ביקורו של רמטכ"ל צבא פקיסטן, עאסם מוניר, בטהרן היה אמור להיות עוד סבב תיווך שקט בין איראן לארצות הברית. בפועל הוא הפך לבמה שבה הצמרת האיראנית כולה, מהנשיא ועד יו"ר הפרלמנט, חזרה על אותה עמדה: אין משא ומתן, אין ויתורים, ואין "שום דבר חדש" לומר לוושינגטון עד שהאמריקאים יקבלו את "שבעת התנאים" שהציבה הרפובליקה האסלאמית. היום ה-125 מאז חתימת מזכר ההבנות בין שתי המדינות, כפי שמונה אותו אל-ג'זירה בסיקור החי שלו, נראה רחוק מאוד מהסכם.
"לאיראן אין מה לחדש"
לפי אל-ג'זירה, יו"ר המג'לס מוחמד באקר קאליבאף אמר לאורח הפקיסטני כי לאיראן "אין דבר חדש" לומר לאמריקאים, וכי וושינגטון תוכל לזכות מחדש באמון רק אם תיישם את שבעת התנאים. קאליבאף הוסיף כי חוסר האמון רק העמיק מאז שממשל טראמפ, לטענתו, הפר את מזכר ההבנות. העיתון העיראקי אל-מדא ציטט אותו עוד בתחילת החודש כשהוא מכנה את העמדה האיראנית "ברורה ונחרצת לחלוטין" וקובע ש"עידן בזבוז הזמן" הסתיים.
גם הנשיא מסעוד פזשכיאן, שנחשב לקול המתון יחסית במערכת, לא הציע פתח. בפגישתו עם מוניר אמר, לפי אל-ג'זירה, כי לא ניתן לנהל משא ומתן כל עוד הסנקציות רק מוחרפות. לדבריו איראן הוכיחה תום לב הן בשיחות והן בפיקוח הגרעיני, אך היא אינה סומכת על ארצות הברית ומעריכה שזו תתקוף אותה שוב גם אם השיחות יתחדשו. מבחינת טהרן, זו לא רטוריקה בלבד: זו הנחת עבודה שמכתיבה את כל ההתנהלות הדיפלומטית.
מזכיר המועצה העליונה לביטחון לאומי, מוחסן רזאיי, הקשיח עוד יותר. לדבריו, כפי שדווח באל-ג'זירה, לא יתקיים משא ומתן אלא אם וושינגטון תנקוט צעדים בוני אמון ותיישם את התנאים האיראניים, וכל החומר הגרעיני המועשר יישאר בתוך איראן. כבר ב-10 באוקטובר, לפי יורוניוז בפרסית, הגדיר רזאיי את התשובה האמריקאית להצעה האיראנית כ"לא מספקת", משום שלא נענתה לשבעת התנאים לפתיחת מצר הורמוז ולחידוש השיחות.
ואם היה צורך בניסוח בוטה במיוחד, הוא הגיע מאבראהים רזאיי, דובר ועדת הביטחון הלאומי של הפרלמנט: לטראמפ, אמר, יש שתי אפשרויות בלבד – להיכנע מרצון או להפסיד בשדה הקרב. "איראן לא תיכנע", הוסיף.
מה כוללים "שבעת התנאים"?
טהרן מעולם לא פרסמה רשימה רשמית ומלאה. אל-מדא העיראקי ליקט את הסעיפים מתוך הצהרות פומביות של בכירים איראנים ומדיווחים המצטטים מקורות. התמונה המתקבלת היא רשימת דרישות מקסימליסטית במיוחד: הסרת המצור הימי האמריקאי על נמלי איראן; שחרור הנכסים האיראניים המוקפאים בחו"ל; הסרת הסנקציות על יצוא הנפט; ביטול הצעדים האמריקאיים שמוצדקים במאבק ב"איום האיראני"; סיום המלחמה והפעולות הצבאיות נגד איראן ובעלות בריתה בכל החזיתות; נסיגת כוחות אמריקאיים מאזורים הסמוכים לגבולות איראן; ופיצויים על נזקי המלחמה, לצד ערבויות שלא תהיה פגיעה ביכולות הגרעין והטילים של איראן.
דובר משרד החוץ, אסמאעיל בקאאי, תמצת את הדרישות במסיבת עיתונאים ב-12 באוקטובר, לפי יורוניוז בפרסית, לשלוש מילות מפתח: הסרת המצור, סיום המלחמה בכל החזיתות ושחרור הנכסים. בקאאי הבהיר כי "תנאי הסף" של איראן חייבים להיות מכובדים בכל משא ומתן, וכי פקיסטן וקטר הן שנושאות באחריות העיקרית לתיווך. הוא אף הרחיק לכת וטען כי הסנקציות האמריקאיות חלות "אפילו על המים וההרים" של איראן, וכינה את הטענה שהן אינן מכוונות נגד העם "צביעות גלויה".
נקודת המחלוקת המרכזית, לפי אותו דיווח, היא סדר הדברים: וושינגטון מתעקשת שהתוכנית הגרעינית תעמוד על השולחן כבר מההתחלה, ואילו טהרן דורשת שהשלב הראשון יתמקד בפתיחת מצר הורמוז ובאבטחתו – כלומר, בהסרת המצור עליה עצמה.
הורמוז כקלף מיקוח
הקשיחות הדיפלומטית מגובה במסרים צבאיים. לפי אל-ג'זירה, דובר משמרות המהפכה הודיע כי המצר "סגור לחלוטין" וכי לא יותר מעבר לאף ספינת מלחמה אמריקאית או ישראלית. משמרות המהפכה טענו גם כי שתי מכליות נפט עלו על מוקשים במסדרון הדרומי של המצר, והטילו את האחריות על בעלי הספינות שבחרו ב"נתיב לא מורשה". באותו יום הודיע הדובר כי מלאי הטילים של איראן גדל פי 1.5 לעומת התקופה שלפני "מלחמת 12 הימים", וכי הטווח, הדיוק וכוח ההרס שופרו.
בוושינגטון מספרים סיפור אחר. מזכיר המדינה מרקו רוביו אמר לרשת CNBC, כפי שציטט אל-ג'זירה, כי תנועת הספינות וזרימת האנרגיה בהורמוז חזרו ל-80 עד 100 אחוז מרמתן שלפני המלחמה, וכי הגעה להסכם עם ממשלת איראן "קשה ביותר". הנשיא דונלד טראמפ הסתפק בהצהרה שארצות הברית "מתפקדת היטב" מול איראן, ושנותר רק להחליט "איך היא רוצה לנצח". עליית מחירי הדלק, לדבריו, היא מחיר קטן, ו"איראן לעולם לא תחזיק בנשק גרעיני".
הכלכלה מאחורי הקשיחות
בעוד הבכירים בטהרן מדברים בשפת ניצחון, הנתונים מהשטח מציירים תמונה מורכבת יותר. לפי אל-ג'זירה, איראן הודיעה כי תפסיק בשלב זה לייבא בנזין, לאחר שתפוקת בתי הזיקוק לא הספיקה והייבוא עלה בעבר כשלושה מיליארד דולר בשנה. הערוץ עצמו מטיל ספק ביכולתה של איראן להגיע לעצמאות בדלק תחת סנקציות ולחצי אספקה. במקביל, לפי מקור בממשלת עיראק שצוטט באל-ג'זירה, הורה ראש ממשלת עיראק לסגור את מעבר הגבול שיב מול איראן החל מיום רביעי ועד להודעה חדשה, ומעברים נוספים צפויים להיסגר בהדרגה בימים הקרובים, ללא הסבר רשמי.
סגירת מעברים בעיראק, השכנה שהייתה ריאה כלכלית חיונית לאיראן לאורך שנות הסנקציות, היא מכה מוחשית. גם ביקורו של מוניר עצמו, לפי חבר ועדת הביטחון הלאומי שצוטט באתר האיראני דידבאן איראן, לא הביא הצעה אמריקאית חדשה, ומטרתו העיקרית הייתה דווקא משא ומתן על פתיחה מחדש של הגבול עם פקיסטן. כלומר: גם המתווך העיקרי מגיע לטהרן עם אינטרס כלכלי משלו, לא עם בשורה מוושינגטון.
הצל הישראלי והשעון האמריקאי
ברקע עומד חשש ממשי מסבב לחימה נוסף. יורוניוז בערבית דיווחה הבוקר כי בישראל עוקבים אחר מאמצי השיקום הצבאי של איראן, כולל תיקון אתרי ייצור טילים ומל"טים וחיזוק ההגנה על מתקני גרעין. לפי הדיווח, שהתבסס על פייננשל טיימס, בנימין נתניהו תכנן מתקפה רחבה על איראן ל-10 באוקטובר שכללה תקיפת תחנות כוח, מתקני גרעין ואתרי שלטון, אך טראמפ התנגד לביצועה לפני הבחירות לקונגרס. שר המלחמה האמריקאי פיט הגסת' ביקר בישראל ונפגש עם נתניהו בבסיס עובדה, ולפי אותו דיווח צה"ל העלה את רמת הכוננות וביטל חופשות עד הבחירות בישראל, המתוכננות ל-27 באוקטובר.
כאן טמון ככל הנראה ההיגיון של טהרן. טראמפ עצמו אמר, לפי יורוניוז בפרסית, שלא יתקוף את איראן לפני הבחירות האמריקאיות בנובמבר. בישראל, לפי הדיווחים, נתניהו מעדיף שהבחירות יתקיימו במועדן ונמנע ממלחמה שעלולה לדחות אותן. המשטר האיראני מזהה חלון זמן של כמה שבועות שבו שני יריביו העיקריים עסוקים בפוליטיקה פנימית, ומנצל אותו כדי לשקם יכולות ולהקשיח עמדות. השאלה היא מה יקרה ביום שאחרי שתי מערכות הבחירות.
ניתוח: הימור מסוכן על אורך הנשימה
העמדה האיראנית בנויה על שתי הנחות. הראשונה היא שהלחץ על שוק האנרגיה העולמי יכריח בסופו של דבר את וושינגטון לוותר; השנייה היא שהמשטר יכול לספוג את המחיר הכלכלי זמן רב יותר מהיריב. אבל ההנחה הראשונה נשחקת כשרוביו מדבר על חזרה של 80 עד 100 אחוז מתנועת האנרגיה, וכשמדינות הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה, לפי אל-מדא, כבר שחררו 325 מיליון חביות מהמאגרים האסטרטגיים. ההנחה השנייה נבחנת בכל מעבר גבול שנסגר ובכל חודש בלי ייבוא דלק.
הקשיחות גם משרתת צורך פנימי. כשקאליבאף, רזאיי ופזשכיאן מדברים בקול אחד, המשטר משדר לציבור ולמחנה השמרני כי אין "ויתור" אחרי מלחמה שבה ספג מכות קשות. כל גמישות כעת תתפרש כחולשה, ובמשטר שבו הלגיטימיות נשענת על נרטיב ההתנגדות, זה מחיר שאיש בצמרת אינו מוכן לשלם.
התוצאה היא קיפאון מסוכן: ארצות הברית מחזיקה במצור וממשיכה ב"לחץ כלכלי חריג", כלשונו של רוביו; איראן מחזיקה בהורמוז, במוקשים ובאיום על כבלי התקשורת; והמתווכים – פקיסטן וקטר – מעבירים מסרים שאיש אינו מוכן לקבל. כפי שאמר דובר קטר מאג'ד אל-אנצארי בפורום הביטחון העולמי, לפי אל-ג'זירה, נדרשים המשך התיווך והורדת המתיחות. כרגע, נראה ששני הצדדים מעדיפים לחכות לתוצאות הקלפיות – בירושלים ובוושינגטון – לפני שיחליטו אם הדרך הבאה תעבור דרך שולחן המשא ומתן או דרך שדה הקרב.
המשבר בין טהרן לוושינגטון – הנתונים המרכזיים
| נושא | פרט / נתון | מקור הדיווח |
|---|---|---|
| ימים מאז מזכר ההבנות | 125 (ו-234 ימים מתחילת המלחמה) | אל-ג'זירה |
| דרישות איראן | 7 תנאים: הסרת מצור, נכסים מוקפאים, סנקציות נפט, סיום המלחמה, נסיגת כוחות, פיצויים וערבויות | אל-מדא |
| תשובה אמריקאית "לא מספקת" | 10 באוקטובר – מוחסן רזאיי | יורוניוז פרסית |
| המתווך בטהרן | רמטכ"ל פקיסטן עאסם מוניר – פגישות עם פזשכיאן וקאליבאף | אל-ג'זירה |
| מלאי הטילים האיראני | פי 1.5 לעומת לפני "מלחמת 12 הימים" (טענת משמרות המהפכה) | אל-ג'זירה |
| תנועת אנרגיה בהורמוז | 80%–100% מרמת טרום המלחמה (טענת רוביו) | אל-ג'זירה |
| ייבוא בנזין | הופסק; עלה בעבר כ-3 מיליארד דולר בשנה | אל-ג'זירה |
| גבול עיראק | מעבר שיב נסגר; מעברים נוספים ייסגרו בהדרגה | אל-ג'זירה |
| תוכנית התקיפה שבוטלה | 10 באוקטובר – נבלמה בידי טראמפ לפני בחירות הקונגרס | יורוניוז ערבית |
| לוח בחירות | ישראל – 27 באוקטובר; ארה"ב (קונגרס) – נובמבר | יורוניוז ערבית / פרסית |
