"היד על ההדק": שר ההגנה החדש של איראן מדבר על "המלחמה הרביעית"

טילי שיוט ותחמושת בתערוכת "שבוע ההגנה הקדושה" בתבריז, ספטמבר 2021. התעשייה שאח'לאקי ניהל במשך יותר מעשור היא כעת בלב תוכנית העבודה של משרד ההגנה. | צילום: Mina Noei / ויקישיתוף, רישיון CC BY 4.0

הצבעה בווידאו, תוצאה צפויה

לפי אל-ג'זירה, 237 חברי פרלמנט הצביעו בעד מינויו של מהרדאד אח'לאקי כתאבצ'י ו-15 בלבד נגד, בישיבה שהתקיימה – סימן מובהק לתקופה – באמצעות קישור וידאו. יורוניוז בערבית מדווחת כי מספר המצביעים הכולל עמד על 277, וכי מדובר בשר ההגנה ה-15 בתולדות הרפובליקה האסלאמית. הנשיא מסעוד פזשכיאן הגיש את מועמדותו ב-5 באוקטובר, ובשבועיים שחלפו מאז נפגש המועמד עם חברי פרלמנט ועם מפקדי הצבא ומשמרות המהפכה כדי להבטיח שהאישור יעבור בלי הפתעות. כך אכן היה.

המספרים מעידים על יותר מהסכמה טכנית. במג'לס שבו כל שר במשלחת של פזשכיאן נתקל בדרך כלל בחקירה צולבת ובביקורת מימין, אח'לאקי זכה לכמעט קונצנזוס. בטהרן של אחרי המלחמה, תיק ההגנה אינו זירה לחשבונות פוליטיים פנימיים – הוא תיק הישרדות.

הכיסא שהתייתם ב-28 בפברואר

כדי להבין את משמעות המינוי צריך לחזור לבוקר שבו התחילה המלחמה. לפי אל-ג'זירה, תת-אלוף עזיז נסירזאדה, קצין חיל האוויר שכיהן כשר ההגנה, נהרג בתחילת המלחמה שפתחו ארצות הברית וישראל נגד איראן ב-28 בפברואר. יורוניוז בערבית מוסיפה כי לפי דיווחים איראניים, באותן מכות ראשונות נהרגו גם המנהיג העליון עלי חאמנהאי ומפקדים בכירים נוספים. מאז ניהל את המשרד ממלא מקום – תת-אלוף מג'יד אבן א-רזא ממשמרות המהפכה.

חודשים ארוכים של "ממלא מקום" בתיק ההגנה, בעיצומה של מלחמה, אינם עניין של מה בכך. הם משקפים את עומק הזעזוע שספגה צמרת הביטחון בטהרן, אבל גם את הזהירות שבה בחר המשטר את מי שיישב על הכיסא. המסר של הבחירה ברור: לא עוד גנרל כריזמטי מחיל האוויר, אלא מנהל של פסי ייצור.

האיש של בתי החרושת לטילים

על פי הפרופיל שפרסמו אל-ג'זירה ויורוניוז, אח'לאקי אינו נושא דרגה צבאית, אך בילה 42 שנים במשרד ההגנה. מאז 2013 הוא עומד בראש ארגון התעשיות הביטחוניות של איראן, ולפני כן ניהל את ארגון תעשיות התעופה ואת "קבוצת שהיד באקרי התעשייתית" – הגוף המזוהה עם תוכנית הטילים הבליסטיים של הרפובליקה האסלאמית. ב-2007 הטילה עליו מועצת הביטחון של האו"ם סנקציות בשל מעורבות נטענת בפעילות הקשורה לתוכנית הגרעין או לתוכנית הטילים, וגם וושינגטון הכניסה אותו לרשימות הסנקציות שלה בגין פעילות בתחום הטילים.

אח'לאקי עצמו מתהדר בכך. לפי אל-ג'זירה, הוא אמר כי במשך 35 שנה היה שמו ברשימות החיסול של אויבי איראן. פזשכיאן, שהציג אותו בפני הפרלמנט, הלך צעד אחד רחוק יותר: לפי יורוניוז, הנשיא אמר כי המועמד נמצא על "רשימת חיסולים" אמריקנית, ביקש מהנבחרים "אמון רחב" והדגיש כי הוא נהנה מגיבוי הכוחות המזוינים וגופי הביטחון. הנשיא אף הביע תקווה שהשר החדש "ישמור על עצמו" – משפט שבנסיבות הנוכחיות אינו נשמע כמו נימוס.

"המלחמה הרביעית" ו"אם כל הפצצות"

אם מישהו ציפה לנאום טכנוקרטי, אח'לאקי הפתיע. לפי אתר "איראן אינטרנשיונל" בפרסית, בדיון באישורו אמר השר כי הרפובליקה האסלאמית מחזיקה את "היד על ההדק", מוכנה לעימות עם ישראל ומתכוננת ל"מלחמה הרביעית". הספירה עצמה מלמדת על התודעה בטהרן: מלחמת 12 הימים, מלחמת 40 הימים, ומה שבא אחריהן – וכבר מדברים על הסבב הבא.

"תגובת האומה האיראנית ולוחמי האסלאם תהיה מפתיעה ורחבת היקף"

אמר מהרדאד אח'לאקי כתאבצ'י, שר ההגנה החדש של איראן

לפי אל-ג'זירה, השר הזהיר מפני תגובה כזו אם "האויב האמריקני-ציוני יטעה שוב בחישוביו", והוסיף כי ארצות הברית ובעלות בריתה יישאו באחריות לכל השלכה אזורית או בינלאומית של מתקפה חדשה. יורוניוז בערבית ציטטה אותו מאיים ב"נזקים כבדים" לארצות הברית ולבעלות בריתה במזרח התיכון, וטוען כי טהרן כבר נקטה צעדים מול שימוש אפשרי בפצצת ה-GBU-43, המכונה "אם כל הפצצות". לדבריו, על הנשיא טראמפ לחשוב כיצד להוציא את כוחותיו מהאזור בדרכי שלום, ואם תוטל ולו פצצה אחת – שוושינגטון "תספור את החיילים שתצטרך לפנות כהרוגים". זו, לטענתו, הסיבה שהאמריקנים טרם מימשו את איומיהם.

ההתבטאויות הללו אינן מנותקות מההקשר. לפי "איראן אינטרנשיונל", שר הביטחון ישראל כ"ץ אמר בריאיון שפורסם ב-16 באוקטובר כי ישראל וארצות הברית הטילו כבר 35 אלף פצצות על איראן, רובן בידי ישראל, ואיים לפגוע בכל תשתיות האנרגיה של הרפובליקה האסלאמית אם הלחימה תתחדש. ראש הממשלה בנימין נתניהו השווה את המשטר ל"סרטן" שיחזור אם לא יוסר. נאומו של אח'לאקי הוא, במידה רבה, התשובה של טהרן לסבב האיומים הזה.

קאליבאף: "תוכנית הרסנית יותר משתי המלחמות האחרונות"

אח'לאקי לא היה לבד. לפי אל-ג'זירה, יו"ר הפרלמנט מוחמד באקר קאליבאף אמר באותה ישיבה כי הכוחות המזוינים הכינו תוכנית "הרסנית יותר משתי המלחמות האחרונות", שלא תפעל לפי הכללים שהאויב מכיר.

"האיומים החוזרים שמשמיעים בימים אלה הבכירים האמריקנים והציונים אינם משנים את המציאות בשטח"

אמר מוחמד באקר קאליבאף, יו"ר הפרלמנט האיראני

יורוניוז ייחסה מסר כמעט זהה גם למזכיר המועצה העליונה לביטחון לאומי, מוחסן רזאאי, שדיבר על תוכנית "הרסנית יותר" מזו של מלחמת 12 הימים ומלחמת 40 הימים. הדובר של משמרות המהפכה, מצדו, לעג לכינוי "אם כל הפצצות" וטען כי השימוש במילה "אם" לתיאור פצצה כבדה משקף "ציוויליזציה ברברית".

התיאום בין המסרים בולט: הנשיא, יו"ר הפרלמנט, מזכיר המועצה לביטחון לאומי ומשמרות המהפכה מדברים בקול אחד. אחרי חודשים שבהם תוארו בכלי תקשורת ערביים ואופוזיציוניים מאבקי כוח בין "פלגים" בצמרת הרפובליקה האסלאמית, אישור השר החדש שימש במה להפגנת אחדות.

סדר העדיפויות: פסי ייצור, מחקר ו"חזית ההתנגדות"

מאחורי הרטוריקה מסתתרת תוכנית עבודה ברורה. לפי אל-ג'זירה, אח'לאקי הציג שלוש עדיפויות: הרחבת הייצור הצבאי באמצעות הרשת התעשייתית של המדינה, חיזוק המחקר והפיתוח, וארגון מחדש של המשרד כך שיתאים לאיומים הביטחוניים הנוכחיים. הוא התחייב גם להמשיך ולחזק את מה שטהרן מכנה "חזית ההתנגדות" – הרשת של ארגונים ומיליציות בעיראק, בלבנון ובתימן. לפי יורוניוז, השר דיבר על הצורך להבין את הסביבה האזורית, להעריך את ההתפתחויות ולהתכונן ל"תרחישים שונים" בעתיד.

הקריאה הפרשנית פשוטה: אחרי שתי מלחמות שבהן נשחקו מלאי הטילים, משגרים ומתקני ייצור, טהרן מבינה שהמלחמה הבאה תוכרע לא רק ביכולת לשגר, אלא ביכולת לייצר מהר יותר משהאויב מסוגל להשמיד. מינוי מנהל תעשייתי – ולא קצין שטח – הוא הימור על קצב, על מלאים ועל פיזור. פזשכיאן, מצדו, ניסה לרכך את התמונה כשאמר, לפי יורוניוז, כי ההגנה של איראן אינה נשענת רק על טילים אלא גם על העם, על האחדות ועל הלכידות הפנימית, וכי איראן אינה מבקשת לתקוף אף מדינה.

שר ההגנה החדש של איראן – תמונת מצב

מה זה אומר

המינוי של אח'לאקי סוגר פרק אחד ופותח אחר. הוא סוגר את תקופת "ממלא המקום" שהעידה על הטראומה של פברואר, ומחזיר למשרד ההגנה בעל בית קבוע. אבל בעיקר, הוא מסמן את סדר העדיפויות של המשטר: לא פיוס, לא נסיגה, אלא שיקום מהיר של תעשיית הנשק והתכוננות פומבית לסבב נוסף. בטהרן מבינים היטב שהאיש שמכיר כל פס ייצור של טילים במדינה הוא גם יעד מועדף – ובכל זאת בחרו להציב אותו בחזית, ואף להבליט את מעמדו ברשימות החיסול.

בשבועות הקרובים ייבחן אם הרטוריקה של "המלחמה הרביעית" היא בעיקר הרתעה מילולית מול האיומים מוושינגטון ומירושלים, או תוכנית עבודה של ממש. דבר אחד כבר ברור: בטהרן החליטו שאת המלחמה הבאה ינהל מהנדס – ולא מפקד.