אחרי שעה של המתנה בקור.
- לצילום: חצובה, עדשה רחבה ומהירה, ISO 1600–3200 וחשיפה של 5–15 שניות. גם טלפונים חדשים במצב לילה עושים עבודה מרשימה.
אם אתם כבר משווים יעדי זוהר צפוני, שווה לקרוא גם על לפלנד הפינית ועל צפון שוודיה, שבהן העננות לרוב נמוכה יותר מאיסלנד.
חיות הבר של האי
הפאפין (אלק קטן) הוא הסלבריטאי המקומי – ציפור קטנה עם מקור צבעוני שנחתת בצורה מגושמת משהו, ומקננת במצוקים בין סוף אפריל לאמצע אוגוסט. המושבות הגדולות נמצאות במצוקי לאטראביארג בפיורדים המערביים, באיי ווסטמן (Heimaey) ובדירהולאיי בדרום.
לצד הפאפינים: כלבי ים בלגונות ובחופים, שועל הקוטב – היונק היבשתי היחיד שהיה באי לפני בוא האדם – ולווייתנים בים. ולא לשכוח את הסוס האיסלנדי, גזע שהובא לאי לפני יותר מאלף שנה ומאז נשמר טהור בחוק: אסור לייבא סוסים לאיסלנד, וסוס שיצא ממנה לא יוכל לחזור. הוא קטן, שעיר וידידותי, ובעל הליכה חמישית ייחודית בשם tölt. טיול רכיבה של שעה עולה כ־12–15 אלף קרונה, ומתאים גם למתחילים.
רכב, כבישים ונהיגה: מה שחייבים לדעת
איסלנד היא מדינה שנוסעים בה. אין כמעט רכבות, האוטובוסים מוגבלים, וחופש התנועה הוא חצי מהחוויה.
- איזה רכב: לקיץ ולכביש הטבעת בלבד – רכב רגיל מספיק. לחורף או לדרכי הרים (כבישי F) – נדרש 4x4, ולעיתים זו גם דרישה חוקית.
- ביטוחים: שני ביטוחים ייחודיים למדינה שכדאי לשקול – Gravel Protection (נזקי חצץ לשמשה ולצבע) ו־Sand and Ash Protection (סופות חול ואפר בדרום, שיכולות לקלף רכב שלם). הם לא מותרות.
- דלק: יקר – סביב 300–330 קרונה לליטר. תדלקו כשהמד מגיע לחצי, במיוחד במזרח ובצפון.
- מהירות: 90 קמ"ש באספלט, 80 בחצץ, 50 בעיר. יש מצלמות, והקנסות כבדים.
- נהיגה בשטח: יציאה מהכבישים המסומנים היא עבירה פלילית באיסלנד, בגלל רגישות הטחב והצמחייה. אל תעשו את זה.
- גשרים צרים: רבים מהם ברוחב נתיב אחד. מי שקרוב יותר עובר ראשון, השני ממתין.
- מזג אוויר ודלתות: אחת התאונות הנפוצות ביותר היא רוח שתולשת דלת רכב. פתחו דלתות בשתי ידיים, עם הגב לרוח.
לגבי לינה: מלבד מלונות יש רשת ענפה של אכסניות, גסטהאוסים בחוות וקמפינגים. ה־Camping Card משתלמת אם אתם מתכננים שבועיים בקרוואן. שימו לב שלינת בר (wild camping) אסורה ברוב השטחים הפרטיים ובגנים הלאומיים.
כמה זה עולה? תקציב מציאותי
אין דרך לעקוף את זה: איסלנד יקרה. אבל היא יקרה בצורה צפויה, ואפשר לתכנן סביבה. המספרים הבאים הם להערכה גסה לזוג ליום, ללא טיסות:
- רכב שכור: 7,000–12,000 קרונה ליום בקיץ לרכב קומפקטי, יותר ל־4x4.
- דלק: כ־5,000–8,000 קרונה ליום נסיעה ממוצע.
- לינה: גסטהאוס/אכסניה 18,000–28,000 קרונה, מלון 30,000 ומעלה, קמפינג כ־4,000 לאדם.
- אוכל: קניות בסופר Bónus או Krónan – כ־6,000 קרונה ליום לזוג. ארוחת מסעדה – 8,000–14,000 קרונה לזוג.
- אטרקציות: רוב אתרי הטבע חינם, אבל החניות עולות 700–1,000 קרונה, ופעילויות מודרכות (קרחון, מערות קרח, לווייתנים) 15,000–30,000 קרונה לאדם.
חמש דרכים לחסוך שבאמת עובדות: לקנות אלכוהול בדיוטי פרי בנחיתה (מחירי החנויות המונופוליסטיות מטורפים), לשתות מי ברז (הם מהטובים בעולם, ואל תיבהלו מריח הגופרית במים החמים), לאכול צהריים בתחנות דלק ובבתי קפה במקום במסעדות, לטוס בעונת מעבר, ולהזמין רכב ולינה כמה חודשים מראש. תשלומים – הכול בכרטיס אשראי, כולל דוכן נקניקיות; מזומן כמעט מיותר, אבל כרטיס עם קוד PIN בן 4 ספרות נחוץ במשאבות דלק אוטומטיות.
מסלולים מוכנים לפי מספר ימים
3 ימים – טעימה
יום 1: נחיתה, בלו לגון או Sky Lagoon, ערב ברייקיאוויק. יום 2: המעגל הזהוב המלא + קרייד. יום 3: חוף הדרום עד ריניספיארה וחזרה. מתאים למי שעוצר באיסלנד בדרך לצפון אמריקה.
5 ימים – הדרום הקלאסי
יום 1: רייקיאוויק. יום 2: המעגל הזהוב, לינה בסלפוס. יום 3: סליילנדספוס, סקוגאפוס, דירהולאיי, ריניספיארה, לינה ב־Vík. יום 4: סקאפטאפל, יוקולסארלון וחוף היהלומים. יום 5: חזרה מערבה עם עצירות שהחמצתם, ובריכה חמה לסיום.
8 ימים – כביש הטבעת המלא
מוסיפים למסלול של 5 הימים את המזרח (הפיורדים המזרחיים וסיידיספיורדור הצבעונית), את הצפון (דטיפוס, מיוואטן, הוסאוויק, אקורייי) ואת חצי האי סנייפלסנס לפני החזרה לבירה. זהו המסלול המומלץ ביותר לטיול ראשון בקיץ – כ־1,400 ק"מ נסיעה, בקצב סביר.
10–12 ימים – לעומק
אותו מסלול טבעת, אבל עם שני לילות בכל אזור במקום אחד, ותוספת של הפיורדים המערביים – האזור הנידח והשקט באי, עם מפל דינייאנדי, מצוקי לאטראביארג וכבישי חצץ מתפתלים. מתאים למי שמעדיף פחות תחנות ויותר זמן בכל אחת.
טיפים אחרונים לפני שסוגרים כרטיס
- שכבות, לא מעילים: תרמי, פליז, שכבת רוח וגשם אטומה. גם באוגוסט.
- נעליים: נעלי הליכה אטומות למים עם סוליה אוחזת שוות יותר מכל פריט אחר בתיק.
- בגד ים ומגבת מהירת ייבוש: תשתמשו בהם יותר ממה שאתם חושבים.
- אפליקציות: vedur לתחזית, road.is למצב כבישים, safetravel לרישום מסלול והתראות.
- שפה: כולם דוברים אנגלית מצוינת. אין צורך במאמץ – אבל "takk" (תודה) תמיד עושה רושם טוב.
- שעון: איסלנד ב־GMT כל השנה, כלומר שעתיים או שלוש אחורה מישראל, בלי שעון קיץ.
- תכננו ימים גמישים: תמיד השאירו חלון אחד "צף" לתחזית. מי שנצמד ללוח זמנים נוקשה באיסלנד ייצא מתוסכל.
לסיכום
איסלנד היא לא יעד של ערים, מוזיאונים וקניות – היא יעד של נופים שמשנים קנה מידה. הערך האמיתי שלה הוא ברגעים שבין האתרים: הכביש הריק שמתפתל בין שדות לבה, העצירה האקראית ליד מפל שאין לו שם, הבריכה החמה בסוף יום ארוך, השקט של חצות באור יום. תכננו רחב, נהגו לאט, ותנו למזג האוויר לנהל אתכם קצת – ככה יוצאים מהטיול הזה עם הסיפורים הטובים.
ואם אתם בונים סדרת טיולים בצפון אירופה, שווה לשלב את איסלנד עם נורווגיה, דנמרק או אירלנד – שלושתן מתחברות אליה יפה בטיסות ובאופי, וכל אחת מוסיפה שכבה אחרת לחוויה הצפונית.
