יום ראשון, 27 בספטמבר 2026, נפתח בטהרן בשורה של הצהרות צבאיות שנשמעו כמו הכנה לסבב לחימה נוסף. פחות מיממה אחרי שנשיא ארה"ב דונלד טראמפ הודיע בפומבי כי הוא דוחה את ההצעה האיראנית לפתיחה מחודשת של מצר הורמוז ולהפסקת האש, יצאו בכירי הצבא האיראני בזה אחר זה עם מסר אחיד: הכוחות המזוינים ערוכים לכל תקיפה אמריקנית חדשה, והתגובה הפעם לא תהיה מידתית.
דובר צבא איראן, מוחמד אכרמי-ניא, אמר כי "הכוחות המזוינים של איראן מוכנים באופן מלא לכל תקיפה אמריקנית חדשה", והזהיר כי ארצות הברית "תספוג נזק גדול יותר" אם תחליט לפתוח במתקפה נוספת. אבל מי שקבע את הטון היה דווקא המפקד הכללי של הצבא, אמיר חאתמי, שבחר בניסוח שאינו משאיר מקום לפרשנות:
"אם איראן לא תוכל לסחור, ואם איראן לא תוכל לחיות – אף אחד לא יוכל לסחור ואף אחד לא יוכל לחיות. מצר הורמוז הוא כבודנו ויוקרתנו"
אמר אמיר חאתמי, המפקד הכללי של צבא איראן
חאתמי הוסיף כי המלחמה הגיעה ל"שלב רגיש ומכריע", וכי איראן לא תאפשר ליריביה הזרים להמשיך להשתמש בנתיב הלוגיסטי החיוני הזה בזמן שהעם האיראני סובל ממצוקה כלכלית. במילים אחרות: אם המצור האמריקני ימשיך לחנוק את הייצוא האיראני, טהרן מאיימת להפוך את המצר – שדרכו עובר חלק ניכר מהנפט העולמי – לאזור שאיש לא יוכל לעבור בו בבטחה.
הרקע: הצעת שבעת הימים שנדחתה
ההצהרות הלוחמניות בטהרן לא נולדו בחלל ריק. במהלך עצרת האו"ם בניו יורק הציגה איראן תוכנית בת שבעה ימים, שלפיה יסתיימו פעולות האיבה ומצר הורמוז ייפתח מחדש לשיט הבינלאומי – בתנאי שארצות הברית תקבל שורה של תנאים איראניים. בטהרן הציגו את ההצעה כמחווה של אחריות כלפי הכלכלה העולמית. בוושינגטון ראו בה דבר אחר לגמרי.
לפי הדיווח ברשת RT בערבית, טראמפ אמר:
"אני דוחה את הצעת איראן ודוחה כל עסקה שבה איראן רוצה לחזור מיד למסחר, משום שהיא סופגת הפסדים כבדים"
אמר דונלד טראמפ, נשיא ארצות הברית
הנשיא האמריקני טען כי ארה"ב השיגה "ניצחון גדול" וכי היא מחזיקה ב"שליטה מלאה" במצר, תוך שהוא מציין כי 29 ספינות עברו בו בלילה הקודם. לדבריו, איראן "הכניסה את עצמה למלכודת כשסגרה את מצר הורמוז", והיא מתמודדת כעת עם "המצור הגדול ביותר בהיסטוריה הצבאית", אחרי שארה"ב "הקימה חומת פלדה סביב מצר הורמוז וסביב איראן".
הנימוק של טראמפ חושף את לב העניין: לשיטתו, איראן לא הציעה לפתוח את המצר מתוך רצון טוב, אלא משום שהוא מקור ההכנסה העיקרי שלה, והמצור מכה בה קשות. זו בדיוק הנקודה שחאתמי ניסה להפוך על פיה – אם הכלכלה האיראנית תיחנק, כך הוא מאיים, גם הכלכלה העולמית תשלם.
"עידן התגובות המידתיות הסתיים"
המסר של יום ראשון הוא המשך ישיר לקו שטהרן מטפחת כבר שבועות. ב-6 בספטמבר, אחרי שארה"ב תקפה שלוש מכליות נפט איראניות, אמר יו"ר הפרלמנט מוחמד באקר קאליבאף – שמשמש גם כראש צוות המשא ומתן במגעים עם וושינגטון – כי "עידן התגובות המידתיות הסתיים. כל תוקפנות נגד האינטרסים והביטחון של איראן תיתקל בתגובה מהירה יותר, קשה יותר וכואבת יותר". הדברים דווחו אז באתר המרוקאי "הספרס" על פי סוכנות AFP.
ב-22 בספטמבר הלך המטה הכללי של הכוחות המזוינים צעד נוסף. בהודעה משותפת עם מפקדת "ח'את'ם אל-אנביא" המרכזית – הגוף שמתאם את הפעילות המבצעית של הצבא ומשמרות המהפכה – הוכרז כי הכוחות ערוכים להנחית "מכות קשות, ישירות ובלתי צפויות" נגד "התוקפנים ומנהיגי ארצות הברית והישות הישראלית", כלשון ההודעה שפורסמה בסוכנות הידיעות התימנית. ההודעה תיארה את איומי טראמפ מעל בימת האו"ם כניסיון לכסות על "קיפאון אסטרטגי" של וושינגטון, וטענה כי האיומים החוזרים הם "סימן לייאוש ולא לעוצמה".
באתרי החדשות הפרסיים בתוך איראן המסר הוגבר עוד יותר. אתר "המשהרי אונליין" הקשור לעיריית טהרן כתב על "דוקטרינה צבאית שהשתנתה" והרגיע את הקוראים כי "אין צורך לדאוג מפלישה קרקעית", ואילו אתר "אקתסאד אונליין" דיווח כי חאתמי קרא לאויבים "להתכונן למכות קשות יותר". המסר הפנימי ברור: המשטר רוצה לשכנע את הציבור שלו שהוא עדיין מחזיק ביוזמה – גם כשהמציאות הכלכלית מספרת סיפור אחר.
הערוץ השקט: מגעים להסרת ההגבלות האוויריות
ובכל זאת, מאחורי הרטוריקה הלוחמנית מתנהלת גם דיפלומטיה. ב-26 בספטמבר הודיעה המועצה העליונה לביטחון לאומי של איראן כי היא מנהלת "משא ומתן עם כמה מהמדינות הנוגעות בדבר" על הסרת חלק מההגבלות האוויריות שהוטלו על הרפובליקה האסלאמית, ואותן כינתה "בלתי חוקיות". הדיווח הופיע בסוכנות "ספוטניק" בערבית ובערוץ "אל-עאלם" האיראני, ובאתרים ערביים נוספים צוין כי המועצה שוקלת גם "אפשרויות לא צבאיות" כדי להגיב על ההגבלות.
ההודעה הזו חשובה משום שהיא מלמדת על הלחץ שבו נתון המשטר. ההגבלות האוויריות פוגעות בתעופה האזרחית, בקשרי המסחר ובתנועת אנשים וסחורות, ובטהרן ברור שאין בכוח הצבאי לבדו כדי לפתור אותן. במקביל דווח, בהסתמך על ה"וול סטריט ג'ורנל", כי ארה"ב פנתה ליותר מ-50 מדינות כדי להדק את האכיפה של הסנקציות על איראן. כלומר, בזמן שטהרן מנסה לפרוץ את הטבעת באוויר, וושינגטון פועלת להדק אותה בזירה הכלכלית והדיפלומטית.
גם העיתון הלבנוני "אל-מודן" תיאר את התמונה הכפולה הזו: איראן מאיימת בתגובה "קשה ורחבה יותר", אך וושינגטון ממשיכה לקיים ערוצי קשר. זה, אולי, המפתח להבנת השלב הנוכחי – שני הצדדים מסלימים את הרטוריקה, אבל אף אחד מהם לא סגר את הדלת לחלוטין.
ניתוח: הרתעה מילולית בצל מצור
מה אפשר ללמוד מסבב ההצהרות האחרון? ראשית, שהמשטר האיראני מרגיש את המחיר. המשפט של חאתמי – "אם איראן לא תוכל לחיות, אף אחד לא יוכל לחיות" – הוא לא רק איום. הוא גם הודאה. מנהיגים שמרגישים בטוחים בכלכלתם אינם מדברים על היכולת "לחיות". הניסוח מסגיר עד כמה המצור האמריקני על הנמלים ועל נתיבי הייצוא מכאיב לטהרן, ועד כמה המשטר חושש מהשלכותיו על החזית הפנימית.
שנית, ההצעה בת שבעת הימים והדחייה המהירה שלה מלמדות כי הפער בין הצדדים עדיין עמוק. איראן רוצה הסדר שיחזיר לה מיד את היכולת לייצא; טראמפ רואה במצור מנוף לחץ שאין סיבה לוותר עליו לפני שיושגו ויתורים גדולים יותר. כל עוד המשוואה הזו לא משתנה, טהרן תמשיך לנופף באיום על הורמוז – הקלף החזק ביותר שנותר בידיה.
שלישית, יש כאן מסר לציבור האיראני עצמו. הדגש על "כבוד" ו"יוקרה" בדברי חאתמי, וההבטחה שאין מה לחשוש מפלישה קרקעית, נועדו לחזק את החזית הפנימית בתקופה שבה המחירים מאמירים והמטבע נשחק. המשטר מבין שמלחמה ממושכת נמדדת לא רק בשדה הקרב, אלא גם ברחוב.
ולבסוף, העובדה שבאותו שבוע שבו הצבא מאיים במכות "בלתי צפויות", המועצה לביטחון לאומי מודיעה על משא ומתן על ההגבלות האוויריות – מעידה על אסטרטגיה כפולה: להרים את מחיר ההסלמה עבור וושינגטון, ובה בעת לחפש פתחי מילוט דיפלומטיים. זו טקטיקה מוכרת של הרפובליקה האסלאמית, אך הפעם מרחב התמרון צר מאי פעם.
מה הלאה
השאלה המרכזית בימים הקרובים היא אם האיומים יישארו מילוליים. תקיפה אמריקנית נוספת, או ניסיון איראני לפגוע בתנועת השיט במצר, עלולים להצית סבב לחימה שכל הצדדים מצהירים שהם מוכנים אליו – אך ספק אם מישהו מהם באמת רוצה בו. בינתיים, הספינות ממשיכות לעבור בהורמוז תחת עין אמריקנית, הכלכלה האיראנית ממשיכה להיחנק, והמשטר בטהרן ממשיך לשדר את המסר שהפך לסיסמה של השבוע: אם איראן לא תסחר – אף אחד לא יסחר.
