ההכחשה מאנקרה
ביום חמישי, 29 באוקטובר, פרסם המרכז למאבק בדיסאינפורמציה (DMM) של מנהלת התקשורת בנשיאות הטורקית הודעה חריגה בחדותה. לפי ההודעה, כפי שדווחה בערוץ TRT בערבית ובסוכנות אנדולו, הטענות שטורקיה התערבה בבחירות בישראל, שהופצו "בכמה כלי תקשורת בינלאומיים וברשתות החברתיות", "חסרות כל בסיס". המרכז הוסיף כי הן "חלק מקמפיין דיסאינפורמציה מכוון וברור שנועד לתמרן את דעת הקהל", וקרא לציבור לא להיגרר אחרי ידיעות כוזבות.
ההודעה הטורקית לא נולדה בחלל ריק. לפי דיווחים שצוטטו בסוכנויות ערביות, יו"ר ועדת הבחירות המרכזית, שופט בית המשפט העליון נעם סולברג, פנה לראש השב"כ דוד זיני בבקשה לבדוק חשד למימון זר ולשוחד בחירות. בדיווחים בכלי תקשורת בישראל, שצוטטו בעיתונות הערבית, הוזכרו קטאר וטורקיה כמקורות אפשריים לכספים שנועדו, לכאורה, להגדיל את שיעור ההצבעה בחברה הערבית. חשוב להדגיש: מדובר בבקשה לבדיקה ולא בממצא. לא פורסמו סכומים, ראיות או שמות של מקבלי כספים. משרד החוץ של קטאר פרסם הכחשה "קטגורית" משלו.
ועדת הבחירות עצמה מסרה באותו יום, לפי דיווח בחדשות 12 שצוטט ב-TRT בערבית:
"אין בסיס לטענות על פגיעה שיטתית בטוהר הבחירות"
מסרה ועדת הבחירות המרכזית
כלומר, אפילו הגוף שהזמין את הבדיקה ממעיט בינתיים בהיקף החשד.
המספרים שמאחורי הסערה
כדי להבין למה טורקיה נגררה לסיפור, צריך להסתכל על המפה הפוליטית. לפי הנתונים שפרסמה יורוניוז בטורקית ב-30 באוקטובר, גוש נתניהו זכה ב-53 מושבים, גוש האופוזיציה בהובלת מפלגת "ישר" של גדי איזנקוט ב-48 מושבים, והמפלגות הערביות ב-19 מושבים. יורוניוז הגדירה זאת כייצוג שיא. הליכוד, עם 27 מושבים, נשאר המפלגה הגדולה, אבל אף גוש לא מגיע ל-61.
כאן נולד הנרטיב. בליכוד מיהרו להכריז, לפי יורוניוז, ש"שערוריית רע"ם" היא "רעידת אדמה" וש"הבחירות נגנבו". נתניהו האשים את המפלגות הערביות ב"גניבת הבחירות", וביקש מהמשטרה ומהשב"כ לבדוק חשד לזיופים. בליכוד טענו גם שרע"ם קיבלה מימון קטארי. יו"ר רע"ם מנסור עבאס הכחיש ואמר שהוא מברך על כל חקירה. ומהצד השני של המפה, איזנקוט כינה התערבות זרה, אם התקיימה, "בלתי מקובלת וחמורה ביותר", ודרש מהשב"כ לבדוק את הטענות "באופן ניטרלי, מלא ומיידי".
רקע: ארדואן ככרזת בחירות
ההאשמה בהתערבות טורקית היא השלב האחרון בקמפיין שבו רג'פ טאיפ ארדואן הפך לדמות מרכזית בפוליטיקה הפנימית בישראל. כבר באוגוסט דיווחה רשת "א-שרק" על שלט חוצות ענק בכביש מרכזי בתל אביב. על השלט הופיעו ארדואן, המנהיג העליון של איראן מוג'תבא חמינאי, מזכ"ל חיזבאללה נעים קאסם וראש עיריית ניו יורק זוהראן ממדאני, ומתחתיהם הכיתוב: "הם רוצים שנתניהו יפסיד, אל תיתנו להם לנצח".
ההסלמה בשטח קדמה לשלטים. ב-18 באוגוסט תקפו מטוסי חיל האוויר את בסיס אבו א-דוהור בצפון סוריה. ישראל טענה שהבסיס נועד לקלוט כוחות טורקיים. נתניהו הצהיר בתגובה:
"לא נסבול התבססות של נוכחות צבאית טורקית בסוריה שמאיימת על ישראל"
אמר בנימין נתניהו, ראש הממשלה
השגריר האמריקני באנקרה והשליח לסוריה, טום ברק, כינה את התקיפה "הסלמה מיותרת". לפי "א-שרק" הוא הוסיף שזה "צעד עוין מאוד, אבל הוא עשוי להדהד היטב לקראת הבחירות". בתגובה הודיע שר המשפטים הטורקי, אכין גורלק, ב-21 באוגוסט על צו מעצר נגד נתניהו בפרשת יירוט "משט החופש לעזה". לפי "לה מונד", כפי שצוטט בעיתונות הירדנית, לשכת נתניהו הגיבה וכינתה את ארדואן "דיקטטור אנטישמי".
עוד באוגוסט ציינה "לה מונד" שהסכסוך כבר חורג מעזה ומחמאס. לפי העיתון, מדובר ביריבות אסטרטגית על סוריה, על הביטחון האזורי ועל המאזן הצבאי, כולל אזהרת נתניהו לנשיא דונלד טראמפ שמכירת מטוסי F-35 לטורקיה "תהרוס את האיזון במזרח התיכון". לדברי "לה מונד", הריב האישי בין שני המנהיגים מחריף את המשבר, אך אינו הסיבה היחידה לו.
"טבעת של אש" מול "איננו במאה ה-16"
שבוע לפני הבחירות הגיעה המתיחות הרטורית לשיאה. ב-19 באוקטובר, לפי יורוניוז בערבית, הזהיר ארדואן כי טורקיה חיה בתוך "טבעת של אש", וכי ממשלתו פועלת "יומם ולילה" כדי להרחיק את המדינה ממשברי האזור. הוא האשים את ישראל בניסיון לערער את יציבות סוריה, תיאר את המצב בלבנון כ"לא מרגיע" ותקף את המשך הפעולות הישראליות נגד הפלסטינים. ארדואן קשר את הלחץ על טורקיה לעמדתה ב"תמיכה בנדכאים", וטען שאנקרה נמנעה מ"להיגרר לפרובוקציות".
נתניהו השיב ב-20 באוקטובר בראיון לערוץ 14, שצוטט באל-ג'זירה. הוא אמר שאינו רוצה עימות עם טורקיה, אבל טען שארדואן "חושב שיחזיר את השלטון העות'מאני לירושלים". "כפי שאתם יודעים, איננו במאה ה-16", אמר, והוסיף שישראל לא תיכנע ל"ציר סוני קיצוני בהובלת טורקיה" אחרי שכמעט חיסלה את "הציר השיעי הקיצוני". יום קודם, בתדריך ביטחוני, אמר נתניהו שהוא מקווה שהמחלוקות לא יידרדרו לעימות ישיר. לדבריו, הוא היה מברך על חזרה ליחסים ההדוקים של העבר, אך אינו מאמין שהדבר אפשרי כל עוד ארדואן בשלטון.
התגובה הטורקית הגיעה מדובר מפלגת השלטון AKP, עומר צ'ליק, אחרי ישיבת הוועד המרכזי בראשות ארדואן באנקרה. לפי אל-ג'זירה, צ'ליק טען שנתניהו משתמש ברטוריקה נגד ארדואן "בקמפיין הבחירות שלו, בזמן שהפופולריות שלו צונחת", ושלהצהרות הישראליות נגד טורקיה "אין שום ערך". הוא כינה את ההנהגה בישראל "רשת של רצח עם" והאשים אותה בניסיון לטרפד את השלב השני של הסכם הפסקת האש בעזה.
ניתוח: למה אנקרה ממהרת להכחיש
המהירות והחריפות של ההכחשה הטורקית אומרות משהו. ה-DMM הוא הזרוע שבאמצעותה הנשיאות הטורקית "מתקנת" ידיעות שהיא רואה כמזיקות לתדמית המדינה. העובדה שהוא הופעל תוך שעות, ולא משרד החוץ, מלמדת שבאנקרה רואים בסיפור קודם כול מתקפת מידע ופחות סוגיה דיפלומטית. הקו הטורקי לאורך כל הקמפיין היה עקבי: ישראל מנסה "לגרור" את טורקיה לעימות, וטורקיה "לא תיפול בפח". לפי הקו הזה, האשמה בהתערבות בבחירות היא ניסיון נוסף לגרור את טורקיה פנימה, הפעם לזירה הפוליטית בישראל.
יש גם שיקול מעשי. אם טענת "הבחירות נגנבו" תתבסס בשיח הישראלי, טורקיה תהפוך לשחקן שולי שקל להאשים בכל משבר קואליציוני. כך תתקשה אנקרה לפתוח דף חדש עם ממשלה אחרת, אם תקום. מכיוון האופוזיציה הישראלית נשמעו קולות פרגמטיים יותר כלפי טורקיה. לפי "לה מונד", יאיר לפיד תמך בתקיפה בסוריה, אבל קרא גם להקים מנגנון לניהול מחלוקות עם אנקרה. בטורקיה מבינים שבאופוזיציה הישראלית לא נמצאים ידידים, אבל אולי יש שם בני שיח.
מנגד, אנקרה לא יכולה להתעלם מכך שהיא נכנסה לסערה בדיוק בנקודת הזמן הרגישה ביותר. לפי סדרי הממשל הישראליים, כפי שפורטו ביורוניוז, הנשיא יצחק הרצוג ייפגש עם ראשי הסיעות ויטיל את הרכבת הממשלה על המועמד שלדעתו הסיכוי שלו הגבוה ביותר. המועמד יקבל 28 ימים ועוד עד 14 ימי הארכה, ואם כל הניסיונות ייכשלו, יוכרזו בחירות חדשות. בכל אחד מהתרחישים, טורקיה עשויה להמשיך לשמש כלי במאבק. ממשלת נתניהו חדשה עשויה להצדיק קו נוקשה עוד יותר בסוריה בטענה ל"איום הטורקי". ממשלת שינוי צפויה להיות מותקפת מימין כ"ממשלה שהביאו קטאר וטורקיה".
מה הלאה
שלושה דברים כדאי לעקוב אחריהם בשבועות הקרובים. הראשון הוא תוצאות בדיקת השב"כ. אם לא יימצא דבר, ההכחשה הטורקית תקבל משקל. אם יימצאו ממצאים, אפילו חלקיים, היחסים עלולים לרדת לשפל חדש. השני הוא הזירה הסורית. שם ההסלמה כבר הפכה לפיזית, ולפי "א-שרק" ישראל מחזיקה אזור חיץ של כ-400 קמ"ר בשטח סוריה מאז נפילת בשאר אל-אסד. השלישי הוא וושינגטון. טום ברק כבר הבהיר שהממשל האמריקני לא מתלהב מהסלמה בין שתי בעלות בריתו, וסוגיית ה-F-35 לטורקיה עדיין פתוחה.
ארדואן, מצדו, ממשיך לשחק את התפקיד שבחר לעצמו: מנהיג שמתגונן מפני "טבעת של אש" ונמנע מ"פרובוקציות". השאלה היא מה יקרה כשהקמפיין הישראלי יסתיים והרטוריקה תתחלף בהחלטות של ממשלה שתצטרך לפעול בזירות שבהן טורקיה וישראל כבר עומדות זו מול זו, מסוריה ועד לים התיכון. בינתיים, באנקרה מבהירים שהם אינם צד בבחירות בישראל. בירושלים, לפחות חלק מהשחקנים הפוליטיים מתעקשים שכן.
