זהו היום ה-213 לעימות בין ארצות הברית לאיראן, והיום ה-104 ל"מזכר ההבנות" ביניהן, שכבר מזמן איבד את משמעותו. בטהרן הגדירו את יום שלישי כיום ההכרעה. עבאס עראקצ'י, שעדיין שוהה בניו יורק בשולי העצרת הכללית של האו"ם, אמר שהוא מצפה לתשובה רשמית מוושינגטון "עד יום שלישי", לפני שיחזור לטהרן. שם, לדבריו, "יוחלט על הצעדים הבאים לפי מה שתאמר אמריקה". הכותרת שבחרה יורוניוז בערבית לסיפור של הבוקר מסכמת את האווירה: "נראה מי ימצמץ ראשון".
המפתח עבר ללשכת המנהיג
ההתפתחות החשובה של השבוע איננה ההצעה האיראנית עצמה, אלא הזהות של מי שעומד מאחוריה. עראקצ'י אמר במפורש שהמנהיג העליון, מוג'תבא ח'אמנאי, הוא שקבע את "התנאים" לפתיחת המצר, ושביצועם "הכרחי" לפני שספינה כלשהי תעבור בחופשיות. בראיונות לתקשורת האיראנית הוסיף ש"עמדות איראן לא השתנו", וכינה את התנאים "הוגנים והגיוניים".
"אם אמריקה באמת מחפשת פתרון בדרכי שלום, הצגנו לה דרך דרך המתווכים. הכדור נמצא עכשיו במגרש של וושינגטון"
אמר עבאס עראקצ'י, שר החוץ האיראני
המשמעות הפוליטית ברורה. כשהתנאים יוצאים מבית המנהיג, אין לממשלה, לנשיא מסעוד פזשכיאן ולעראקצ'י עצמו שום מרחב גמישות. כל ויתור שיבוא אחר כך ייחשב חריגה מהוראה של הרהבר, ולא כמהלך דיפלומטי. פזשכיאן אישר שההצעה תואמה עם ח'אמנאי, ושהוקמה ועדה מצומצמת בת שישה חברים עם סמכות החלטה. המסר לוושינגטון הוא שאין עם מי להתמקח מתחת לפסגה: או שהתנאים מתקבלים, או שהמצר נשאר סגור.
מה יש בתוכנית שבעת הימים
לפי מה שפרסמו כלי תקשורת איראניים וערביים, ההצעה שהעבירה טהרן דרך קטאר בנויה כלוח זמנים של שבעה ימים, וכוללת ארבעה רכיבים מרכזיים: הפסקת אש של שבעה ימים בכל החזיתות, כולל לבנון; שחרור הנכסים האיראניים המוקפאים בחו"ל; הסרת הסנקציות מענף הנפט; וסיום המצור הימי על איראן. בראיון לרשת NBC אמר עראקצ'י שאם ארצות הברית תנקוט "צעדים מוגדרים", המצר ייפתח ביום השישי, ושבסוף שבעת הימים יתחדש המשא ומתן. לדבריו, ספירת שבעת הימים מתחילה ברגע שוושינגטון מאשרת את ההצעה. "אנחנו מוכנים גם לדיפלומטיה וגם למלחמה", הוסיף.
לפי העיתון העומאני "עומאן", התנאים דומים מאוד להסכם שגובש ביוני וקרס בגלל מחלוקת על כללי השיט במצר. עכשיו המתווכים מנסים להחיות אותו. אל-ערבייה דיווחה שהם עובדים על "הבנה אמריקנית-איראנית" שתחזיר לחיים את מה שמכונה "הסכם איסלמבאד". כלומר, הרעיון אינו חדש. השאלה היא אם שני הצדדים מוכנים לשלם עליו עכשיו את מה שלא היו מוכנים לשלם בקיץ.
עראקצ'י התעקש גם על הפרדה אחת: המגעים הנוכחיים עוסקים בהורמוז בלבד. "לא עשינו שום ויתור בתיק הגרעין", אמר, ודחה דיווחים בתקשורת הבינלאומית על שינוי בעמדת טהרן. בכך הוא מנסה לנתק את המצר מהגרעין, בזמן שוושינגטון מנסה בדיוק לחבר ביניהם.
טראמפ: "אני דוחה" – ובכל זאת משאיר דלת פתוחה
התשובה הראשונה מוושינגטון הגיעה עוד לפני התשובה הרשמית. "אני דוחה את ההצעה שלהם", אמר הנשיא דונלד טראמפ. אבל באותה נשימה הוא הסביר למה, לדעתו, איראן ממהרת: היא סופגת הפסדים כבדים, ו-29 ספינות יצאו מהמצר בלילה שלפני כן. במילים אחרות, בוושינגטון רואים במצור הימי את הקלף החזק ביותר, ולא ממהרים לוותר עליו תמורת פתיחה שאיראן מציגה כמחווה.
ובכל זאת, הערוץ לא נסגר. אל-ג'זירה ציטטה פקיד אמריקני שאמר שטראמפ "מוכן להקל בסנקציות על איראן ולשחרר נכסים מוקפאים תמורת התקדמות בתיק הגרעיני". זו בדיוק ההצלבה שעראקצ'י מסרב לה. בינתיים מזכיר המדינה מרקו רוביו איים על טהרן בנוגע לפגיעה באינטרסים אמריקניים, ושר האוצר סקוט בסנט הודיע שצוותים אמריקניים נשלחו לבירות ברחבי העולם כדי לבודד את איראן כלכלית, עם דגש על הבנקים ועל חברות התעופה שלה.
במקביל ממשיכה קטאר לתווך. דובר משרד החוץ הקטארי, מאג'ד אל-אנצארי, אמר שהמאמצים מתמקדים ב"בניית בסיס משותף בין ארצות הברית לאיראן", והדגיש: "אין פתרון אחר מלבד פתרון בדרכי שלום". דוחא ממשיכה להעביר מסרים בין הצדדים, והשיחות בניו יורק מתנהלות, לפי אל-ג'זירה, דרך מתווכים ולא פנים אל פנים.
קאליבאף מעלה את הטון
בזמן שעראקצ'י מדבר בשפה של "הוגן והגיוני", מחמד באקר קאליבאף, יו"ר המג'לס, מדבר בשפה אחרת לגמרי.
"באזור שבו אנחנו לא יכולים למכור נפט, גם אף צד אחר לא יוכל למכור נפט. אם הביטחון שלנו לא יובטח, שום תשתית לא תישאר בטוחה"
אמר מחמד באקר קאליבאף, יו"ר המג'לס האיראני
הוא קרא לטראמפ "השקרן הגדול", אמר ש"צריך לספר לעם האמריקני את האמת", וקבע ש"לאמריקה לא נותרה ברירה אלא להודות בכישלון ולעזוב את האזור".
זו אינה סתירה בין שני המסרים אלא חלוקת עבודה. משרד החוץ מציג הצעה "סבירה" לעולם ולמתווכים, והמג'לס וסביבת משמרות המהפכה מזכירים לבירות המפרץ מה המחיר של כישלון המגעים: מתקני נפט, נמלים ומתקני התפלה. האיום של קאליבאף מכוון פחות לוושינגטון ויותר לריאד, לאבו דאבי ולדוחא, שאמורות להפעיל לחץ על הבית הלבן. שר החוץ הסעודי, פייסל בן פרחאן, הגיב כשהדגיש את חשיבות חופש השיט במצר ואת מרכזיות האזור לביטחון האנרגיה העולמי.
גם משמרות המהפכה הוסיפו לחימום. הם טענו שתפסו כלי תת-ימי בלתי מאויש אמריקני מתקדם מדגם REMUS 600. אין לכך אישור עצמאי, אבל המסר ברור: המצר נשאר שטח פעולה של הזרוע הימית של המשמרות, וכל הסדר יצטרך לעבור גם דרכם.
החזית הפנימית: הריאל כמדד הלחץ
מעבר לדיפלומטיה עומד המבחן האמיתי של המשטר, והוא הכלכלה. העיתון האמירתי "אל-ח'ליג'" דיווח היום על "קריסת שיא חדשה" של המטבע האיראני, אחרי שכבר בימים האחרונים חצה הריאל רף היסטורי מול הדולר. חברות התעופה האיראניות ממשיכות לפעול במתכונת מצומצמת תחת הסנקציות, ומבצע הבידוד של בסנט מכוון בדיוק לעורקים האלה. כל יום שבו המצור נמשך נרשם אצל האיראני הממוצע כעליית מחירים, ולא כהישג אסטרטגי.
מכאן גם הדחיפות הגלויה של עראקצ'י לקבל תשובה עד יום שלישי. המשטר צריך להראות לציבור שיש אופק, ובאותה עת אינו יכול להיראות כמי שנכנע. לכן התנאים נתלים בח'אמנאי. אם העסקה תיסגר, היא תוצג כניצחון של עמידה איתנה בהנהגת המנהיג. אם תיכשל, האשמה תוטל על "השקרן הגדול" בוושינגטון.
מה הלאה
התרחישים הקרובים מצטמצמים לשלושה. בראשון, וושינגטון מסכימה לגרסה מוגבלת: הקלה חלקית במצור ובנכסים המוקפאים תמורת פתיחת המצר, ודחיית הגרעין לשלב הבא. זו הגרסה של "הסכם איסלמבאד" שהמתווכים מנסים לשקם. בשני, התשובה האמריקנית היא "לא" מנומק, עם דרישה לכרוך את הגרעין, ועראקצ'י חוזר לטהרן בידיים ריקות. אז הקול של קאליבאף עלול להפוך למדיניות, והעימות יחזור למתקני האנרגיה במפרץ. השלישי הוא המשך המצב הנוכחי: שיחות דרך מתווכים, איומים הדדיים וספינות שיוצאות מהמצר בטפטוף, בזמן שהריאל ממשיך לרדת.
דבר אחד כבר ברור: בטהרן החליטו לתלות את הורמוז בשמו של מוג'תבא ח'אמנאי. בכך הפך המצר מקלף מיקוח דיפלומטי לעניין של יוקרה אישית של המנהיג. קשה יותר לוותר על דבר כזה, וגם יקר יותר לשמור עליו. השאלה שתוכרע בימים הקרובים איננה רק מי ימצמץ ראשון, אלא כמה עוד תוכל הכלכלה האיראנית לעמוד מול המצור.
