דעות

קראתי את דבריו של השופט ריצ'ארד גולדסטון במלואם וחשתי הקלה. למרות הזמן הרב שחלף מאז העדתי בפניו והצגתי בפניו ובפני חבר השופטים שלידו את הראיות החדות לכך שהחמאס פגע באזרחים חפים מפשע, למרות ההקלה הגדולה אני סבור היום כמו אז, שמדינת ישראל כשלה בהסברה והעובדה שהתעלמה אז מלשתף פעולה עם השופט הייתה טעות, עליה שילמנו מחיר כבד לאחר פרסום הדוח  שכולו היה שקר אחד גדול

לא מדברים על זה! בתי הספר בארץ מתחמקים מהנושא, מטאטאים אותו מתחת לשטיח, מתעלמים מקיומו. ממצאי מחקר מעידים כי 10% מתלמידי התיכון בארץ (כ-35,000 תלמידים!) ניסו להתאבד. נסו רק לחשוב אם זה מספר התלמידים שניסו להתאבד, כמה תלמידים חשבו על התאבדות ועוד לא מימשו את כוונתם... ממצאים אלה מחזקים תחושה גוברת והולכת בקרב אנשי המקצוע שרק פתיחות גדולה יותר של מנהלי בתי הספר ונכונות להתעמת מול הנושא הקשה של מצוקה ואובדנות של בני נוער עשויים לשנות את המצב

ביום שישי האחרון ליוו כ-1500 איש, רבים מהם רוכבי אופנועים, את טל שביט ז"ל לדרכו האחרונה. טל שביט, מלח הארץ, ממייסדי עיתונות הרכב בישראל, נהרג כאשר רכב שחנה לצידי הדרך החל את נסיעתו ופגע בטל שרכב על אופנועו. סמוך לשעת התאונה בה נהרג טל, נפגע ונהרג רוכב אופניים כבן 60 שנדרס על ידי אוטובוס בבת ים. באותו היום אף נפצע קשה רוכב אופנוע על ידי מכונית טויוטה בתאונת "פגע וברח" בטבריה

כמו כולנו לא יכולתי לעמוד מנגד כאשר עמית קדוש, ילדה מקסימה בת 6 מכפר סבא, חולת סרטן, נאבקה על חייה והחלה במסע המתיש של חיפוש אחר תורם מתאים להשתלה של מח עצם. עמית, ילדה חייכנית ומלאת מרץ, הביאה להתגייסות של 70 אלף איש שעמדו בתור על מנת להיבדק ולהציל את חייה

ההסטוריה מהתלת בנו וכיום קיים למעשה מצב אבסורדי, שדוקא על חבלי האבות, מרכזה וליבה של ארץ-ישראל, טרם הוחלה הריבונות הישראלית. הריבונות מוחלת על תל-אביב ועל אילת, שאמנם ערי-קודש הן, אבל לפי רבים משיטות פוסקי ההלכה במרוצת הדורות, מקומות אלו לא התקדשו כלל בקדושת כיבוש בית שני ולדעתם אין חייבים כלל להפריש תרומות ומעשרות על תבואה ופירות הצומחים שם. והנה דוקא בשכם חברון ובית-אל, המקומות בהם התגוררו האבות ואשר שם הובטחו על הארץ כולה, דוקא עליהם טרם הוחלה הריבונות המלאה של מדינת ישראל

בטורו בעיתון הניו-יורק טיימס, העיתונאי היהודי תומאס פרידמן לוחם באופן שיטתי במדינת ישראל. כל בר-דעת מבין שתומאס פרידמן אינו מתנכל ומתנכר אלא ליהדותו שלו, בהיותו אב-טיפוס של ממש ליהודי גלותי, מלא בשנאה עצמית, בוש בעמו ומבקש לוודא שכולם גם ידעו זאת