דעות

עוד משחר נעורי, בהיותי תלמיד בכפר הנוער בן שמן ספגתי את המודעות לצורך בחברה צודקת ושיוויונית, חברה הדוגלת בדו קיום ערכי ומוסרי בראש ובראשונה בינינו לבין עצמנו, וכמובן בינינו לבין שכנינו וכל זאת הודות לצוות מחנכים ובראשם אריה סימון, מורה מחנך ואיש תרבות משכמו ומעלה, שהיה מנהל הכפר ונטע בי את הרעיון, שאין לנו זכות קיום בחבל ארץ זה אם לא נשכיל להקים במדינת ישראל חברה ראויה

חוק החרם העומד להידון בכנסת מחר ואשר עלול גם להתקבל ברוב, יהיה כתם שחור של חרפה בספר החוקים של מדינת ישראל. שתי פנים לחוק זה, האחת גרועה מהשנייה. זהו חוק לשריון ההתנחלויות, הפיכתן לפרה קדושה וחסינה שכל המעז לבקר אותה ישלם ביוקר, פשוטו כמשמעו. בנוסף, זהו חוק לסתימת פיות ולהרס חופש הביטוי - של צד אחד בלבד במפה הפוליטית

משחר פעילותי כשליח ציבור אני מקדיש את כל מרצי על מנת להיאבק בתאונות הדרכים. לצערי הדרך עוד ארוכה והקטל בכבישים נמשך ורק היום בבוקר נהרגו בני זוג בתאונת פגע וברח מזעזעת סמוך ליבנה

כאזרח וצרכן ישראלי, קראתי בתדהמה את סדרת המאמרים שפורסמו בתקשורת על שוק המזון המקומי. כבר שנים רבות שאני פעיל חברתית וער לכל משבי הרוח בחברה שלנו, ותנו לי להגיד לכם - הנתונים המוצגים הכתבה הם לא פחות מרעידת אדמה חברתית-כלכלית

כמדי שנה מקיימת השגרירות האמריקנית קבלת פנים לרגל יום העצמאות האמריקני, ב – 4 ביולי. השנה, דומה שכל אזרח בישראל ואני בתוכם , מביעים תרעומת, כעס ואכזבה על גישתו של הממשל האמריקאי אשר גילה אטימות לב עד כדי רשעות לא מובנת באי שחרורו של יונתן פולארד להלוויית אביו בארה"ב. יחד עם זאת, ומבלי לגרוע מעוצמת הזעם, אני חש חובה לפנות אליכם, עמיתי חברי הכנסת, כי תכבדו בנוכחותכם את העם האמריקאי ביום חגו, ותשתתפו בקבלת הפנים בבית השגריר

לפני שהמאמר הזה יהפוך למפגן תמיכה סכריני בעמיר פרץ, אף שבסופו של דבר לו הייתי חבר מפלגת העבודה הייתי שם בקלפי את הפתק "עמיר פרץ", ראוי לדון דווקא באלה שמוצאם מעדות המזרח הנופלים שבי אחר תעמולה ושטיפת מוח בלתי נלאית, שרובה מתנהלת כמובן באמצעים מתוחכמים להפליא, כנגד כל מועמד ממוצא מזרחי