השבוע מלאו שלוש שנים לטבח 7 באוקטובר, והתקשורת הטורקית מסכמת את התקופה כ"שלוש השנים שבהן השתנו יחסי טורקיה–ישראל מן היסוד". אבל מי שמקשיב רק לנאומים של רג'פ טאיפ ארדואן מפספס חלק מהתמונה. מאחורי ההצהרות על "רצח עם", "מחנה ריכוז" ו"רשת רוצחים", מתנהלת מערכת כלכלית וימית שממשיכה לעבוד – בשקט, תחת דגלים זרים.
הדיווח שנעלם
ביום שלישי השבוע דיווח האתר האופוזיציוני Turkish Minute כי סוכנות הידיעות האזרית APA הסירה מאתרה כתבת תחקיר שתיעדה את המשך התנועה הימית בין טורקיה לישראל. לפי הנתונים שפורסמו, שש אוניות – Medkon LTF, Medkon Çanakkale, Medkon Mersin, Admiral Mars, Admiral Star ו-Anita A – ביצעו 11 עגינות בנמלי ישראל במחצית השנייה של ספטמבר: שמונה באשדוד ושלוש בחיפה. האוניות הפליגו תחת דגלי פנמה וליבריה, אך לפי התחקיר הן קשורות למפעילים ולחברות ניהול טורקיות.
הגרסאות באנגלית, באזרית וברוסית של הכתבה הופנו לפתע לעמוד הבית של הסוכנות, בלי שום הודעה. עותק ארכיוני נשמר באתר האגרגציה האזרי Icma.az. ההסרה עצמה מעוררת שאלות: אזרבייג'ן היא בעלת בריתה הקרובה ביותר של טורקיה ("אומה אחת, שתי מדינות", כמו שאוהבים לומר בבאקו), אך גם שותפה אסטרטגית של ישראל, ספקית נפט מרכזית שלה ולקוחה גדולה של התעשייה הביטחונית הישראלית. סוכנות ידיעות ממלכתית למחצה בבאקו שמפרסמת חומר מביך לאנקרה – ואז מוחקת אותו – משקפת היטב את המתיחות שבה נמצאים השחקנים הקטנים באזור, הנאלצים ללכת על חבל דק בין שתי המעצמות האזוריות.
חרם על הנייר, סחר בפועל
כדי להבין את משמעות הדיווח צריך לחזור לאביב 2024. ב-2 במאי באותה שנה הודיעה טורקיה על הפסקה מוחלטת של הסחר הישיר עם ישראל – צעד דרמטי מול שותפת סחר שהיקף הסחר עמה עמד אז על מיליארדי דולרים בשנה. באוגוסט 2025 הוסיף שר החוץ חאקאן פידאן שכבה נוספת: הגבלות על כניסת אוניות בדגל טורקי לנמלי ישראל, ועל כניסת אוניות ישראליות לנמלי טורקיה. פידאן אף הודיע במועד אחר על סגירת המרחב האווירי הטורקי בפני מטוסים ישראליים.
אבל כבר אז הצביעו מומחים על הפרצות: סחורות טורקיות המשיכו להגיע לישראל דרך מדינות שלישיות, ובעיקר דרך אוניות בדגלי נוחות. דו"ח של האו"ם מאוקטובר 2025 זיהה את נמלי טורקיה כצומת שדרכו עוברים משלוחים לישראל, גם אם ציין ירידה של 64% ביבוא הישיר של סחורות טורקיות לישראל. כלומר: החרם פגע, אבל לא חנק. הדיווח האחרון מלמד שהמנגנון הזה ממשיך לפעול גם שנה אחרי ההחמרה של פידאן.
בזירה הפנימית בטורקיה זהו נשק פוליטי מוכר: מבקרי השלטון מאשימים את ארדואן ב"צביעות" – נאומים חוצבי להבות בבוקר, ואוניות של אנשי עסקים טורקים בנמלי ישראל בערב. כל חשיפה כזו מחדשת את הוויכוח.
הטון מתרכך – כלפי אמריקה
התזמון של הפרשה מעניין במיוחד, משום שבשבועות האחרונים ניכר שינוי עדין בטון של ארדואן עצמו. בראיון בלעדי למגזין האמריקני "ניוזוויק", שפורסם בסוף ספטמבר על רקע עצרת האו"ם, אמר נשיא טורקיה כי "בישראל מלבים נרטיב שגוי שמטרתו להציג את טורקיה כמקור איום חדש". הוא הדגיש:
"לטורקיה אין איבה כלפי העם הישראלי או כלפי כל חברה אחרת"
אמר רג'פ טאיפ ארדואן, נשיא טורקיה, בראיון למגזין "ניוזוויק"
ארדואן עמד על כך שאנקרה מעדיפה "יחסי ברית שמורידים את המתח ומחזקים את ההרתעה" על פני תרחישי עימות. זהו טון שונה מאוד מזה שנשמע ביוני, כשארדואן כינה את הישראלים "מפלצות" והבטיח ש"ישלמו את מחיר הדם ששפכו", ואמר כי "ביטחונה של טורקיה מתחיל בדמשק ובביירות". באותה הזדמנות ענה לו ראש הממשלה בנימין נתניהו כי "לדיקטטור אין זכות להטיף מוסר". בספטמבר, בנאום שסוקר בהרחבה בתקשורת המצרית, עוד הזהיר ארדואן מפני "כיתור טורקיה" ואמר שהאזור לא יירגע "כל עוד ממשלת נתניהו קיימת".
ההסבר לריכוך נמצא בוושינגטון. בראיון ל"ניוזוויק" הקפיד ארדואן להפריד בין היחסים עם ארצות הברית לבין הסכסוך עם ישראל: "אינני מגדיר את יחסי טורקיה–ארה"ב דרך מדינה שלישית". אנקרה מנהלת דיאלוג ישיר עם ממשל טראמפ בנושאי איראן, עזה וביטחון אזורי – וברקע עומדת סוגיית מטוסי ה-F-35, שטורקיה מבקשת לרכוש, וישראל לוחצת נגד, בטענה שהדבר יפגע ביתרון האיכותי שלה במזרח התיכון.
סוריה: הזירה האמיתית
אם הסחר הוא החזית השקטה, סוריה היא החזית הרועשת. מאז נפילת משטר אסד בדצמבר 2024 הרחיבה טורקיה את נוכחותה הצבאית בסוריה, וישראל רואה בכך איום אסטרטגי. באפריל 2025 תקפה ישראל את בסיס T4, ובאוגוסט 2026 את בסיס התעופה באבו כמאל שבמזרח המדינה – תקיפות שבאנקרה פירשו כמסר ישיר נגד התוכניות להקים תשתיות צבאיות טורקיות על אדמת סוריה. בראיון ל"ניוזוויק" חזר ארדואן על התנגדותו לתקיפות הישראליות בסוריה ועל תמיכתו בשלמותה הטריטוריאלית ובחיזוק השלטון המרכזי בדמשק.
שר החוץ פידאן הלך רחוק יותר:
"ישראל מחפשת להכריז על טורקיה כאויב החדש"
אמר חאקאן פידאן, שר החוץ של טורקיה, בראיון לתקשורת הטורקית
כבר באפריל אמר פידאן בראיון לאל-ג'זירה כי "להנהגה הישראלית יש תסביך כלפי ארדואן". בתקשורת הישראלית, לפי הסקירות הטורקיות, כבר מכנים את טורקיה "איראן החדשה", ושר הביטחון ישראל כ"ץ וראש הממשלה מציגים את התעשייה הביטחונית הטורקית כ"איום משמעותי".
מרוץ הבריתות
המתיחות כבר מתורגמת לארכיטקטורה אזורית חדשה. באוגוסט חתמה טורקיה על הסכם הגנה משותף עם פקיסטן וערב הסעודית – ציר שמחבר את המעצמה הגרעינית המוסלמית היחידה, את הכסף הסעודי ואת הצבא השני בגודלו בנאט"ו. ישראל השיבה בהידוק הברית עם יוון וקפריסין, כולל הסכם ביטחוני רחב עם אתונה. ארדואן, כשנשאל על כך, אמר שאינו רואה ביחסים דו-צדדיים של מדינות אחרות איום כשלעצמו, אך עוקב אחר צעדים הנוגעים לביטחון טורקיה.
במקביל, טורקיה היא אחת מארבע המדינות הערבות לתוכנית השלום בעזה מ-2025, לצד קטאר, מצרים וארצות הברית – ומשמשת מארחת קבועה להנהגת חמאס. ישראל התנגדה בתוקף לשילוב טורקיה במנגנוני הכוח הבינלאומי בעזה. לפי הנתונים שמביאה התקשורת הטורקית, מספר ההרוגים הפלסטינים מאז תחילת המלחמה עולה על 73 אלף, וזהו המספר שארדואן חוזר עליו בכל נאום.
הניתוח: המשחק הכפול של אנקרה
מה שמתגלה כאן הוא מדיניות בשלוש שכבות. בשכבה העליונה – הרטוריקה – ארדואן נשאר המבקר החריף ביותר של ישראל בעולם המוסלמי, והוא זקוק לכך מבחינה פנימית, מול בוחר דתי־לאומי ומול מתחרים מימין. בשכבה האמצעית – הדיפלומטיה – הוא מרכך את הטון כשמדברים עם וושינגטון, משום שה-F-35, הסנקציות ותוכנית השלום בעזה עוברים כולם דרך הבית הלבן. ובשכבה התחתונה – הכלכלה – הוא מאפשר, או לפחות לא עוצר, מנגנון סחר עקיף שממשיך לחבר את נמלי טורקיה עם אשדוד וחיפה.
המחיקה בבאקו מזכירה שהמשחק הזה רגיש יותר משנראה. כל עוד הסחר העקיף נשאר מתחת לרדאר, אנקרה יכולה להחזיק בשני הקצוות. ברגע שהוא נחשף בפומבי, הוא הופך לבעיה פוליטית – לא מול ישראל, אלא מול הציבור הטורקי עצמו. ובשבוע שבו מציינים שלוש שנים למלחמה, כשארדואן מנסה להציג את עצמו בפני האמריקנים כמבוגר האחראי באזור, האוניות באשדוד הן תזכורת לא נוחה לכך שבמזרח התיכון, האינטרסים מפליגים תמיד מתחת לדגל אחר.
השאלה הפתוחה היא לאן תנוע המטוטלת. אם סוריה תהפוך לזירת חיכוך צבאית ישירה, גם הסחר השקט עלול להיעצר. אבל אם וושינגטון תצליח לייצר מנגנון "מניעת התנגשויות" בסוריה, ייתכן שדווקא הנמלים יהיו הערוץ שיישאר פתוח כשכל השאר נסגר.
