אני באופן אישי הגשתי שאילתות והצעות לסדר בנושא, אולם השר הממונה - שר הכלכלה לשעבר, חבר הכנסת וראש הממשלה בנימין נתניהו - באופן עקבי נמנע מלהגיע למליאה, להתייחס לנושא, ולתת להסברים.
לא רק ממליאת הכנסת הוא נמנע להגיע, אלא אפילו לשאילתות הישירות שנשלחו אליו בכתב, הוא שלח שרים אחרים להשיב. שר הכלכלה, שלא מתעסק בחיים עצמם, מעביר מסר שנושא תאונות הבניין הוא לא נושא חשוב.
הבעיה העקרונית במערכת, היא שיש רצון לבנות מהר ובזול. אבל הדבר שהכי קל לחסוך בו - זה בבטיחות, במנגנוני הגנה על עובדים, בחיי אדם. וזו התוצאה.
המקרה המסוים הזה, כמו גם מקרים רבים אחרים, הוא תוצאה של הפרטה: לא המערכות הציבוריות הן שבנו את החניון בו אירע האסון, אלא העירייה הפריטה את הליך הבנייה. וזו לא רק העירייה המסוימת הזו, אלא זו מכת מדינה - את הכל מפריטים ואת הכל עושים דרך קבלני ביצוע וקבלני שירותים, ובוחרים במי שמגיש את ההצעה הכי זולה.
כך מגיעים למצב של תוצאה צפויה מראש של אסון. לכן, הקורבנות של האסון האחרון הם גם קורבנות ההפרטה.
זה מחייב דיון רציני: מה מפריטים, והאם מפריטים, ואיך מוודאים שהציבור לא ישלם את המחיר ושחיי אדם לא ילכו לאיבוד.
אני מצטרף לדרישה להקים ועדת חקירה ממלכתית - כי אם לא תקום ועדה כזו, לא יהיה שינוי. יש על השולחן הצעות מעשיות, שהוכנו על-ידי "הקואליציה למאבק בתאונות הבניין" ועל-ידי האגף לקידום שוויון בהסתדרות, שהכינו תכניות עבודה עם צעדים מעשיים מאוד.
בעניין הפיקוח, אני מאוד שמח שהמשטרה מבינה סוף-סוף שיש צורך להקים יחידת חקירה ייעודית, מקצועית, ארצית, לתחום זה, ובנושא הענישה - חייבים להנהיג אחריות אישית וענישה אישית על המנהלים.
לבסוף, אני מציע לוועדת העבודה לקדם מנגנון של עיצומים מינהליים בתחום של בטיחות עובדים - בדומה למנגנון הקיים בתחום האכיפה הסביבתית, שהייתי מיוזמי חקיקתו. מנגנון כזה יכול לקדם שינוי אמיתי גם בתחום בו החוק הפלילי לא נותן מענה,כמו בתחום זה.
הכותב הוא ח"כ דב חנין (הרשימה המשותפת)
