במלחמת-העולם השניה, כאשר המטוסים הגרמניים הפציצו את בריטניה, קבוצה קטנה של טייסים בריטיים התמודדה איתם מדי יום. צפי משך-החיים שלהם נמנה בימים.
ציונים אנטישמיים - מה שבאמת ריגש אותי היה מחזה מחיאות-הכפיים. הם ישבו ליד השולחן העגול, נציגי העולם כולו, ומחאו כפיים למעשה-ידיהם, ההחלטה שהם זה עתה קיבלו פה אחד. במועצת-הביטחון של האו"ם, כמו בכנסת, אין מחיאות-כפיים ואין גילויים ספונטניים אחרים. ובכל זאת הם מחאו כפיים כמו ילדים שקיבלו את מתנות חג-המולד שלהם. זה היה באמת יום לפני חג-המולד, היום הראשון של חנוכה. חפיפה נדירה כזאת מתרחשת רק פעם בעשרות שנים. כידוע, הנוצרים משתמשים בלוח השמש, והיהודים משתמשים בלוח הירח המותאם. השגרירים היו מאושרים. זה עתה הם השיגו דבר שנמנע מהם במשך שנים רבות: גינוי ההפרה הבוטה של החוק הבינלאומי על-ידי ממשלת ישראל.
לא רק בפנים שלי, אלא בפנים של לפחות מחצית האוכלוסייה של ישראל. זה נשמע כמו בדיחה רעה. אבל זו המציאות. נוצר כאן תקדים שלא ידוע כמוהו בתולדות הדיפלומטיה.
כרם היה לנבות - בירושלים מטפלים כעת בחקיקת חוק שלא ייאמן. הארץ עסוקה בהתנחלות בשם עמונה. שם, עמוק בגדה המערבית הכבושה, 42 משפחות ישראליות הקימו התנחלות בלתי-חוקית – בלתי-חוקית אפילו לפי חוקי ישראל, שלא לדבר על החוק הבינלאומי. הצרה היא שהמתנחלים לא טרחו לבדוק למי שייכת האדמה שעליה התנחלו. מסתבר שבעלי הקרקע הם חקלאים ערבים. בית-המשפט העליון ציווה על המתנחלים להתפנות. להתפנות? יהודים? לא יעלה על הדעת! העמונאים נשבעו להתנגד "באופן פאסיבי".
"גל עכור מציף עכשיו את כל העולם המערבי. זה התחיל בבריטניה, ארץ שאומרים עליה שהיא מולדת הדמוקרטיה, מולדת של עם סביר במיוחד. העם הזה הצביע במשאל-עם לפרוש מהאיחוד האירופי, שהוא תמרור בדרך הקידמה האנושית, גוף שקם מהריסות מלחמת-העולם השניה הנוראה. מדוע? השד יודע. ממש בלי סיבה. בבחירות בארצות-הברית קרה דבר שלא-ייאמן: אדם שבא משום-מקום נבחר לנשיא. אדם ללא שום ניסיון פוליטי, בריון, שקרן מקצועי, בדרן. זהו כעת האיש החשוב ביותר בתבל, "מנהיג העולם החופשי".
הנשיא טראמפ. אני עדיין בהלם. אך מוטב שאתרגל לזה. זו איננה עוד אחת ממערכות-הבחירות בארצות-הברית. חוויתי בחיי רבות כאלה. לאחדות היו תוצאות שמצאו חן בעיני, לאחדות לא. אבל מערכה זו שונה לחלוטין. זוהי רעידת-אדמה, המשנה את פני כדור-הארץ. איך זה קרה? ומדוע היו התוצאות כל-כך בלתי-צפויות?
מה יעשה דונלד טראמפ אם יפסיד בבחירות בעוד שבוע וחצי, כפי שמנבאים כמעט כל הסקרים? הוא כבר הודיע: הוא יכיר בתוצאות – אבל רק אם ינצח. זה נשמע כמו בדיחה. אבל זה רחוק מאוד מלהיות בדיחה. טראמפ הכריז כבר שהבחירות מזויפות, שהמתים מצביעים (וכל המתים תומכים בהילרי קלינטון), שוועדות-הקלפי משוחדות ושמכונות-ההצבעה מזייפות. לא, זאת לא בדיחה. לגמרי לא. זאת לא בדיחה, מפני שטראמפ מייצג עשרות מיליוני אמריקאים, בני השכבות הנמוכות של הציבור הלבן, שהאליטה הלבנה קוראת להםWHITE TRASH - "אשפה לבנה". בלשון יותר מנומסת קוראים להם "אנשי הצווארון הכחול". כלומר: פועלים פשוטים, בניגוד לאנשי "הצווארון הלבן", שהם אנשי המשרדים. אם עשרות המיליונים של בעלי הצווארון הכחול יסרבו להכיר בתוצאות הבחירות, הדמוקרטיה האמריקאית תהיה בצרות. ארצות-הברית עלולה להפוך ל"רפובליקת בננות", כדוגמת אחדות משכנותיה מדרום, מגדלות הבננות, שמעולם לא הכירו דמוקרטיה יציבה
גוש שלום: להעניק את פרס ישראל למנכ"ל בצלם חגי אלעד "אלעד זכאי מאין כמוהו לפרס על מפעל חייו בקידום זכויות האדם, ומאבקו נגד עוולות הכיבוש"
אבו-מאזן לא השתתף בפגישה הראשונה שלי עם יאסר ערפאת בביירות הנצורה, במהלך מלחמת-לבנון הראשונה. זאת הייתה, כזכור, הפגישה הראשונה של ערפאת עם ישראלי.
מטרת הציונות הייתה הקמת ישות לאומית חדשה של "העם היהודי" בארץ-ישראל. זה היה רעיון מהפכני. המיזם הציוני הצליח מאוד. ב-1948 היה הלאום העוברי חזק מספיק כדי ליצור מדינה. כך נולדה מדינת-ישראל. כאשר בונים בית, יש צורך בפיגומים. כאשר נגמר תהליך הבנייה, מפרקים את הפיגומים. אבל רעיון פוליטי אינו מסתיים בקלות. המוח האנושי עצל מטבעו, והוא דבק ברעיונות ישנים ומוכרים, הרבה זמן אחרי שעבר זמנם. יתר על כן, בינתיים נוצרים אינטרסים פוליטיים וכלכליים, הקשורים ברעיון הישן. הציונות נשארה וקיימת למרות שמטרתה הושגה. הפיגום נשאר עומד למרות שהפך למיותר, ואף מזיק ומפריע
