על פי כתב התביעה, ב', צעירה מהדרום, בריאה וללא עבר ניתוחי, לא הייתה מרוצה במשך שנים ממראה שדיה והחליטה לעבור ניתוח להקטנתם ולהרמתם. בשנת 2024 היא פנתה ל"כללית אסתטיקה" ונבדקה על ידי רופאה מומחית לרפואה פלסטית. בבדיקה עלה כי מדובר בחזה נפול אך סימטרי, ללא בעיות עור. שלושה חודשים לאחר הפנייה היא הועברה לניתוח, שבוצע על ידי אותה מומחית שבדקה אותה.
לפי התביעה, ההחלמה הייתה קשה ולוותה בכאבים משמעותיים. במהלך השנה שלאחר מכן הגיעה ב' לביקורות חוזרות ונשנות ואף נזקקה להזרקות סטרואידים בשל צלקת שהתפתחה בשד שמאל. ככל שחלף הזמן, כך נטען, הבינה כי הניתוח לא השיג את מטרתו: הפטמות מוקמו גבוה מדי, בעוד שהשדיים נותרו נפולים כפי שהיו לפני הניתוח. לפי התביעה, טענותיה הוזכרו גם ברשומות הרפואיות שערכה המנתחת.
הניתוח המתקן
בעקבות זאת הציעה הרופאה המנתחת לעבור ניתוח מתקן, שבוצע בספטמבר 2025. לטענת ב', ההחלמה ממנו הייתה קשה אף יותר. בתחילה נדמה היה לה כי חל שיפור, אך בביקורת שנערכה פחות משלושה חודשים לאחר מכן תועדו חור והפרשה באזור שמתחת לשד ימין, לצד צלקות פעילות ואדמדמות. באותה רשומה כתבה הרופאה המנתחת:
"סך הכל התוצאה חזרה כמעט למה שהיה לאחר הניתוח הראשוני"
מתוך הרשומה הרפואית של הרופאה המנתחת, כפי שצוטטה בכתב התביעה
חוות הדעת שצורפו לתביעה
את התביעה הגיש עו"ד רן שפירא נגד שירותי בריאות כללית, המפעילה את "כללית אסתטיקה", ונגד הרופאה המנתחת. לתביעה צורפה חוות דעת של ד"ר אור פרידמן, מומחה בכירורגיה פלסטית משחזרת ואסתטית, שמצא לדבריו פטמות הממוקמות גבוה מדי ביחס למבנה השד, צניחה והתארכות של החלק התחתון, אסימטריה, עיוות בצורת העטרות וצלקות רחבות וכהות.
בחוות דעתו מתח ד"ר פרידמן ביקורת על תכנון הניתוח הראשון. לדבריו, לפניו לא בוצעו — או לא תועדו — מדידות הנדרשות לתכנון ניתוח מסוג זה, והפטמות הועלו במידה משמעותית בעוד החלק התחתון של השד קוצר במידה קטנה בהרבה. גם על הניתוח המתקן מתח ביקורת: לשיטתו הוא לא נתן מענה מספק לבעיה שנוצרה, והעובדה שבתוך פחות משלושה חודשים נרשם כי התוצאה חזרה כמעט למצבה הקודם מחזקת מסקנה זו.
לפי חוות הדעת, תיקון המצב יחייב ניתוח נוסף ומורכב שיכלול בין היתר תיקון מיקום הפטמות, טיפול בצניחה ובאסימטריה ותיקון הצלקות. ד"ר פרידמן העריך את עלותו ב-80 עד 120 אלף שקל, אך הדגיש כי גם ניתוח נוסף אינו מבטיח השבה מלאה של המראה וכי חלק מהליקויים עלולים להיוותר לצמיתות. את הנכות הרפואית הצמיתה בתחום הכירורגיה הפלסטית העריך ב-15%.
לתביעה צורפה גם חוות דעת פסיכיאטרית מאת ד"ר סרג'יו מרצ'בסקי, שקבע כי בעקבות תוצאות שני הניתוחים סובלת ב' מהפרעת הסתגלות עם מאפיינים מעורבים, והעריך את נכותה הנפשית הצמיתה ב-10%. על סמך שתי חוות הדעת נטען כי שיעור נכותה המשוקללת עומד כיום על 23.5%. לעדותה, תוצאות הניתוחים משפיעות על חייה עד היום, פגעו קשות בביטחונה העצמי ויצרו קשיים ביחסים עם בן זוגה.
מה מבקשת התביעה
"מי שמגיעה לניתוח אסתטי עושה זאת כדי לשפר את מצבה, לא כדי להיקלע למסלול של ניתוחים מתקנים. כאשר הבעיה מתועדת כבר לאחר הניתוח הראשון, אך גם הניתוח המתקן אינו פותר אותה, יש לבחון היטב את תכנון הניתוחים, את ביצועם ואת המידע שנמסר למטופלת"
אמר עו"ד רן שפירא, המייצג את התובעת
בתביעה מתבקש בית המשפט לחייב את הרופאה המנתחת ואת קופת חולים כללית לפצות את ב' בגין כל נזקיה, לרבות הוצאות רפואיות, עלות ניתוח עתידי, הפסדי השתכרות, כאב וסבל ופגיעה באוטונומיה. התביעה הוגשה בימים אלה לבית משפט השלום בתל אביב והועמדה עד לגבול סמכותו, כלומר עד 2.5 מיליון שקלים. טרם הוגשו כתבי הגנה, והטענות המפורטות בכתבה הן טענות התביעה בלבד.
עו"ד רן שפירא מתמחה בתביעות ביטוח, נזיקין ורשלנות רפואית.
