הנאום של נשיא איראן, מסעוד פזשכיאן, בכנס השנתי של שוק ההון בטהרן ביום שבת, לא נשמע כמו נאום ניצחון. נכון, היו בו כל המשפטים הנדרשים. לפי סוכנות ספוטניק בערבית, פזשכיאן הצהיר כי ניסיונות האויב "להכניע את איראן ולכפות עליה כניעה" באמצעות לחץ צבאי ופגיעה במוסדות המדינה "לא השיגו את מטרותיהם". הוא אף פירט את מה שלדבריו היו חישובי היריבים: הסלמה מהירה, פגיעה בבכירים, במפקדים צבאיים, באוניברסיטאות ובמרכזי מדע – "וחישובים אלה לא התממשו".
אבל בין שורות הרטוריקה הרשמית הסתתרה הודאה נדירה. פזשכיאן כינה את הלחץ הכלכלי "מלחמה שקטה", וקבע כי היא קשה לנשיאה יותר ממלחמה צבאית של טילים והרס. ואז הגיע המשפט שהדהד בכלי התקשורת הערביים: הנשיא הודה בבעיות אנרגיה, הזהיר מפני "קשיים אפשריים" בחורף הקרוב בשל פגיעה בחלק ממתקני הפקת הגז, והבהיר כי אם האספקה לא תספיק – משרדי הממשלה, ולא המפעלים, יהיו הראשונים שינותקו מחשמל. לפי הבלוג החי של אל-ג'זירה, פזשכיאן כינה את המערכה "מלחמה לא שוויונית ולא צודקת", והבטיח כי התעשייה תהיה "המגזר האחרון" שינותק מחשמל ומגז.
זהו מסר כפול: לאנשי העסקים הוא אומר "אנחנו נגן עליכם", ולציבור הרחב הוא מכין את הקרקע לחורף קשה. ובאיראן של 2026, חורף קשה הוא לא רק עניין של נוחות – הוא עניין של יציבות שלטונית.

הרקע: שישה בתי זיקוק, 26 טילים ו-28% מהיכולת
כדי להבין את עומק המשבר צריך לחזור למרץ. לפי דיווח מפורט של אל-ג'זירה באנגלית מ-16 בנובמבר, מנכ"ל חברת הגז הלאומית האיראנית (NIGC), סעיד תוכלי, חשף כי ב-18 במרץ פגעו 26 טילים בשישה בתי זיקוק של גז – ומחקו באחת כ-28% מכושר הפקת הגז של המדינה. מאז, לטענת הממשלה, שוקמה יכולת עיבוד של כ-100 מיליון מטר מעוקב ביום. אלא שהחזרת 130 המיליון הנותרים עשויה להימשך, לפי ההערכות הרשמיות, עד 2028.
המספרים האלה מקבלים משמעות דרמטית כשמבינים עד כמה איראן תלויה בגז. לפי אותו דיווח, הגז מהווה 73% מסל האנרגיה של המדינה – החזקה בעתודות הגז המוכחות השניות בגודלן בעולם אחרי רוסיה. הצריכה הביתית לבדה הגיעה ל-480 מיליון מטר מעוקב ביום, וצפויה לזנק עם ירידת הטמפרטורות. בשבוע שקדם לדיווח פרסמה הממשלה תחזית של גירעון של כ-430 מיליון מטר מעוקב ביום בשיא הביקוש החורפי – פער עצום שאין לו פתרון מהיר.
האשם אוראעי, ראש איגוד אגודות האנרגיה האיראני, הבהיר לאל-ג'זירה כי טהרן אינה יכולה לסמוך על יבוא גז כדי לסגור את הפער. סגן שר האנרגיה, מוסטפא רג'בי משהדי, אמר לסוכנות ILNA כי שריפת מזוט – דלק כבד ומזהם – תימשך גם השנה בתחנות הכוח. במילים אחרות: ערי איראן, ובראשן טהרן, צפויות לחורף נוסף של עשן סמיך מעל הבתים.
18 מעלות במשרדים: הצנע מגיע לבירה
המשטר כבר החל ביישום צעדי חירום. לפי אל-ג'זירה, גופי הממשלה נדרשו לקצץ 20% מצריכת הגז שלהם. המשרדים יחוממו לכ-18 מעלות בלבד, ובבתים מתבקשים האזרחים לשמור על 18 עד 21 מעלות. בחגים יש לכבות את החימום במשרדים לחלוטין. ביקורות פתע כבר הובילו לניתוק הגז בבניין משרד החינוך ובחמישה בנייני ממשלה נוספים בטהרן – מסר ברור לפקידות כי ההנחיות אינן המלצה.
בעסלויה, לב תעשיית הגז על חוף המפרץ, הודיעה חברת זאגרוס פטרוכימיה על השבתת יחידת מתנול "עד להודעה חדשה", בהתאם להנחיות חברת הגז הלאומית. צרכנים גדולים הוזהרו כי מחיר הגז שלהם יעלה בחדות. ועוד קודם לכן, באוקטובר, נקבע כי עובדי מדינה זכאים יעבדו מהבית לפחות יומיים בשבוע – צעד שנועד לחסוך בחימום ובתאורה של מבני הממשלה.
דוברת הממשלה, פאטמה מוהאג'רני, הלכה רחוק יותר מכל בכיר אחר. לפי אל-ג'זירה, היא הזהירה כי הגז עלול להיות מנותק ברחבי המדינה, כולל בטהרן, והוסיפה:
"החזרת הגז אחרי ניתוק היא תהליך שגוזל זמן"
אמרה פאטמה מוהאג'רני, דוברת ממשלת איראן
סגן הנשיא הראשון, מוחמד רזא עארף, סיכם זאת במשפט קצר: "אנחנו צריכים לחסוך בגז". חברת הגז הלאומית סימנה 11 מתוך 31 המחוזות כפגיעים במיוחד, ובראשם מאזנדראן, גולסטאן וח'וראסאן הצפונית – מחוזות צפוניים, קרים, שבהם ניתוק גז בעיצומו של החורף אינו אי-נוחות אלא סכנה ממשית. ח'אמד, בעל מלון במאזנדראן, סיפר לאל-ג'זירה כי בשנה שעברה ירד לחץ הגז באזורו:
"אני מאוד מקווה שזה לא יגיע לזה השנה"
אמר ח'אמד, בעל מלון במחוז מאזנדראן

הנוסחה של עראקצ'י: "יום אחד לכם, יום אחד לנו"
על רקע זה קל יותר להבין את הלהיטות הדיפלומטית של טהרן. לפי היומון המצרי אל-יום א-סאבע, שר החוץ עבאס עראקצ'י הצהיר ביום שבת כי יישום הצעת ההסדר האיראנית "הפך לאפשרי בתוך יומיים בלבד", בתנאי שוושינגטון תפגין "רצינות אמיתית". הבלוג החי של אל-ג'זירה תיאר את המנגנון: אם ארה"ב תעמוד בהתחייבויותיה ביום הראשון, מצר הורמוז ייפתח ביום השני.
אלא שהמחיר שאיראן דורשת נותר גבוה. לפי אל-יום א-סאבע, פתיחת המצר מותנית ב"היענות מלאה" לתנאי טהרן – ובהם הסרת הסנקציות, שחרור נכסים מוקפאים, הסרת המצור הימי והאווירי על היצוא, פיצויים על נזקי המלחמה וערבויות בינלאומיות מחייבות. איראן רוצה את הצעדים האלה מראש, כצעדי בניית אמון, ורק אחר כך שיחות על הגרעין. וושינגטון, לפי אותו דיווח, מתעקשת שהתיק הגרעיני יהיה חלק מכל הסכם כולל.
הקשר בין שני הנאומים – של פזשכיאן על הגז ושל עראקצ'י על הורמוז – אינו מקרי. כל יום נוסף של מצור על יצוא הנפט משמעו פחות מטבע זר, פחות יכולת לייבא ציוד לשיקום מתקני הגז, ויותר לחץ על אזרחים שכבר מתמודדים עם התייקרות הדלק פעמיים בתוך פחות משנה, קיצוץ במכסות הדלק החודשיות והפסקות חשמל ספורדיות שנרשמו בקיץ ובתחילת הסתיו.
וושינגטון: "אין לנו לאן למהר"
הצד האמריקני, לפחות בפומבי, אינו ממהר לאמץ את הנוסחה. לפי הבלוג החי של אל-ג'זירה, הנשיא דונלד טראמפ הודיע כי לא יקבל החלטה על צעדו הבא במלחמה לפני תחילת 2027, ואמר כי הוא "לא ממהר". מאוחר יותר הוסיף:
"האיראנים רוצים הסכם, אבל לא את ההסכם שאנחנו רוצים"
אמר הנשיא דונלד טראמפ, שאיים לחזור על המבצע הצבאי: "אנחנו לא יכולים לאפשר לה להחזיק נשק גרעיני"
שר האוצר, סקוט בסנט, הבטיח להמשיך "להדק את הלחץ על משמרות המהפכה ועל איראן עד שיהיו מוכנים לעמוד בהסכם", ודובר מחלקת המדינה טומי פיגוט אמר כי הלחץ הכלכלי יגבר עם הזמן. סגן הנשיא ג'יי די ואנס כינה את איראן "נותנת החסות הגדולה ביותר לטרור".
ובכל זאת, ערוץ התיווך לא נסגר. לפי אל-יום א-סאבע, שציטט את אתר אקסיוס, השליחים סטיב ויטקוף וג'ארד קושנר נפגשו ביום חמישי בברלין עם "בכירים קטארים" כדי לדון בתיווך מול איראן, בשולי פסגה עם מנהיגים אירופים. לפי אותו דיווח, גורמים איראניים אמרו לרויטרס כי מתקפה אמריקנית חדשה נראית סבירה יותר מהסכם. גם בלונדון אין אופטימיות: לפי בלומברג, כפי שצוטט באל-ג'זירה, גורמים בריטיים מעריכים כי הסדר במשא ומתן אינו סביר, ונערכים לתרחישי מלחמה – כולל שימוש אמריקני אפשרי בבסיסים בריטיים.
בינתיים, במצר: טנקרים בוערים ומל"ט מספר 58
בזמן שהדיפלומטים מדברים על "48 שעות", במים של הורמוז נמשכת מלחמת התשה. לפי הבלוג של אל-ג'זירה, סוכנות הביטחון הימי הבריטית UKMTO דיווחה ביום שבת על שתי פגיעות בטנקרים בתוך פחות משעה: בשעה 10:46 (שעון מכה) פגע קליע לא מזוהה בירכתי מכלית כ-11 מייל ימי מצפון לח'סב שבעומאן, ובשעה 11:23 נפגעה מכלית יוצאת בחדר המכונות, כ-17 מייל ימי ממזרח לח'סב. בשני המקרים לא דווח על נפגעים.
חיל הים של משמרות המהפכה מסר גרסה משלו: לטענתו, מכלית "מפרה" עלתה על מוקש ימי בכניסה לנמל ח'סב, ופרצו בה פיצוץ ושריפה. באותו בוקר הודיעו משמרות המהפכה, לפי אתר קהיר מובאשר שציטט את סוכנות מהר, על יירוט מל"ט אמריקני מדגם MQ-9 ריפר מעל המצר באמצעות מערכת הגנה אווירית "מודרנית" – לטענתם, המל"ט ה-58 מסוג זה שהופל. אין לכך אישור עצמאי, ולא נמסרה תגובה אמריקנית. במקביל הכחישה טהרן דיווחים על מתקפת טילים על האי קשם; סגן מושל הורמוזגאן טען כי הרעשים נבעו מהשמדת תחמושת ישנה.
משבר הגז והמהלכים המדיניים – הנתונים המרכזיים
| נושא | נתון / פרט | מקור הדיווח |
|---|---|---|
| גירעון גז צפוי בשיא החורף | כ-430 מיליון מ"ק ביום | ממשלת איראן, לפי אל-ג'זירה |
| הפגיעה במתקני הגז (18 במרץ) | 26 טילים, 6 בתי זיקוק, 28% מכושר ההפקה | מנכ"ל NIGC סעיד תוכלי |
| יכולת ששוקמה / שטרם שוקמה | כ-100 מיליון מ"ק ביום / 130 מיליון – עד 2028 | ממשלת איראן |
| חלק הגז בסל האנרגיה | 73% | אל-ג'זירה |
| מחוזות פגיעים | 11 מתוך 31 (מאזנדראן, גולסטאן, ח'וראסאן הצפונית) | חברת הגז הלאומית |
| צעדי חיסכון | קיצוץ 20% במוסדות ממשלה; 18 מעלות במשרדים | הנחיות הממשלה |
| הצעת ההסדר של עראקצ'י | יישום תוך 48 שעות; הורמוז נפתח ביום השני | אל-יום א-סאבע, אל-ג'זירה |
| תיווך קטארי | ויטקוף וקושנר בברלין, 20 בנובמבר | אקסיוס, לפי אל-יום א-סאבע |
| פגיעות בטנקרים במצר (21.11) | 2 מכליות, 11 ו-17 מייל ימי מח'סב; אין נפגעים | UKMTO, לפי אל-ג'זירה |
| מל"ט MQ-9 שהופל (טענת משמרות המהפכה) | מספר 58 במצטבר | מהר, לפי קהיר מובאשר |
ניתוח: הזמן כבר לא בצד של טהרן
במשך חודשים בנה המשטר האיראני את האסטרטגיה שלו על ההנחה שהזמן פועל לטובתו: סגירת הורמוז תלחץ על שוקי האנרגיה העולמיים, תעלה את מחירי הנפט ותאלץ את וושינגטון להתגמש. נאומו של פזשכיאן מעיד שהחשבון הזה מתחיל להשתנות. כשנשיא המדינה עצמו מודה כי "המלחמה השקטה" קשה מהמלחמה הצבאית, הוא למעשה מודה שהחזית הפנימית – הבית הקר, המפעל המושבת, משרד הממשלה בלי חימום – הפכה לחזית המכרעת.
טראמפ, מצדו, אומר במפורש שהוא מוכן לחכות עד 2027. עבור טהרן, משמעות הדבר היא חורף שלם – עם גירעון של מאות מיליוני מטרים מעוקבים ביום – בלי הקלה. זו הסיבה שעראקצ'י מדבר דווקא עכשיו על לוח זמנים של יומיים: המסר הוא שאיראן מוכנה לזוז מהר, אם רק תקבל את מה שהיא דורשת מראש.
השאלה היא מי ימצמץ ראשון. אם החורף יהיה קשה כפי שהממשלה עצמה מזהירה, ייתכן שהשאלה תוכרע לא בברלין, לא בדוחא ולא במצר הורמוז – אלא ברחובות הקרים של מאזנדראן, גולסטאן וטהרן.












