לצד הכאב על אובדן נכד או נכדה, סבים וסבתות שכולים מתמודדים עם קושי נוסף: לראות את ילדיהם מתמודדים עם אובדן של בן או בת, ולנסות להיות מקור תמיכה עבור המשפחה כולה – בזמן שגם הם זקוקים למישהו שיקשיב להם. המפגש, שנערך זו הפעם השלישית, מיועד לסבים וסבתות שכולים המתגוררים ביהודה ושומרון או שנכדיהם שנפלו התגוררו באזור.
היום נפתח בסיור בשילה הקדומה, במקום שבו עמד המשכן, ולאחריו התכנסו המשתתפים למעגלי שיח בהנחיית מנחי מרכזי החוסן. במהלך השיחות הציגו המשתתפים את עצמם, סיפרו מאין הגיעו ושיתפו בסיפוריהם של נכדיהם שנפלו. לצד הזיכרונות האישיים עלו גם הקשיים שמלווים את חיי היומיום והתחושה שהכאב של הסבים והסבתות נשאר לעיתים בצד.
דליה נבון הגיעה למפגש לאחר שאיבדה שניים מנכדיה בהפרש של כ-40 ימים: אלקנה שמחה נבון, שנהרג בג'נין באוגוסט 2024, ואיתי פוגל, מפקד טנק, שנפל ברפיח.
"אני רוצה להעלות למודעות את הנושא של הסבים והסבתות. אנחנו נשארנו עם ילדים שהפכו להורים שכולים ועם נכדים שהפכו לאחים שכולים, וגם אנחנו זקוקים לתמיכה. הפעילויות, ההתכנסויות והטיולים שעמותת משפחה אחת מארגנת עבורנו נותנים לנו הרבה כוח. החיבור שנוצר כאן היום בין העמותה, המועצות האזוריות ומרכזי החוסן מסמל אחדות שמחבקת אותנו, מנחמת אותנו ועוזרת לנו להמשיך הלאה, לקום מחר בבוקר ואולי עם שיר קטן בלב"
סיפרה דליה נבון.
גם עבור סעדיה שרעבי, סב שכול מבית אל, היה המפגש הזדמנות להתחבר מחדש לאנשים שהכיר בפעילויות קודמות ולפגוש משתתפים נוספים.
"כבר השתתפתי בכמה מפגשים, ובכל פעם אני יוצא מחוזק יותר. עצם המפגש עם אנשים שמתמודדים עם אותו כאב, האפשרות לדבר ולשמוע איך אחרים ממשיכים הלאה, נותנים לנו הרבה כוח. הסיור בתל שילה היה מרגש במיוחד ונגע לליבנו. המפגשים האלה חשובים מאוד, כי הם מאפשרים לנו לצאת מהבית, להיות יחד ולהרגיש שאנחנו לא לבד"
סיפר סעדיה שרעבי.
"סבים וסבתות שאיבדו נכד מתמודדים עם כאב כפול. לצד האובדן שלהם, הם רואים את הילדים שלהם מתמודדים עם אובדן של בן או בת, ומנסים להיות שם עבור המשפחה כולה. לא תמיד נשאר להם מקום לדבר על מה שהם עצמם עוברים. המפגש בבנימין הוא הזדמנות עבורם לצאת קצת מהשגרה, לפגוש אנשים שמבינים את ההתמודדות שלהם ולבלות יום משותף"
מסר משה סוויל, מנכ"ל עמותת "משפחה אחת".
עמותת "משפחה אחת" היא הארגון הלאומי למשפחות שכולות ולפצועים בישראל, והיא פועלת זה 25 שנה. המפגשים המשותפים נועדו לאפשר לסבים ולסבתות להכיר זה את זה וליצור קשרים שיימשכו גם מעבר ליום הפעילות; עבור חלק מהמשתתפים מדובר בהזדמנות נדירה לדבר על האובדן שלהם עצמם, מבלי להרגיש שהם צריכים להיות החזקים עבור שאר בני המשפחה.
