האישום המרכזי כלל אינוס, מעשה סדום ומעשים מגונים, והתייחס לאירוע שהתרחש כעשור לפני הגשת כתב האישום, לאחר שמלאו לבת 18. שני האישומים האחרים התייחסו למעשים מגונים שיוחסו לאב מספר שנים קודם לכן, כאשר המתלוננת הייתה קטינה.
"ראיה יחידה שלא התיישבה עם הראיות החפציות"
בנוגע לאישום המרכזי קבע השופט שמואל מנדלבום כי עדות המתלוננת שימשה כראיה היחידה נגד הנאשם, ומולה עמדו ראיות חפציות שעל פניהן סתרו את עדותה, או לכל הפחות לא התיישבו באופן מהותי עם האמור בה. עוד נקבע כי עדויות בני משפחתה של המתלוננת ועדות המטפלת היו רלוונטיות בעיקר למצבה הנפשי בתקופה מסוימת, אך לא היה בהן משקל נגד מספיק לראיות שלא התיישבו עם גרסתה.
בהכרעת הדין נדונו גם טענות המאשימה בנוגע לגרסת הנאשם. השופט מנדלבום קבע כי גם אילו היה מקבל את הטענה שהתגלו שקרים מהותיים בגרסתו - תוך שהדגיש כי אינו קובע שכך היה - שקרים של נאשם, בוטים ככל שיהיו, אינם יכולים לשמש תחליף לראיות שעל המאשימה להביא כדי להוכיח את אשמתו מעבר לכל ספק סביר.
בהכרעת הדין נקבע כי בשל החשש מהרשעת חפים מפשע קבע חוק העונשין שאדם לא יישא באחריות פלילית לעבירה אלא אם אשמתו הוכחה מעבר לספק סביר. ההגנה אינה נדרשת להציג ראיה חד-משמעית המוכיחה את חפותו של נאשם; די בכך שתעורר ספק סביר המותיר, על פי השכל הישר, ההיגיון וניסיון החיים, שאלה אמיתית באשר לאשמתו.
הזיכוי - פה אחד
השופט מנדלבום קבע כי מצבור הראיות הותיר סימן שאלה אמיתי ביחס לאשמת הנאשם באישום המרכזי, וכי עלה בידי ההגנה לעורר ספק סביר. השופטת גלית ציגלר הצטרפה למסקנתו וקבעה כי על סמך בחינת כלל העדויות והראיות לא הצליחה המאשימה להוכיח שהנאשם ביצע את המעשים שיוחסו לו. החבר השלישי בהרכב, השופט יחיאל ליפשיץ, הצטרף אף הוא לעמדת חבריו, ונקבע פה אחד כי הנאשם זכאי מכל שלושת האישומים. השופט ליפשיץ ציין כי ההגנה התנהלה כלפי המתלוננת באופן ענייני וגילתה את הרגישות המתבקשת, והביע תקווה כי המתלוננת ויתר המעורבים ימצאו את הדרך לרפא את פצעיהם.
צו איסור הפרסום
ההליך התקיים בדלתיים סגורות ותחת צו איסור פרסום. לאחר הזיכוי עתרו עורכי הדין מיקי חובה וגיא שמר להתיר את פרסום הכרעת הדין לאחר השמטת פרטים מזהים. השופט ליפשיץ קבע כי הכרעת הדין עצמה לא תפורסם, אך התיר לפרסם את ההחלטה החושפת את עצם קיום ההליך, את תוצאתו ואת עיקרי נימוקי הזיכוי. שם הנאשם נותר חסוי.
לדברי עו"ד מיקי חובה ועו"ד גיא שמר: "מרשינו זוכה פה אחד ומכל האישומים שיוחסו לו. בית המשפט קבע כי הראיה היחידה שעמדה נגדו באישום המרכזי לא התיישבה עם הראיות החפציות שנבחנו במשפט. זיכוי מסוג זה מזכיר כי גם כאשר מדובר באישום הקשה ביותר, מוטל על המדינה נטל הוכחה מעבר לכל ספק סביר - ועל סייג זה עמד הרכב השופטים, ובצדק".
