הדברים הבאים נכתבו בידי פייסל מרג'אני, יו"ר ומייסד עמותת "מרוק קואקזיסטנס" (Maroc Coexistence) במרוקו, לרגל יום הזיכרון למתקפת השבעה באוקטובר. המאמר תורגם לעברית ומתפרסם כאן במלואו.
כשאנו זוכרים את מתקפות הטרור של השבעה באוקטובר, אנו ב"מרוק קואקזיסטנס" נזכרים ביום שהחזיר, בבהירות כואבת, שאלה שמלווה את ההיסטוריה היהודית מזה מאות שנים: מה קורה כשהשנאה הופכת למעשה, וכשבני אדם הופכים למטרה רק בגלל מי שהם? מבחינתנו, לזכור את השבעה באוקטובר אין פירושו לשוב אל תמונות הסבל. פירושו להתמודד עם אחריות פוליטית ומוסרית, ולהבין מה קורה כשסובלים את השנאה, כשההסתה נותרת ללא מענה, וכששוללים מבני אדם תחילה את אנושיותם ואחר כך את זכותם לחיות. את הזיכרון יש לשמור, גם כשהוא כואב, משום שהשכחה מאפשרת לאותם רעיונות לשוב. תכליתו של הזיכרון אינה להישאר כלואים בעבר, אלא ללמוד ממנו ולמנוע את הישנותו.
העם היהודי נושא עמו היסטוריה ארוכה וכואבת של רדיפות, גירושים, החרמת רכוש וטבח. באירופה הנאצית הגיעה האנטישמיות לצורתה הנוראה ביותר: השואה. השנאה חדרה אל מוסדות המדינה; האפליה הפכה לרדיפה, הרדיפה הפכה לאלימות מאורגנת, והאלימות המאורגנת הפכה לתוכנית להשמדת עם שלם. ההיסטוריה הזאת מלמדת אותנו דבר שאסור לשכוח לעולם: פשעי המונים אינם מתחילים ברצח הקורבנות. הם מתחילים במילים, ברעיונות ובנרטיבים פוליטיים שהופכים את השנאה לקבילה, בצמצום בני אדם לדתם או לזהותם, ובהטלת ספק באנושיותם. השואה נותרה אחת הדוגמאות המובהקות ביותר לאן תהליך כזה עלול להוביל, כשהחברה והמוסדות הפוליטיים אינם עוצרים אותו.
אנו ב"מרוק קואקזיסטנס" מאמינים שהמאבק באנטישמיות מחייב בהירות ואומץ. על ממשלות להתייחס ברצינות להשלכות של מתן יד חופשית לשנאת יהודים, או של שתיקה כשיהודים מותקפים בשל זהותם. אסור שיהיה מקום לאשמה קולקטיבית, לתיאוריות קונספירציה או לתעמולה המטילה על יהודים אחריות למדיניותן של מדינות או ממשלות. אסור לעולם להטיל על יהודי אחריות למעשיה של ממשלה רק משום שהוא יהודי. הפיכת הזהות היהודית לכתב אישום היא כשלעצמה צורה של אנטישמיות.
המאבק באנטישמיות אינו יכול להצטמצם להצהרות בטקסי זיכרון. הוא מחייב חינוך, אחריות פוליטית, מודעות ציבורית ואכיפת החוק. הוא מחייב להתעמת עם השנאה לפני שהיא הופכת לאלימות, ועם הדה-הומניזציה לפני שהיא הופכת לרדיפה. הוא מחייב חברות למתוח קו ברור בין מחלוקת פוליטית לגיטימית לבין פגיעה בבני אדם בשל זהותם.
עמדתנו ברורה באותה מידה בכל הנוגע לכבוד האדם. חייו של יהודי שווים בערכם לחייו של כל אדם אחר. ביטחונו של ישראלי שווה בערכו האנושי לביטחונו של כל אזרח אחר. זכויות האדם אינן יכולות להיות תלויות בלאום, בדת או בנסיבות פוליטיות. אין להשתמש בסבלו של אדם אחד כדי לשלול את אנושיותו של אחר, והגנה על חיים אחדים אינה יכולה לבוא על חשבון הפחתת ערכם של חיים אחרים.
לרגל היום הזה, "מרוק קואקזיסטנס" שולחת מסר ברור ליהודים ברחבי העולם, ובמיוחד לישראלים: אתם לא לבד. אנו אומרים זאת משום ששתיקה מול שנאה עלולה להפוך לשותפות, ומשום שהמאבק באנטישמיות אינו אחריותם של היהודים בלבד. הוא אחריותו של כל מי שמאמין שכבוד האדם, הביטחון והזכות לחיים שייכים לכולם.
אנו זוכרים את השבעה באוקטובר משום שאנו מסרבים לקבל עולם שבו מצופה מיהודים או מישראלים לחיות בפחד כמצב של קבע, או עולם שבו ניתן לתרץ או להצדיק מתקפות נגדם. אנו זוכרים את ההיסטוריה היהודית משום שאנו מסרבים לקבל את שובה של הרדיפה, בכל צורה שהיא. אנו זוכרים את השואה משום שהאנושות כבר ראתה לאן עלולה להוביל שנאה שמניחים לה לגדול ללא מעצור: ממילים לאידיאולוגיה, מאידיאולוגיה למדיניות, ממדיניות לרדיפה, ומרדיפה להשמדה.
עמדתנו חד-משמעית: אנטישמיות אינה דעה פוליטית, אינה ביקורת לגיטימית ואינה חופש ביטוי. היא שנאה המופנית כלפי בני אדם משום שהם יהודים. יש להתמודד איתה ללא היסוס, באמצעות חינוך, חוק, פעולה ציבורית וכל אמצעי לגיטימי העומד לרשות החברה. "מרוק קואקזיסטנס" ניצבת בנחישות נגד האנטישמיות, נגד הדה-הומניזציה של יהודים וישראלים, ונגד כל ניסיון להפוך את השנאה לקבילה. השבעה באוקטובר חייב להישאר תמרור אזהרה למה שקורה כשמניחים לשנאה לחצות את הקו אל האלימות. לזכור אותו פירושו לסרב לשתוק.
הכותב, פייסל מרג'אני, הוא יו"ר ומייסד עמותת "מרוק קואקזיסטנס" (Maroc Coexistence) במרוקו.
