פרשנות שטח | יום שלישי, 6 באוקטובר 2026
הפגישה שהציתה את המג'לס
הכול התחיל בשולי עצרת האו"ם בניו יורק. לפי דיווחים בתקשורת האיראנית ובכלי תקשורת ערביים, עראקצ'י נפגש עם ויטקוף, השליח המיוחד של הנשיא טראמפ, בתיווך קטארי. בעולם הדיפלומטי הרגיל זה צעד שגרתי. אבל איראן של 2026 רחוקה מלהיות רגילה. סוכנות הידיעות ״תסנים״, המזוהה עם משמרות המהפכה, יצאה בהתקפה חריפה ודיווחה שהפגישה נערכה ״בלי תיאום ובלי אישור מוקדם מהמוסדות האחראים על קביעת המדיניות״. הסוכנות אף שאלה בפומבי ״אילו חישובים הובילו אותו לבצע את הטעות החמורה הזאת, שעומדת בסתירה לאינטרסים הלאומיים״.
מכאן הדרך למג'לס הייתה קצרה. אמיר חוסיין ת'אבתי, נציג טהראן ואחד הקולות הנוקשים בפרלמנט, הגיש את בקשת ההדחה בטענה שעראקצ'י ניהל מגע ישיר עם האמריקנים ״בלי רשות מהמנהיג העליון״. מוחמד רשידי, חבר בנשיאות המג'לס, אישר בהודעה שצוטטה בסקיי ניוז ערבית כי ״בקשת ההדחה של שר החוץ נרשמה במערכת, אך טרם הועברה לנשיאות הפרלמנט״. במילים אחרות, האקדח טעון, אבל עוד לא ברור מי ילחץ על ההדק ומתי.
מי נגד עראקצ'י, ובשם מה
אתר החדשות הפרסי ״פורסון״ פרסם סקירה של הקולות במחנה המתנגדים, והתמונה שעולה ממנה ברורה: לא מדובר בביקורת מקצועית על מדיניות החוץ, אלא בעימות על השאלה מי מוסמך לדבר עם וושינגטון.
״חברי הפרלמנט רשמו את ההדחה וימשיכו לעקוב אחריה. השר חייב לתת תשובות מתאימות לגבי הבסיס לפעולות כאלה״
אמר עלי ח'זריאן, חבר ועדת הביטחון הלאומי של המג'לס
חוסיין עלי חאג'י דליגאני, נציג שאהין שהר, הלך רחוק יותר ושאל מדוע הופעותיו של עראקצ'י בתקשורת הבינלאומית הורידו, לטענתו, את מחירי הנפט ״לטובת אמריקה״. אבראהים רזאי, נציג דשתסתאן, הדגיש כי מדיניות החוץ ״אינה יכולה לפעול באופן עצמאי״ וכינה את הפגישה ״בלתי מורשית״.
הפרשן הפוליטי אחסאן סאלחי, שצוטט בתקשורת הערבית, ניסח את רוח הדברים בצורה החדה ביותר:
״משא ומתן שנוהל בלי אישור עם נציג טראמפ לא יכול לעבור בלי השלכות. צעדים אישיים אינם מוצדקים״
אמר אחסאן סאלחי, פרשן פוליטי
לדבריו, המג'לס צריך לחקור את שר החוץ בדחיפות. מנגד ניצב מוחסן רזאי, מפקד משמרות המהפכה לשעבר, שמוצג בדיווחים כמזכיר מועצת הביטחון. דבריו נשמעים כמו ניסיון להרגיע, אבל בפועל הם לא מגינים עד הסוף על השר. רזאי אמר כי עראקצ'י הוסמך להעביר את התנאים של איראן ״דרך מתווכים״, ולא ישירות לאמריקנים, וכי טהרן ״אינה ממהרת״ לנהל משא ומתן. לדבריו, התנאים מועברים בערוצים הקטארי והפקיסטני כמתוכנן. המשמעות: גם מי שאמור לגבות את שר החוץ משרטט קו אדום שעראקצ'י, לפי הטענה, חצה.
שר הנפט עוזב את הספינה הטובעת
בזמן שהמג'לס מתעסק בשר החוץ, נפתחה חזית נוספת בדיוק בלב הכלכלה האיראנית. ביום ראשון האחרון הודיע מהדי טבטבאי, סגן ראש לשכת הנשיא לענייני תקשורת, כי שר הנפט מוחסן פאכּנז'אד הגיש את התפטרותו וכי הנשיא פזשכיאן קיבל אותה. לפי TRT ערבית, ״לא נמסר הסבר רשמי״ להתפטרות. אל-ג'זירה דיווחה כי לשכת הנשיא תלתה את המהלך ב״סיבות אישיות״. חמיד בורד מונה לממלא מקום השר לתקופת המעבר.
קשה לנתק את העיתוי מהמצב בשטח. יום לפני ההתפטרות הצהיר שר האוצר האמריקני סקוט בסנט כי ״לאיראן כבר אין נפט צף בים, והיא לא תשיג שום הכנסה ממכירת נפט השבוע״. ארגוני האופוזיציה האיראנית בגולה מדווחים על אפס טעינות נפט גולמי בספטמבר 2026, לעומת 220 עד 255 אלף חביות ביום באוגוסט. את הנתון הזה לא ניתן לאמת באופן עצמאי, אבל הוא מתיישב עם ההצהרות האמריקניות ועם הקריסה של המטבע. ב-25 באוגוסט השיק משרד האוצר האמריקני את ״מבצע פַּרְיָה״, מערכה רחבה לניתוק איראן מהמערכת הפיננסית העולמית. מאז נלחץ הענף שמממן את רוב תקציב המדינה מכל הכיוונים.
לפי אל-ג'זירה, הריאל איבד יותר מ-80% מערכו מתחילת 2026, ובשבוע שעבר המשיך לרדת לשפל חדש למרות הזרמה של שני מיליארד דולר לבלימת הקריסה. האינפלציה עומדת על יותר מ-70%. במצב כזה, שר נפט שאין לו נפט למכור הוא שר שנושא בכישלון שאינו בשליטתו. ההתפטרות, בין אם יזם אותה ובין אם נדחף אליה, משאירה את הממשלה עם עוד ממלא מקום בתפקיד מפתח.
ממשלה במצור משולש
אתרי החדשות הפרסיים מתארים את המצב במשפט אחד: ״הממשלה מסובכת בבת אחת עם שלושה משרדים״. לצד ההדחה המתוכננת של עראקצ'י ומשבר משרד הנפט, נקבע ל-26 בחודש מהר, 18 באוקטובר, דיון בהצבעת אמון על שר ההגנה. דיווחי האופוזיציה מוסיפים כי חברי פרלמנט מקדמים הליכי הדחה נגד שני שרים נוספים לצד שר החוץ, וכי הפילוג בין הפלגים נוגע ישירות לשאלת המשא ומתן עם וושינגטון ול״מזכר איסלאמאבאד״, ההבנות שנחתמו ביוני ונתקעו מאז סביב זכויות השיט במצר הורמוז.
כדי להבין את עוצמת הטלטלה צריך לחזור לשנה המטורפת שעברה על איראן. ב-28 בפברואר נהרג המנהיג העליון עלי ח'אמנהאי בתקיפות ישראליות-אמריקניות שפתחו את המלחמה. ב-9 במרץ נבחר בנו, מוג'תבא ח'אמנהאי, למנהיג העליון החדש בהצבעה שנויה במחלוקת של מועצת המומחים, תחת לחץ כבד של משמרות המהפכה. לפי הדיווחים, מוג'תבא נפצע ומאז לא הופיע בפומבי אפילו פעם אחת. ב-17 במרץ נהרג גם עלי לאריג'אני, אחד הפוליטיקאים המנוסים של המשטר, בתקיפה ישראלית. התוצאה היא מערכת שבה הסמכות העליונה נשמעת בעיקר דרך הודעות כתובות, והשאלה ״מי התיר את הפגישה עם ויטקוף״ הופכת לשאלה על עצם מקור הסמכות.
קאליבאף, משמרות המהפכה והמאבק על ערוץ וושינגטון
מי שמחזיק בפועל בחלק גדול מקלפי המשא ומתן מאז האביב הוא יו"ר המג'לס מוחמד באקר קאליבאף, מפקד לשעבר בחיל האוויר של משמרות המהפכה, שהפך לאחת הדמויות המרכזיות בהידברות עם וושינגטון. בעיתון הלבנוני ״אן-נהאר״ הוא תואר כ״האיש שמוביל את הדיאלוג עם וושינגטון״. מכאן שהמהלך נגד עראקצ'י הוא גם מאבק על הערוץ עצמו: מי מדבר עם האמריקנים, ובאיזה תיווך. פגישה ישירה של שר החוץ עם ויטקוף, גם אם מוגבלת, מאיימת על המונופול של הגורמים הקשורים למשמרות המהפכה ולמשרד המנהיג על קביעת הקצב והתנאים.
לכן, כשמוחסן רזאי מדגיש שהמסר צריך לעבור ״למתווכים״ ולא לאמריקנים, וכש״תסנים״ מדברת על ״טעות חמורה״, הם לא מנהלים דיון טכני בפרוטוקול. הם מסמנים לעראקצ'י ולמחנה של פזשכיאן את גבולות הגזרה. ייתכן שבסוף ההדחה לא תגיע להצבעה, כמו פעמים רבות בעבר, אבל עצם הרישום שלה במערכת הוא כלי לחץ: שר חוץ שיודע שהמג'לס מחזיק נגדו תיק פתוח יחשוב פעמיים לפני כל לחיצת יד.
בינתיים, ברחובות
הדרמה הפוליטית בבהארסתאן, משכן הפרלמנט, מתרחשת על רקע מציאות קשה במיוחד לאזרחים. לפי דיווחי ארגוני אופוזיציה וזכויות אדם, המשטר המשיך להוציא להורג עצורים מגל המחאה של ינואר 2026, ובהם עלי המתי ומג'יד ניכאנדיש. באותם דיווחים מתוארים מעצרים של נשים, בהן ספורטאית צעירה מסקז שנעצרה בביתה בלי צו, ונטען כי כ-70 אלף אחיות נשארות בבית במחאה על משכורות של כ-250 עד 280 מיליון ריאל בחודש, פחות מ-110 דולר. גם את הנתונים האלה קשה לאמת מבחוץ, אבל הם משלימים את התמונה שהנתונים הרשמיים כבר מציירים: מטבע מתמוטט, הכנסות נפט שנעלמו ומערכת ציבורית שחוקה.
הכלכלנים בטהרן יודעים שכל שבוע בלי ייצוא נפט מצמצם את יכולתה של הממשלה לשלם משכורות, לסבסד דלק ולממן את מנגנוני הביטחון. כאן נמצא הפרדוקס של המחנה הקיצוני: מצד אחד הוא תוקף כל מגע עם וושינגטון, ומצד שני רק הסכם עם וושינגטון יכול להחזיר את הנפט לים ואת הכסף לקופה.
ניתוח: הסדק הוא המסר
משטרים במצור נוטים בדרך כלל להתלכד. הרפובליקה האסלאמית של אוקטובר 2026 עושה את ההפך. הלחץ האמריקני לא יוצר חזית אחידה, אלא מעמיק את הקרע בין מחנה פרגמטי שמבין שבלי הסכם הכלכלה תקרוס, לבין מחנה שרואה בכל ויתור איום קיומי, ואולי גם איום על מעמדו בעידן שאחרי ח'אמנהאי האב. ההתפטרות של פאכּנז'אד וההדחה המתוכננת של עראקצ'י הן שני צדדים של אותה מטבע: הממשלה נשחקת מבחוץ על ידי הסנקציות ומבפנים על ידי יריביה.
בשבועות הקרובים כדאי לעקוב אחרי שלושה סימנים. הראשון: האם נשיאות המג'לס תעביר את בקשת ההדחה לדיון, או שתשאיר אותה במגירה כאיום. השני: מי ימונה לשר נפט קבוע, ואם יהיה זה איש מקצוע או מינוי שמקורב למשמרות המהפכה. והשלישי, החשוב מכולם: האם ייצא מלשכת המנהיג מסר פומבי וחד-משמעי לגבי מי מוסמך לנהל את הערוץ מול וושינגטון. כל עוד שתיקה כזו נמשכת, כל פגישה בניו יורק עלולה להפוך לעילה למשפט שדה פוליטי בטהרן.
עד אז, הדבר הוודאי היחיד הוא שהמשטר האיראני נכנס לחורף הקשה ביותר שלו מאז 1979 בלי נפט למכור, עם מטבע שמאבד את ערכו מדי שבוע ועם צמרת שעסוקה לא פחות בחשבונות פנימיים מאשר במאבק מול הלחץ מבחוץ.
