נתניהו בנה חלק ניכר מהקמפיין שלו על איום מאנקרה ותלה את ארדואן על שלטי חוצות בתל אביב. בתום ספירה של כמעט כל הקולות הגוש שלו נותר בלי רוב, הטורקים מכחישים בתוקף כל התערבות בבחירות, והשאלה הגדולה היא אם מי שיקים את הממשלה הבאה בירושלים ישנה את הטון כלפי ארדואן, או רק את סגנון הדיבור.
יומיים אחרי שנספרו כמעט כל הקולות בבחירות לכנסת, טורקיה מצאה את עצמה לא רק כנושא בקמפיין הבחירות בישראל, אלא כחשודה בהתערבות בהן. יו"ר ועדת הבחירות המרכזית ביקש מהשב"כ לבדוק חשד למימון זר ולשוחד בחירות, ובאנקרה ממהרים להכחיש: "קמפיין דיסאינפורמציה מכוון". מבחינת ארדואן זו כבר לא עוד חילופי האשמות שגרתיים עם נתניהו. זהו מבחן ראשון ליחסים בין שתי המדינות בעידן הפוליטי שמתחיל עכשיו בירושלים.
נשיא טורקיה הסלים בשבוע שעבר את הרטוריקה נגד ישראל והציג את ארצו כמדינה המוקפת "טבעת של אש". נתניהו השיב שהיחסים לא ישובו לקדמותם כל עוד ארדואן בשלטון, אבל הדגיש שהיעד הוא למנוע עימות ישיר. מאחורי חילופי הדברים עומד המאבק על עתידה של סוריה, והחשש בשתי הבירות הוא מטעות בחישוב בשטח.
שעות ספורות לפני שהישראלים הולכים לקלפי, היחסים בין ירושלים לאנקרה נמצאים בשפל חסר תקדים. נשיא טורקיה מאשים את ישראל בערעור היציבות בסוריה ומזהיר מפני "טבעת אש" סביב ארצו. ראש הממשלה נתניהו מצדו קובע שלא תיתכן התקרבות כל עוד ארדואן בשלטון. באנקרה משוכנעים שמדובר בעיקר בתרגיל בחירות, אבל בשני הצדדים כבר מדברים על "כל התרחישים".
יומיים לפני שהישראלים הולכים לקלפיות, הגבול בין מדיניות חוץ לתעמולת בחירות נמחק. בירושלים מציגים את טורקיה כ"איראן החדשה", ובאנקרה משיבים שנתניהו פשוט מחפש אויב שיציל לו את הקמפיין. מבט מהצד הטורקי והערבי על מלחמת המילים, ועל השאלה אם היא כבר גדולה יותר מקמפיין.
שבוע לפני הבחירות בישראל, נשיא טורקיה מזהיר שמדינתו "מוקפת אש" ומאשים את ירושלים בניסיון לערער את סוריה. נתניהו משיב בקריאה לאנקרה "להכיר במאזן הכוחות" ומדבר על "ציר סוני קיצוני בהובלת טורקיה". בתקשורת הערבית והטורקית כבר מדברים על שלב חדש ביריבות בין שתי המדינות
נשיא טורקיה ניצל את "יום המוכתארים" באנקרה כדי להאשים את "ישראל הציונית" בניסיון להצית מחדש את סוריה. זה קרה יום אחרי שנתניהו אמר שהוא לא מאמין בפיוס כל עוד ארדואן בשלטון. מאחורי מלחמת המילים יש מאבק ממשי על עתידה של סוריה שאחרי אסד, ועל השאלה מי יירש את מקומה של איראן כמעצמה האזורית.
שלושה שבועות אחרי נאום נתניהו בעצרת האו"ם, שבו כינה את נשיא טורקיה "רודן", המתיחות בין שתי המעצמות הצבאיות החזקות במזרח הים התיכון אינה דועכת. היא רק משנה צורה: פחות צעקות, יותר מטוסים, גשרים צפים והסכמי הגנה. בעיתונות הטורקית ובכלי התקשורת הערביים קוראים למצב החדש "הקרב שנדחה", וכולם מנסים להבין אם מישהו ימצמץ לפני הבחירות בישראל.
אחרי שטורקיה הוציאה צו מעצר בינלאומי נגד ראש הממשלה וביקשה "הודעה אדומה" מהאינטרפול, ירושלים משיבה באותו מטבע: לפי דיווחים שהגיעו לעיתונות הטורקית והערבית, נתניהו הורה להכין תיק נגד נשיא טורקיה לקראת הגשה לבית הדין הפלילי הבינלאומי – בגלל הכורדים ובגלל חמאס. באנקרה קוראים לזה "חוצפה", ובירושלים מודים בשקט: המטרה היא הרתעה, לא הרשעה.
בתוך ארבעה ימים עברו אנקרה וירושלים מהתנצחות מילולית לחזית דיפלומטית מלאה: ארדואן כינה את עזה "מחנה ריכוז" מעל דוכן האו"ם, נתניהו השיב ב"עריץ" מאותו דוכן, ובאנקרה מדברים כבר בגלוי על הרתעה, על "הסכם מכה" ועל "המגן של אכילס" היווני-ישראלי. ניתוח מבט מאנקרה ומהעולם הערבי.
