בחודש מרץ האחרון, המועצה הארצית לתכנון ובניה החליטה להעביר לאישור הממשלה תכנית מתאר ארצית חדשה (תמ"א 34ב'5) למשק המים. התוכנית מסדירה את הקמתם של מתקני מים שונים ברחבי הארץ, כאשר את רובם ניתן להקים ללא תוכנית מפורטת ומבלי שניתנת לציבור האפשרות להתנגד.
יש לציין כי בהקמתם של מתקני המים השונים דוגמת תחנות שאיבה, מתקני התפלה קטנים, בריכות מים ועוד, טמון פוטנציאל בלתי מבוטל ליצירת מפגעים סביבתיים, נופיים ותכנוניים. בין היתר מדובר בפגיעה בערכי טבע, שימוש בחומרים מסוכנים, מפגעי מזיקים ויתושים, רעש, מניעת גישה מן הציבור, ועוד.
במקרים רבים מדובר בבניה משמעותית ושינוי פיזי בלתי הפיך של פני השטח. חלק מן המבנים הינם מבנים גדולים, הדומים בגודלם למבנה מגורים בן מספר קומות. הקמת חלק ניכר מן המתקנים כרוכה בהכרח בגידור בהיקף נרחב כדי למנוע גישה לאזור המתקן.
הקמת מתקנים אלה מכוח תוכנית המתאר הארצית החדשה אפשרית בכל מקום כמעט בארץ, כולל בשמורות טבע, גנים לאומיים, בסביבה החופית, ובשטחים פתוחים וחקלאיים.
לדברי עו"ד אלי בן-ארי, היועץ המשפטי של 'אדם טבע ודין': "אנו מברכים על החלטת בג"ץ להוציא צו על תנאי בעתירה. אין ספק כי ישנה חשיבות ראשונה במעלה להסדיר את הקמתם של מתקני המים במדינת ישראל, אך ההחלטה לאפשר את הקמתם מבלי שהציבור יוכל להתייחס ולהתנגד במקרים המתאימים היא תמוהה בלשון המעטה.
"התוכנית החדשה מאפשרת מצב שבו בוקר אחד כל אדם במדינת ישראל עשוי להתעורר ולמצוא כי בסמוך לביתו או בשמורת הטבע הסמוכה מוקם מתקן מים שעשוי להגיע עד לגודל בניין בן מספר קומות, זאת מבלי שידע על כך מראש ומבלי שניתנה לו האפשרות להתנגד".
