אוףףף... איזו הקלה! סוף סוף אפשר להוריד את האפוד ולנשום קצת לרווחה. האמת היא שחששתי לפני ש"הקרב" הזה החל. בכל זאת מדובר באובמה הגדול ולא באיזה "חנון". הוא מפחיד, וצריך הרבה אומץ כדי ללכת אתו מכות. יש לנו מזל שיש לנו את ביבי. הוא לא מפחד. אולי מאיווט קצת, אבל לא מאובמה. בסוף הוא היכה אותו שוק על ירך. דוד שלנו גבר שוב על גוליית, וזאת ללמדך ש"נצח ישראל לא ישקר". אמנם "השיר לא תם הוא רק מתחיל", אבל חייבים להודות שזו התחלה לא רעה בכלל
תקופה קשה עוברת עלינו. ארבעים ושלוש נשמות צעירות וטהורות שנקלעו לאחד האסונות הכבדים שפקדו אותנו. משפחות כואבות, יתומים, אלמנות ואלמנים, כל אלה משלמים את המחיר הנורא של רשלנות וחוסר מעש במשך שנים, של זלזול והעדר נחישות מנהיגות וחזון
בארץ-ישראל קם העם היהודי, בה עוצבה דמותו הרוחנית, הדתית והמדינית - הגזענית וההרסנית. שוב, לבושתנו הרבה, אנשי הדת מוכיחים לנו את הסכנה הגדולה בריבונות יהודית, אף שזו ריבונות יהודית דמוקרטית
בשבועות הקרובים כל העיתונים יכתבו על האסון בכרמל. ללא ספק, מדובר באחד האסונות הכבדים והכואבים שידענו. שילוב שטני של אירוע עם עשרות הרוגים, מרביתם צעירים, נזקים משמעותיים לאוצרות הטבע שייקח עשרות שנים לחדש אותם ונזקי רכוש
התעוררתי לבוקר יום שני. האש שככה. העשן התפוגג. מדורת הכרמל כמעט כבתה, ואתה כבה כמעט כל הכרמל. מסביב הכל חשוך. חושך בלב וחושך בעיניים. גם השמיים קדרו. זעיר פה זעיר שם הם הזילו דמעה. "דמעת התנין". אני לא מאמין לשמיים שנזכרים להזיל דמעה חמישה ימים אחרי. לו היו מקדימים בחמישה ימים, הם היו חוסכים מאתנו דמעות רבות. והרבה בושה
צריך להפסיק את מסע הצביעות בנושא מכתב הרבנים. במרחק אופניים מלשכת רוה"מ, מביהמ"ש העליון, ומאולפני רשות השידור- נמצאים משרדי הרשות הפלשתינית, שם אסור עפ"י חוק למכור בית או קרקע ליהודים, כשהעונש הוא מוות
שריפת הענק שפרצה בכרמל משקפת כשל גדול בנושא ההתמודדות עם הקצאת תקציב המדינה. מסביב נשמעים קולות רבים הן מצד הציבור והן מצד הנהגת המדינה להפקת לקחים ולהקצאת משאבים נוספים לנציבות הכבאות. איך ממנפים את המשבר לצמיחה אפשרית?
