פרשנות שטח | שבת, 17 באוקטובר 2026
רקע: מצור, "מנודה כלכלי" ומלחמה שלא נגמרת
כדי להבין את עומק המשבר צריך לחזור לקיץ. ב-14 ביולי 2026 חידשה ארצות הברית את המצור הימי על נמלי איראן, ובפיקוד המרכז האמריקני (CENTCOM) טוענים מאז כי אף כלי שיט לא הצליח לפרוץ אותו. ב-24 באוגוסט השיקה וושינגטון קמפיין נוסף, שכונה בתקשורת הערבית "המנודה הכלכלי", שמכוון לרשתות הובלת הנפט, למתווכים ולערוצים הפיננסיים של הרפובליקה האסלאמית. וב-8 באוקטובר הודיע שר האוצר האמריקני סקוט בסנט כי ארצו מתכוונת "לייבש" את הכנסות הנפט של טהראן, תוך הטלת סנקציות על אנשים, חברות ו-17 כלי שיט הקשורים לשילוח נפט ופטרוכימיה איראניים.
כל זה מתרחש על רקע מלחמה שנמשכת כבר יותר משבעה חודשים, שבמהלכה נפגעו מתקני אנרגיה, רשת החשמל, מפעלי תעשייה ותשתיות תחבורה. לפי מאמר שפורסם באתר אל-ג'זירה הערבי ב-11 באוקטובר, גורמים רשמיים באיראן העריכו באופן ראשוני את הנזקים הישירים והעקיפים של המלחמה בכ-270 מיליארד דולר – סכום שכותב המאמר, הכלכלן איסאק סעידיאן, ממליץ להתייחס אליו כהערכה ראשונית בלבד ולא כחשבון סופי.
אפס חביות: הברז שנסגר
הנתון הדרמטי ביותר מגיע מתחום הנפט, מקור ההכנסה המרכזי של המשטר. לפי דיווח של CNN שצוטט בהרחבה בעיתון המצרי "א-דוסתור" ב-6 באוקטובר, איראן לא ייצאה ולו חבית נפט גולמי אחת מנמליה במהלך ספטמבר – לראשונה מאז שחברת המעקב Kpler החלה לעקוב אחר הייצוא האיראני ב-2013. הטעינה המוצלחת האחרונה נרשמה, לפי הנתונים, ב-25 באוגוסט.
הנתונים של חברת Vortexa, שצוטטו באל-ג'זירה ב-14 באוקטובר, מציירים תמונה דומה: ייצוא הנפט הגולמי בים ירד לאפס בשבוע השני של ספטמבר, אחרי ממוצע של כ-230 אלף חביות ביום בשבועיים הראשונים של החודש, ונשאר באפס לפחות עד 5 באוקטובר. במקביל, הנפט שאיראן מחזיקה מחוץ לאזור המצור – על מכליות מול סינגפור, מלזיה וסין – הצטמק ל-45 מיליון חביות, לעומת 100 מיליון ביולי. גורם במשרד האוצר האמריקני העריך שעל הספינות שמחוץ לטווח המצור נותרו כ-20 מיליון חביות בלבד.
התוצאה בשטח: הייצור האיראני ירד בחצי, לכ-2 מיליון חביות ביום – בקושי מספיק לצריכה המקומית – ובמכלי האחסון היבשתיים הצטברו כ-70 מיליון חביות שלא נמכרו. מאט סמית', מנהל מחקר הסחורות ב-Kpler, ציין כי מדובר ברמה הקרובה לשיא שנרשם בתקופת מגפת הקורונה. ובעוד שזרימת הנפט ממדינות המפרץ האחרות דרך מצר הורמוז חזרה לרמות כמעט רגילות, דווקא איראן – שבמשך שנים איימה לסגור את המצר – מוצאת את עצמה נעולה מחוצה לו.
המשטר לא מוותר בקלות. סוכנות רויטרס דיווחה ב-16 באוקטובר, בהסתמך על ארבעה מקורות בתחום הביטחון הימי, כי איראן משתמשת בהעברות בין ספינות מול חופי עומאן כדי להבריח גז פחמימני מעובה (גפ"מ) ודלק סילוני. לפי ארגון UANI וחברת SynMax, לפחות שמונה מכליות גפ"מ ומכלית דלק סילוני אחת יצאו ממפרץ עומאן מאז אמצע יולי. אבל ההיקף זניח: כ-1.36 מיליון חביות בחודש, כ-2% בלבד מהיקף ייצוא הנפט בינואר. דובר משרד האוצר האמריקני טען כי איראן מכבה את משדרי ה-AIS של הספינות ומזייפת את זהותן כדי להסתיר את ניסיונות הפריצה.
ריאל בנפילה חופשית
בשוק המטבע, המספרים מספרים את הסיפור. לפי נתוני אתר Bonbast שצוטטו באל-ג'זירה, הריאל איבד כ-35% מערכו מול הדולר מאז יולי. בשוק החופשי חצה הדולר את רף 2.5 מיליון ריאל בסוף ספטמבר – כמעט פי שניים וחצי מהשער של כמיליון ריאל לפני שנה בלבד. דיווח וידאו של רויטרס, שצוטט באתר "אילאף", הציב את השער באוקטובר על כ-270 אלף טומאן (2.7 מיליון ריאל), לעומת כ-250 אלף טומאן שבוע קודם לכן.
הבנק המרכזי ניסה לבלום את הסחף. בסוף ספטמבר השיק תוכנית למכירת עד 2 מיליארד דולר במטבע חוץ דרך הבנקים הממשלתיים – אך לפי אל-ג'זירה, הריאל המשיך לרדת לשפל היסטורי חדש גם אחרי ההזרמה. האופוזיציה בגולה, באתר של ארגון מוג'אהדין-ח'לק, טוענת כי הבנק המרכזי "הזרים" כ-7,610 טריליון ריאל לכלכלה בתוך 154 ימים בלבד, בין מרץ לאוגוסט, וכי צמיחת הנזילות השנתית הגיעה ל-54.3% באוגוסט. מדובר בנתונים שמקורם בגוף אופוזיציוני ולא אומתו באופן עצמאי, אך הם משתלבים במגמה שגם כלכלנים בתוך איראן מתארים: הדפסת כסף כדי לממן גירעון שהולך ומתרחב.
המתי בבנגקוק: "אשליות"
מול כל הנתונים האלה בחר נגיד הבנק המרכזי, עבדולנאסר המתי, בקו לוחמני. בכינוס של קרן המטבע הבינלאומית בבירת תאילנד ביום רביעי, 14 באוקטובר, הוא הגדיר את הטענות האמריקניות על קריסת הכלכלה האיראנית "אוהאם" – אשליות. לפי הדיווח באל-ג'זירה, המתי מנה את סדרי העדיפויות של הבנק: שליטה באינפלציה וייצוב הציפיות האינפלציוניות, שמירה על יציבות פיננסית, הבטחת שירותי בנקאות ותשלומים ללא הפרעה, והקצאת מטבע חוץ ליבוא תרופות ומוצרי יסוד.
המתי אף פנה לקרן המטבע בבקשה שתגיב "בבהירות רבה יותר" להשפעות המלחמה על מערכת התשלומים הבינלאומית, ושתבחן אותן "באותה קפדנות" שבה היא בוחנת את המדיניות המקומית. במילים אחרות: טהראן מנסה למסגר את המשבר כתוצאה של תוקפנות חיצונית, ולא ככישלון ניהולי. אלא שהקרן עצמה צופה כי הפעילות הכלכלית באיראן תתכווץ ב-6.1% ב-2026 – ונתוני הרבעון הראשון של השנה האיראנית 1405 (מרץ–יוני), שהביא אל-ג'זירה, מראים התכווצות חדה עוד יותר של כ-10.1% בתוצר, ושל כ-26% במגזר הנפט והגז.
הפער בין הרטוריקה לנתונים הוא, במובן מסוים, הסיפור כולו. לפי "א-דוסתור", הממשלה האיראנית עצמה הודתה כי הכלכלה ניצבת בפני "אסון היסטורי" – ובכל זאת, המשטר אינו מראה כל סימן לכניעה, ואינו מוכן לוויתורים בתוכנית הגרעין. השיחות על חופש השיט במצר הורמוז נתקעו שוב ושוב.
המקרר הריק: איך זה נראה ברחוב
מרכז הסטטיסטיקה של איראן דיווח על אינפלציה שנתית של 73.6% בספטמבר, וכי המחירים היו גבוהים ב-89.8% לעומת ספטמבר 2025. אבל במזון המצב קשה בהרבה: לפי רויטרס, מחירי המזון עלו בכ-130% בתוך שנה. גם הנתונים שפרסמה האופוזיציה – אינפלציה שנתית של 108.8% במזון ובמשקאות, ועלייה של פי 3.6 במחירי שמן הבישול – מצביעים על אותו כיוון, גם אם יש להתייחס אליהם בזהירות.
אתר "אילאף" הסעודי אסף בשבוע האחרון עדויות מהשטח, שמציירות תמונה של מעמד ביניים שמתפורר. מינה, עקרת בית שהתראיינה לדויטשה וֶלֶה, סיפרה כי היא "כבר לא זוכרת מתי קנתה בפעם האחרונה בשר אדום"; המשפחה מתמקדת כעת בתשלום שכר הדירה ובמזון בלבד. משפחות אחרות ויתרו קודם על הבשר האדום, ואחר כך גם על העוף. מהנדס סיפר לרויטרס כי נאלץ לעזוב את טהראן בגלל זינוק בשכר הדירה, ובעל מסעדה תיאר כיצד הוא מוכר כמעט בלי רווח כדי לא לאבד את מעט הלקוחות שנותרו.
ובינתיים, השכר לא זז. לפי הדיווחים באתר מוג'אהדין, השלטונות הקפיאו את שכרם של עובדים, פקידים וגמלאים במשך ששת החודשים האחרונים, וחלק מבעלי החנויות סגרו את עסקיהם בשל היחלשות כוח הקנייה. "אילאף" מציין כי ההכנסות "לא עלו אפילו בקרוב" לקצב המחירים, וכי הלחץ הגיע גם למשפחות ממעמד הביניים שבעבר הצליחו לשמור על רמת חיים יציבה.
כלכלת איראן תחת מצור – הנתונים המרכזיים
- ייצוא נפט גולמי מנמלי איראן: 0 חביות – ספטמבר 2026 (Kpler, Vortexa)
- נפט מחוץ לאזור המצור: 45 מיליון חביות, לעומת 100 מיליון ביולי (Kpler, דרך CNN / א-דוסתור)
- מלאי נפט באחסון יבשתי: כ-70 מיליון חביות (Kpler)
- שער הדולר בשוק החופשי: מעל 2.5 מיליון ריאל, לעומת כמיליון לפני שנה – סוף ספטמבר 2026 (אל-ג'זירה)
- שחיקת הריאל מאז יולי: כ-35% (Bonbast, דרך אל-ג'זירה)
- אינפלציה שנתית: 73.6% – ספטמבר 2026 (מרכז הסטטיסטיקה של איראן)
- עליית מחירי המזון בתוך שנה: כ-130% (רויטרס, דרך אילאף)
- התכווצות התמ"ג: 10.1% ברבעון הראשון של 1405; תחזית שנתית של 6.1%- (אל-ג'זירה; קרן המטבע)
- הזרמת מט"ח לבלימת הריאל: עד 2 מיליארד דולר – סוף ספטמבר 2026 (הבנק המרכזי)
- הערכת נזקי המלחמה: כ-270 מיליארד דולר, הערכה ראשונית (גורמים איראניים, דרך אל-ג'זירה)
- ספינות שנכללו בסנקציות 8 באוקטובר: 17 (משרד האוצר האמריקני)
ניתוח: הכלכלה כחזית הפנימית
המשטר בטהראן שרד בעבר משברים כלכליים קשים – סנקציות "הלחץ המרבי" ב-2018, גל המחאות על מחירי הדלק ב-2019, קריסות מטבע חוזרות ונשנות. אבל יש הבדל מהותי בין אז לעכשיו. בעבר, גם תחת סנקציות, המשיך הנפט האיראני לזרום – לרוב לסין, דרך "צי צללים" של מכליות. הפעם, לראשונה, הברז נסגר כמעט לגמרי. משמעות הדבר היא שהמשטר מאבד לא רק הכנסות, אלא גם את הכלי שבאמצעותו קנה שקט חברתי: סובסידיות, שכר לכוחות הביטחון, ומימון רשתות הנאמנות שלו.
ובכל זאת, צריך להיזהר מנבואות קריסה. מערכות אוטוריטריות יודעות לספוג כאב כלכלי לאורך זמן, במיוחד כשהן יכולות להפנות את הזעם כלפי "האויב החיצוני". זה בדיוק מה שהמתי ניסה לעשות בבנגקוק: להציג את המצוקה כתוצאה של מצור לא חוקי, ולא של מדיניות כושלת. לפי מאמרו של סעידיאן באל-ג'זירה, האפשרויות שעומדות בפני הממשלה למימון הגירעון – אגרות חוב, מכירת נכסים, משיכה מקרנות, העלאת מסים ומימון מוניטרי – כולן כואבות, וכולן צפויות להחריף את האינפלציה או את הנטל על האזרחים.
השאלה הפתוחה היא מי יישבר ראשון: האם וושינגטון תמשיך להדק את החבל עד שטהראן תתגמש בשאלת הגרעין ומצר הורמוז, או שהלחץ הכלכלי יתורגם לזעם ציבורי ברחובות – תרחיש שהמשטר חושש ממנו לא פחות מהטילים. בינתיים, לפי כל המדדים, החורף של 1405 צפוי להיות הקשה ביותר שידעה הכלכלה האיראנית מזה עשורים. ובטהראן, המילה "אשליות" כבר אינה נשמעת משכנעת במיוחד – לא בתורים בסופרמרקט, ולא מול לוח השערים של חלפני הכספים.
