בעבר, פורסמו ממצאים ממספר מחקרי עוקבה ומקרה-ביקורת, שבדקו את הקשר בין שימוש בטלפונים סלולארים והתפתחות גידולי מח, וביניהם גם מספר פרסומים המסכמים תוצאות של מרכזים השותפים למחקר ה- INTERPHONE. יחד עם זאת, אף מחקר קודם לא כלל כל כך הרבה מקרים חשופים, ובייחוד מספר גדול יחסית של משתמשים "כבדים", שהשתמשו בטלפון סלולארי לאורך זמן.
מאז הצגתו של הטלפון הסלולארי, בשנות השמונים המוקדמות, חלה עליה חדה באופן השימוש בסלולארי. השימוש הגובר בטכנולוגיה זו לווה בחששות בנוגע לבריאות המשתמשים. בסוף שנות ה-90, מספר קבוצות מומחים סקרו את העדויות לגבי ההשפעות הבריאותיות של חשיפה לרמה נמוכה של שדות אלקטרומגנטיים בתדרי רדיו ׁ(RF), והמליצו לערוך מחקר בנושא ההשפעות הבריאותיות האפשריות של שימוש בטלפונים סלולארים.
כתוצאה מכך, בשנים 1998-9 ריכז ה-IARC מחקר היתכנות, שמסקנותיו היו כי מחקר בינלאומי שיבחן את הקשר בין השימוש בטלפונים סלולארים לבין הסיכון לפיתוח גידולי מח, ניתן לביצוע ותוצאותיו תהיינה בעלות משמעות.
מחקר ה-INTERPHONE החל בשנת 2000, כמערך בינלאומי של מחקרי מקרה-ביקורת שנערכו ב-13 מדינות ברחבי העולם. המחקר התמקד בארבעה סוגים של גידולים ברקמות הסופגות את מירב אנרגיית ה- RF הנפלטת מהטלפונים הסלולארים: גידולי מח (גליומה ומנינגיומה), גידולי עצב השמע (שוואנומה) וגידולי בלוטת הרוק. מטרת המחקר הייתה לקבוע האם השימוש בטלפונים סלולארים מעלה את הסיכון לפיתוח גידולים אלה.
המסר העיקרי, כפי שסוכם ע"י קבוצת מחקר ה-INTERPHONE, הינו: סיכון מופחת הקשור בשימוש כלשהו בטלפונים סלולארים בצורה סדירה, נצפה עבור גליומה ועבור מנינגיומה. ממצא זה משקף, קרוב לוודאי, הטיית השתתפות או מגבלות מתודולוגיות אחרות.
לא נצפה סיכון מוגבר, לאחר 10 שנים או יותר מתחילת השימוש, הן עבור גליומה והן עבור מנינגיומה. סיכון מוגבר עבור התפתחות גליומה, ופחות מכך- עבור מנינגיומה - נצפה במקרים הנמצאים בעשירון הגבוה של זמן שימוש מצטבר, בקרב אנשים שדיווחו על שימוש קבוע בסלולארי באותו צד של הראש בו התפתח הגידול, ועבור גליומה – באנשים בהם הגידול התפתח באונה הטמפוראלית של המח. הטיות וטעויות מדידה מגבילות את המסקנות שניתן להסיק מתוצאות אלו ומונעות פירוש של קשר סיבתי.
מחקר ה-INTERPHONE הוא המחקר הגדול ביותר מסוג כזה שהתבצע עד כה בנושא הקשר בין שימוש בטלפונים סלולארים והתפתחות גידולי מח, וכולל את המספר הרב ביותר של משתמשים שלהם לפחות 10 שנות חשיפה.
הכיוון המדעי של מחקר ה- INTERPHONE
קבוצת מחקר ה-INTERPHONE הבינלאומית, שכללה 21 מדענים, הייתה אחראית להתקדמות המחקר, לבחירת ניתוח הנתונים שבוצע, פירוש התוצאות ופרסומן. כל ההחלטות בנוגע למחקר נעשו באופן בלעדי ומשותף ע"י קבוצת המחקר הבינלאומי. במהלך המחקר, החוקרת הראשית מטעם ה- IARC, ד"ר אליזבת קרדיס, עברה ל-CREAL (Centre for Research in Environmental Epidemiology) שבברצלונה, ספרד – משם המשיכה את תפקידה כחוקרת הראשית של מחקר ה- INTERPHONE, מאגר הנתונים של 13 הארצות נותר ב-IARC.
מימון מחקר ה- INTERPHONE
מחקר ה-INTERPHONE בוצע כמאמץ משותף בין מספר ארגונים, בתיאום ה- IARC. נכון להיום, המימון הכולל שהוקצה למחקר ה- INTERPHONE מגיע לכ- 19.2 מיליון יורו. מתוך סכום זה, 5.5 מיליון יורו ניתנו ע"י התעשייה. מתוך 5.5 מיליון היורו, 3.5 מיליון יורו ניתנו ע"י פורום יצרני סלולארים (MMF- Mobile Manufacturers' Forum) וארגון ה-GSM, כשכל אחד מהם תרם חצי מהסכום. כספים אלו הועברו באמצעות מנגנון הגנה (firewall) של ה-UICC (International Union Against Cancer) שמטרתו להבטיח את עצמאותם של החוקרים. רוב היתרה של 5.5 מיליון היורו הגיעה באופן בלתי ישיר למרכזים פרטניים ממפעילי טלפונים סלולארים ויצרנים, למשל, דרך מיסים ותשלומים שנגבו ע"י מוסדות ממשלתיים. רק 0.5 מיליון יורו (2.5%) מכלל עלויות המחקר הועברו באופן ישיר ע" התעשייה, בקנדה ובצרפת, באמצעות חוזים אשר הבטיחו את חוסר התלות של המחקר.
מימון אחר ניתן ע"י ה- European Commission (3.74 מיליון יורו) ומקורות לאומיים ומקומיים (9.9 מיליון יורו סה"כ) במדינות המשתתפות. מימון נוסף להרחבת המחקר לקבוצות גיל צעירות ומבוגרות יותר, ניתן באופן ישיר ע"י מפעילי טלפונים סלולארים בבריטניה.
שינוי בדפוס השימוש
רוב המשתתפים במחקר אינם מוגדרים כמשתמשים כבדים בהשוואה לרמת השימוש כיום.
חציון זמן השימוש המצטבר במחקר היה כ-100 שעות, וחציון זמן השימוש החודשי היה 2-2.5 שעות. נקודת החיתוך שהגדירה את קבוצת המשתמשים הכבדים (1,640 שעות לאורך 10 שנים), המהווה 10%, מקבילה לשימוש של כ – 1/2 שעה ליום.
כיום, השימוש בטלפון סלולארי הפך להיות הרבה יותר שכיח, ואין זה יוצא דופן שאנשים צעירים ישתמשו בטלפון הסלולארי למשך שעה או יותר ביום. עלייה זו בשימוש ממותנת ע"י האנרגיה הממוצעת הנמוכה יותר הנפלטת בטכנולוגיות החדישות, והעלייה בשימוש בהודעות טקסט ובדיבוריות/אוזניות, המרחיקות את הטלפון הסלולארי מהראש.
מה הלאה?
ד"ר כריסטופר וו'יילד, מנהל ה-IARC, אמר: "הנתונים של מחקר ה-INTERPONE, לא הוכיחו כי קיים סיכון מוגבר לסרטן מח. אולם, הממצאים שנצפו עבור הקבוצה שנמצאה ברובד הגבוה ביותר של זמן שיחות מצטבר, יחד עם שינוי דפוסי השימוש בטלפון הסלולארי מאז תקופת מחקר ה-INTERPONE, בעיקר בקרב אנשים צעירים, קוראים להמשך מחקר בנושא השימוש בטלפונים סלולארים והסיכון להתפתחות סרטן מח."
פרופ' אליזבת קרדיס אמרה כי "מחקר ה-INTERPHONE יימשך ע"י ניתוח נתונים נוסף על הקשר בין שימוש בטלפונים סלולארים לבין התפתחות גידולי עצב השמע ובלוטת הרוק. בעקבות החשש בנוגע לעלייה המהירה בשימוש בטלפונים סלולארים בקרב אנשים צעירים – אשר לא נחקרו במחקר ה- INTERPHONE –מרכזת CREAL פרויקט חדש, בשם MOBIKIDS, במימון האיחוד האירופי, שמטרתו לבחון את הסיכון לפתח גידולי מח כתוצאה משימוש בטלפונים סלולארים, בקרב ילדים ומתבגרים."
ה-IARC קבע מועד לפרסום סקירה מקיפה על האפשרות שטלפונים סלולארים הינם גורם מסרטן במהדורת הפרסומים שלו (Monographs Programme). הסקירה מתוכננת להתבצע בין ה-24-31 במאי 2011, ותביא בחשבון את כל העדויות הקיימות ממחקרים אפידמיולוגים וניסויים, לרבות הנתונים החדשים ממחקר ה- INTERPHONE.
"פרופ' סיגל">פרופ' סיגל סדצקי, מנהלת היחידה לאפידמיולוגיה של סרטן ושל קרינה, מכון גרטנר, תה"ש, מסבירה: " תוצאות המחקר לא הוכיחו כי קיים סיכון לפיתוח גידולי מח עקב שימוש בסלולארי אך גם לא שללו סיכון שכזה. יחד עם זאת, מספר תוצאות במחקר הצביעו על עודף סיכון לפתח גידולי מח בעקבות חשיפה לטלפונים סלולאריים. אינדיקציות אלו, מצדיקות נקיטת עמדה זהירה. למרות שעבור כלל קבוצת המחקר נצפה סיכון מופחת לפיתוח גידולים בקרב המשתמשים ולא נצפה סיכון מוגבר לאחר 10 שנים או יותר מתחילת השימוש, מספר ממצאים תומכים בקיום סיכון לפיתוח סרטן בעקבות שימוש בסלולארי:
נצפה סיכון מוגבר לפיתוח גידולי מח ממאירים (ופחות מכך לגידולי מח שפירים) בקרב משתמשים "כבדים" יחסית. הסיכון המוגבר נצפה בייחוד בקרב אלו שדווחו שימוש בסלולארי באותו צד של הראש שבו התפתח הגידול ובאנשים שפיתחו את הגידול באונה הטמפוראלית של המח (הממוקמת באזור החשיפה המקסימאלית לקרינה ליד האוזן).
חשיבות תוצאות אלה בכך שעודף הסיכון נצפה במצבים המערבים חשיפה גבוהה יותר ולפיכך תואמים את השערות המחקר. מהנתונים עולה כי קרוב לוודאי רוב הערכות הסיכון המדווחות במחקר זה הינן תת הערכה של הסיכון האמיתי. ממצאי המחקר אינם חד משמעיים עקב הטיות וטעויות מדידה שקיימים במחקר. עם זאת, התוצאות מטרידות כיוון שמרבית המשתתפים במחקר היו משתמשים קלים מאוד וצברו מעט מאוד חשיפה לעומת השימוש של היום. חציון זמן השימוש היה כשעתיים וחצי בחודש והמשתמשים הכבדים שבניהם דיברו בסלולארי זמן מצטבר של 1,640 שעות (שווה ערך לכחצי שעה ביום בלבד), זמן שהינו זעום יחסית לשימוש של המשתמשים הכבדים של היום. בנוסף, מאז, השימוש כולל גם בילדים שהינם אוכלוסייה רגישה במיוחד לפיתוח סרטן.
יש לזכור כי תוצאות מחקר זה הגדול ביותר מסוגו בעולם שנערך בהשתתפות 13 מדינות וכלל למעלה מ-5000 מקרים של גידולי מח וקבוצת ביקורת מתאימה של אנשים בריאים מוגבל מכמה היבטים.
הסיכון אותו אנו מבקשים לאמוד כולל חשיפה במהלך כל החיים מילדות ועד בגרות בעוד שמחקר זה כלל מבוגרים בלבד, שפחות מ-10% מהם נחשפו לתקופת זמן העולה על 10 שנים.
חשוב לציין שאף אחד מהחומרים המסרטנים המוכרים כיום, לרבות סיגריות נמצא כמעלה סיכון להתפתחות סרטן במהלך 10 השנים הראשונות לחשיפה. כך שאפילו אם לא הייתה נמצאת עדות לקשר לא ניתן היה לסמוך על נתונים אלו כתשובה סופית לסוגיית ההשלכות הבריאותיות של השימוש בסלולארי.
לעומת ממצאים מטרידים אלו, יש לציין כי השימוש הגובר בטלפונים סלולארים ממותן בחלקו על ידי הקרינה הממוצעת הנמוכה יותר הנפלטת בטכנולוגיות החדישות של היום כגון 3G וע"י השינוי בדפוס השימוש (למשל מעבר לשימוש במסרונים, אוזניות דיבוריות רמקול וכו') המפחיתים את החשיפה למח. עדיין קיים שימוש רב בטכנולוגית GSM ובשימוש ישיר תוך הצמדת הטלפון לאוזן.
קימות דרכים להפחתת חשיפת הקרינה הנספגת במח כתוצאה משימוש בסלולארי על ידי הרחקת מקור הקרינה (הטלפון הסלולארי) מהגוף. אמצעים אלו הם פשוטים וזולים. לכן לדעתי יש לאמצם באופן מידי ובמלואם. לפיכך, החלטת "משרד הבריאות">משרד הבריאות הישראלי להמליץ על עקרון הזהירות המונעת הינו הצעד המתבקש להגנה על בריאות הציבור ותואמת את תוצאות מחקר זה.
טכנולוגית הטלפונים הסלולארים נטמעה בעולם כולו ואין ספק שתלווה אותנו גם בהמשך. כיום כשהסלולארי מהווה כמעט איבר חדש בגוף האדם, לנוכח העדר הוכחות לבטיחות מחד ואינדיקציות לנזק מאידך, "ספק דיני נפשות לחומרה"- בייחוד באוכלוסיות רגישות כדוגמת ילדים."
