שתי מפות של אותו מצר
ביום רביעי, בביקור רשמי ביוון, הציג מרקו רוביו את הגרסה האמריקנית: זרימת הנפט דרך הורמוז "מתקרבת לרמות שלפני העימות", ומכאן שאיראן כבר אינה שולטת שליטה מלאה במצר. רוביו לא הסתפק בכך. לדבריו, הסנקציות דחפו את הכלכלה האיראנית אל סף "קריסה כוללת", ברמה שמדינות מעטות חוו, והוא האשים את ההנהגה הדתית בטהרן בכך שהיא מפנה "כל דולר" שנכנס לקופתה לחיזבאללה בלבנון ולחמאס. הוא חזר על הקו האדום של הממשל: כל הסכם עתידי יחייב ערובות שימנעו מאיראן להשיג נשק גרעיני "בכל עת", והוסיף כי טהרן מרחיבה את יכולותיה הצבאיות הקונבנציונליות כדי להפוך את עצמה לחסינה מפני תקיפה.
בטהרן מיהרו לשרטט מפה אחרת לגמרי. מוחמד רזא נקדי, יועצו של מפקד משמרות המהפכה ומי שעמד בעבר בראש כוח הבסיג', אמר לסוכנות פארס כי המצר "נשאר סגור" ונתון ל"שליטה מלאה" של הכוחות המזוינים של איראן – וכך יהיה עד שדרישותיה של טהרן, שאותן הגדיר "לגיטימיות", ייענו. לטענתו, מה שוושינגטון מציגה כחידוש השיט הוא בסך הכול הברחה בהיקף מוגבל: סירות קטנות שמובילות נפט אל מכליות גדולות הממתינות מחוץ לטווח הסגר.
"פרצות" בסלע
הפרט המסקרן ביותר בדברי נקדי נוגע לגיאוגרפיה עצמה. לדבריו, הנתיבים שמשמשים את "המפרים" נמצאים בחלקו הדרומי של המצר, סמוך לחוף העומאני, והם נפתחו באמצעות פיצוץ והרס של תצורות סלע. כעת, אמר, איראן מתכוונת לסגור "בקרוב" מספר מצומצם של נתיבים כאלה. לפי הדיווח שפורסם בתסנים, הסגירה עשויה לכלול פעולה פיזית בנתיבים הסלעיים עצמם.
המשמעות המדינית ברורה: נתיבים לאורך החוף העומאני מצויים, לפחות בחלקם, בתחום שבו עומאן היא בעלת הריבונות. כל פעולה איראנית שם – בין אם מדובר בחסימה ובין אם ביירוט סירות – עלולה לגרור את מסקט, המתווכת הוותיקה בין טהרן לוושינגטון, אל לב העימות. זהו מהלך שמסכן את אחד הערוצים הדיפלומטיים האחרונים שעוד עובדים בין הצדדים.
נקדי הוסיף אמירה שנשמעה בבירות המפרץ כאזהרה מפורשת: המגבלות על טווח הטילים האיראניים, אמר, משקפות החלטה פוליטית של ההנהגה ולא מגבלה טכנית. במילים אחרות – אם ההנהגה תחליט, הטווח ישתנה.
הצבא: "ביצענו פעולות מנע בעבר, ונבצע שוב"
במקביל, ובאותה סוכנות, דיבר דובר צבא איראן, תת-אלוף מוחמד אכרמי-ניא, בטון שנשמע כהכנה לסבב הבא.
"הכוחות האיראניים ביצעו בעבר פעולות מנע נגד האויב, והם מוכנים לחזור עליהן במידת הצורך כדי למנוע תקיפה"
אמר מוחמד אכרמי-ניא, דובר צבא איראן
לדבריו, הצבא המשיך לייצר ציוד מדי יום לאורך המלחמה, וכל תקיפה חדשה תיתקל בתגובה "מהירה, חזקה ומקיפה יותר". הוא פירט: פיתוח טווח, מהירות ודיוק של טילים, חיזוק יכולות הכטב"מים ועדכון שוטף של "בנק המטרות". כוחות היבשה, אמר, ייערכו לכל חדירה, ופעולות האוויר כוונו נגד ביצורי ההגנה בבסיסים האמריקניים.
אכרמי-ניא הציג גם את הנרטיב הרשמי של המלחמה. לדבריו, התקיפה החלה ב-28 בפברואר, והתגובה האיראנית יצאה לדרך כעבור שעתיים בלבד, בטילים של משמרות המהפכה ובכטב"מים של הצבא. חיל האוויר האיראני תקף תחילה מפקדות של ארגוני אופוזיציה בכורדיסטן העיראקית, ויומיים לאחר מכן בסיסים אמריקניים בכווית ובקטאר. לראשונה במידה כזו של פירוט, הודה הדובר כי שלושה טייסים איראנים אבדו כששני מטוסים הופלו בזמן תקיפת בסיס אמריקני בקטאר. גורלם, לדבריו, עדיין נבדק; קטאר הפגינה "שיתוף פעולה ראשוני" אך התבקשה למסור מידע נוסף, והמידע הקיים אינו מוכיח שהם מוחזקים בידי ארצות הברית או קטאר.
הצל של מלחמת עיראק
החלק האידיאולוגי בדבריו של אכרמי-ניא חושף כיצד המשטר מבקש למסגר את המלחמה מול הציבור הפנימי. הוא השווה את העימות הנוכחי למלחמת איראן-עיראק בשנות השמונים: אז, כמו עכשיו, הצד התוקף בנה על הערכות שגויות ועל יתרון חימוש שלא הוכיח עצמו כמכריע. לטענתו, דונלד טראמפ סבר שההתפתחויות האזוריות – המכות שספגו חמאס וחיזבאללה ונפילת משטר אסד בסוריה – החלישו את איראן, וכי עליית המחירים, הבעיות הפנימיות והמחאות בינואר יצרו חלון הזדמנויות.
"ארצות הברית וישראל ציפו שהכוחות המזוינים יקרסו בתוך שבוע לכל היותר ושהמחאות יפילו את המשטר"
אמר מוחמד אכרמי-ניא, והוסיף כי מהלך העימות הוכיח שההערכות הללו שגויות
הדובר האשים את וושינגטון בחתירה לשינוי משטר, לפגיעה ביכולות הטילים ובציר ההתנגדות, וטען שחלוקת איראן היא "מטרה לא מוצהרת" – אותה קשר לפרויקט "ישראל השלמה", שלדבריו מכוון גם נגד סעודיה ומדינות הלבנט. הוא הזכיר כי איראן ספגה במלחמת עיראק נזקים של יותר מטריליון דולר אך לא נכנעה, וכי "עשרות ספינות אמריקניות, כולל נושאות מטוסים, ומאות מטוסים" לא הביאו את וושינגטון להשגת יעדיה אחרי כשבעה חודשי מלחמה.
אתונה נכנסת לתמונה
ההקשר היווני אינו מקרי. במהלך ביקורו הודיע רוביו על מזכר הבנות חדש עם אתונה להקמת תוכנית ביטחון משותפת ולשיפור שיתוף המידע בין רשויות האכיפה בתחום המאבק בטרור, וכינה את יוון "בעלת ברית חזקה ומופתית" בנאט"ו. שר החוץ היווני, גיורגוס גרפטריטיס, הלך צעד נוסף והודיע כי ארצו מוכנה לשתף פעולה עם ארצות הברית ולהעניק סיוע ימי במצר הורמוז – בתנאי שיושג "מסלול שלום בר-קיימא באזור". יוון, מעצמה ימית עם צי סוחר מהגדולים בעולם ושותפה במשימה האירופית להגנת השיט בים האדום, מסמנת בכך את עצמה כשחקנית אפשרית בהסדרי האבטחה של המצר ביום שאחרי.
בטהרן קוראים את המהלך כחלק מניסיון לבנות קואליציה ימית שתשחק את הסגר האיראני. הודעת נקדי על סגירת הנתיבים פורסמה כמעט במקביל לדברי רוביו – ולא בכדי. מבחינת משמרות המהפכה, כל מכלית שעוברת היא הוכחה לנרטיב האמריקני, וכל סירה שנעצרת היא הוכחה לנרטיב האיראני.
מה המספרים אומרים
נתוני השיט שפורסמו בעיתונות הערבית מראים כי זרימת הנפט מהאזור עלתה בספטמבר, אף שהאיומים על מכליות במצר לא פסקו. עם זאת, הדיווחים מדגישים כי הסיכונים הביטחוניים והאילוצים הלוגיסטיים עדיין מאיימים על יציבות היצוא. כלומר, שני הצדדים צודקים חלקית: הנפט זורם יותר מבעבר, אבל לא באופן חופשי, לא בביטחון ולא במחיר שלפני המלחמה.
הערכה: מלחמת הנרטיב כהכנה לשטח
ההודעות של נקדי ואכרמי-ניא, שפורסמו באותו יום ובאותן סוכנויות המקורבות למשמרות המהפכה, נראות כמו מסר מתואם. הן נועדו לשלושה קהלים. מול הציבור האיראני, הנמצא תחת מצוקה כלכלית קשה, הן מציגות משטר שעדיין מחזיק במפתחות הורמוז. מול שוקי האנרגיה, הן נועדו לשמור על פרמיית הסיכון גבוהה – כי מחיר הנפט הוא אחד המנופים המעטים שנותרו לטהרן. ומול וושינגטון ובעלות בריתה, הן מסמנות שכל ניסיון לבנות "נתיב עוקף" יפגוש התנגדות פיזית, ואולי פעולת מנע.
הסיכון הגדול טמון דווקא בפרט הטכני: סגירה של נתיבים סמוך לחוף העומאני מחייבת פעולה ימית בקרבת ריבונות זרה, בשעה שספינות אמריקניות ובעלות ברית סובבות באזור. די בתקרית אחת – סירה שתיורט, מכלית שתיפגע או מוקש שיונח – כדי להפוך את מלחמת המילים של השבוע לסבב אש חדש. במצב שבו שני הצדדים משוכנעים שהזמן פועל לטובתם, זהו בדיוק סוג התקרית שאיש לא מתכנן ושכל אחד מהם מוכן אליה.
