ביום חמישי, 24 בספטמבר, עלה ראש הממשלה בנימין נתניהו אל דוכן העצרת הכללית ה-81 של האו"ם בניו יורק, מול אולם שהתרוקן במהירות. משלחות רבות יצאו במחאה על המלחמה בעזה, ובחוץ הפגינו אלפים. נתניהו לא התבלבל. הוא תקף את מי שיצאו ("אם יש עוד פחדנים מוסריים שלא יצאו, שיצאו עכשיו"), ואז הקדיש חלק נכבד מנאומו לאיש אחד: נשיא טורקיה, רג'פ טאיפ ארדואן.
לפי הדיווחים ביורוניוז בערבית, נתניהו כינה את ארדואן "רודן", האשים את אנקרה בהפצת "שקרים אנטי-יהודיים" ובאירוח בכירי חמאס, וטען שהנשיא הטורקי הרג אלפי אזרחים כורדים, מכחיש את רצח העם הארמני וכולא עיתונאים ומנהיגי אופוזיציה. בלעג הוסיף שארדואן מחזיק ב"שיא העולם" במעצרים: "אני חושב שהוא מספר אחת". נתניהו האשים את טורקיה גם בכיבוש בלתי חוקי של צפון קפריסין, בפגיעה ביוון ובניסיון "להשתלט על סוריה", ודחה את הצהרותיו החוזרות של ארדואן על שליטה עתידית בירושלים.
התגובה הטורקית: מזכיר שלישי וקולות מהארמון
התגובה הרשמית של אנקרה הגיעה עוד באותו לילה, ובאופן שנבחר בקפידה. משרד החוץ הטורקי השתמש ב"זכות התגובה" באולם העצרת, אבל שלח לדוכן דיפלומט זוטר בדרגת מזכיר שלישי. בטורקיה הדגישו את הבחירה: רשת הממלכתית TRT כתבה בכותרת שטורקיה הגיבה לנתניהו "ברמת מזכיר שלישי". ההודעה עצמה הייתה חדה:
"אנו דוחים מכל וכל את ההאשמות חסרות הבסיס והזדוניות נגד טורקיה ונגד הנשיא רג'פ טאיפ ארדואן. בעוד שישראל מייצאת מלחמה, הרס וחוסר יציבות, טורקיה בונה שלום"
מתוך הודעת משרד החוץ הטורקי
לפי אנקרה, יציאת המשלחות מהאולם הייתה "מסר ברור" על בידודו ההולך ומעמיק של נתניהו.
ראש מנהלת התקשורת בנשיאות הטורקית, בורהאנטין דוראן, כינה את דברי נתניהו "חצופים ושפלים". לדבריו, אדם שמבוקש בידי בית הדין הפלילי הבינלאומי בחשד לפשעי מלחמה ולפשעים נגד האנושות מנצל את בימת האו"ם כדי להטיח האשמות חסרות בסיס בטורקיה ובנשיאה, ו"הדברים לא יוכלו להסתיר את האסון ההומניטרי בעזה". דובר מפלגת השלטון AKP, עומר צ'ליק, הלך רחוק יותר. בראיון ל-CNN Türk אמר שמי שאומר את הדברים האלה הוא "רוצח ומבצע רצח עם", שמתגאה בכך בגלוי.
גם קטאר, שספגה את חלקה בנאום, הגיבה. דובר משרד החוץ, מאג'ד אל-אנסארי, אמר שההתקפות החוזרות על דוחא נועדו להסיט את תשומת הלב מההפרות הישראליות בשטחים הפלסטיניים. לדבריו, ההאשמה שקטאר אחראית לשחיקה בתדמית ישראל בעולם "כבר לא משכנעת איש". נתניהו טען שקטאר מממנת אוניברסיטאות אמריקניות ואת אל-ג'זירה כדי "לשטוף את מוחם" של צעירים.
ארדואן שובר שתיקה: "דברים שנודף מהם ריח של דם ושקר"
ארדואן עצמו בחר להמתין. רק ביום שני, 28 בספטמבר, אחרי ישיבת הקבינט השבועית באנקרה, התייחס לנאום. לפי אל-ג'זירה, הוא אמר:
"מביש שמאפשרים לפושעי מלחמה לשאת מעל בימת האו"ם נאומים שנודף מהם ריח של דם ושקר"
אמר רג'פ טאיפ ארדואן, נשיא טורקיה
את מעשי ישראל בעזה ובגדה המערבית כינה שוב "טרור מדינה". הוא הזכיר גם שנשיא הרשות הפלסטינית מחמוד עבאס נמנע מלהשתתף בעצרת באופן אישי, אחרי שממשל טראמפ סירב זו השנה השנייה ברציפות להעניק אשרות למשלחת פלסטינית בכירה, ועבאס נאם מרחוק.
הדברים לא נאמרו בחלל ריק. יומיים לפני נאום נתניהו, ב-22 בספטמבר, נאם ארדואן בעצרת עצמה, הציג נתון של 74 אלף הרוגים בעזה בשלוש שנות מלחמה, קרא לקהילה הבינלאומית להפעיל "לחץ גדול יותר" על ישראל ודרש לבטל את זכות הווטו של החברות הקבועות במועצת הביטחון. לפי ההערכה בתקשורת הערבית, הנאום הזה, וקמפיין משפטי טורקי נגד נתניהו, היו הרקע הישיר להתקפה הישראלית.
הרקע: צו מעצר, משט ופוסטרים של הליכוד
העימות באו"ם הוא שיאה של הסלמה שנמשכת כל הקיץ. ב-21 באוגוסט הודיעה טורקיה על צו מעצר בינלאומי נגד נתניהו בעקבות יירוט משט החופש לעזה, ומשרד המשפטים בהנהגת השר אקין גורלק ביקש להוציא נגדו "הודעה אדומה" במסגרת תביעה בחשד לרצח עם. בתחילת ספטמבר, בביקור בתוך רצועת עזה, אמר נתניהו לפי CNN Türk ש"חיזבאללה וחמאס רוצים שאפסיד, וגם טורקיה. הם אומרים את זה בגלוי". הוא הוסיף ש"אבו מאזן והאייתוללות" רוצים בהפסדו, טען שישראל שולטת ב-60% משטח הרצועה, והכריז: "אנחנו לא נסוגים".
מאז יוני, ארדואן עצמו לא חסך במילים. בכלי תקשורת ערביים, בהם CNN בערבית, יורוניוז ומונטה קרלו, צוטט כשהוא אומר ש"ביטחונה של טורקיה מתחיל בדמשק ובביירות" וכי פעולות ישראל בלבנון ובסוריה "מאיימות כעת על ביטחון טורקיה". נתניהו השיב אז ש"לדיקטטור אין זכות להטיף מוסר". ביולי, במסיבת עיתונאים עם ראש ממשלת פקיסטן, כינה ארדואן את ממשלת ישראל "מכורה למלחמה" והאשים אותה שהיא קושרת את הישרדותה הפוליטית להמשך הסכסוכים באזור.
הקריאה מאנקרה: "ייצור אויב לקלפי"
בתקשורת הטורקית המקורבת לשלטון כבר גיבשו פרשנות ברורה: ההתקפות של נתניהו הן בראש ובראשונה תרגיל בחירות. החוקר מהמט רקיפאוגלו כתב ב-3 באוקטובר בטור בעיתון "סבאח" שאחרי היחלשותן של איראן וחיזבאללה, האליטה הפוליטית בישראל זקוקה ל"ייצור איום חיצוני", וטורקיה נבחרה לתפקיד. לפי רקיפאוגלו, הקמפיין האנטי-טורקי התקדם בשלושה שלבים מתוזמנים:
- פברואר 2026: נתניהו הכריז על "משושה בריתות" עם הודו, יוון וקפריסין, מהלך שאנקרה פירשה כניסיון לכתר אותה.
- אוגוסט 2026: כרזות קמפיין של הליכוד הציגו את ארדואן לצד בכירים איראניים, ובמקביל, לטענתו, ישראל תקפה את בסיס אבו א-זוהור בצפון סוריה.
- ספטמבר 2026: נאום העצרת הכללית, שבו ארדואן הוצג כאויב מרכזי.
רקיפאוגלו ציטט גם את הצהרתו של נתניהו "לא נאפשר את התרחבות הנוכחות הצבאית הטורקית דרומה", ואת המוטיב החוזר "הם רוצים שנתניהו יפסיד". לדבריו, הבחירות בישראל נקבעו לאוקטובר, והסקרים מראים שאף אחד מהגושים אינו מגיע ל-61 מנדטים. הוא הוסיף שבסקרי תפיסת איום שמייחסים למכון INSS ולמכון מיתווים, ישראלים רבים מציינים את לבנון (80%) ואת איראן (76%) כאיומים, וסוריה מגיעה רק ל-32%. מכאן מסקנתו: טורקיה אינה דאגה ביטחונית ראשונה במעלה עבור רוב הישראלים, אלא "אויב של קלפי". זו פרשנות של עיתון פרו-ממשלתי, והנתונים לא אומתו באופן עצמאי, אבל היא משקפת היטב את האופן שבו אנקרה מבקשת למסגר את המשבר.
אותו טור מתאר גם את מה שמכונה בטורקיה "סבלנות אסטרטגית": הימנעות מהסלמה צבאית, אי-היענות לפרובוקציות, והישענות על ערוצים דיפלומטיים ומשפטיים כמו בית הדין בהאג ומוסדות האו"ם, לצד הידוק בריתות ביטחוניות אזוריות. כך גם ניתן להבין את ההחלטה לשלוח מזכיר שלישי לענות לראש ממשלה. בטורקיה, ההשפלה הפרוטוקולרית היא חלק מהמסר.
הקלף האמריקני והזירה הסורית
הנקודה שמטרידה את ירושלים יותר מכל רטוריקה היא ההיצמדות של ארדואן לוושינגטון. לפי אל-ג'זירה, בשבוע העצרת קיים ארדואן שבע פגישות דו-צדדיות ב"בית הטורקי" שמול מטה האו"ם, והנשיא טראמפ הזמין אותו לפגישה של מועצת העסקים האמריקנית-מפרצית בנושא שלום ויציבות אזוריים. באנקרה מבינים שבשנה שבה נתניהו מתאר את טורקיה כאויב, דווקא הקשר האישי עם הבית הלבן הוא המגן הטוב ביותר של ארדואן מפני הסלמה בשטח, בייחוד בסוריה. שם נוכחות צבאית טורקית מתרחבת ותקיפות ישראליות מתנגשות זו בזו, ושני הצדדים מסמנים קווים אדומים.
הזירה הסורית היא גם המקום שבו העימות המילולי עלול להפוך למשהו מוחשי. נתניהו כבר הכריז שלא יאפשר התפשטות טורקית דרומה. ארדואן הבהיר שלדעתו ביטחון ארצו "מתחיל בדמשק". בין שתי ההצהרות האלה עובר קו שבו כל תקיפה, פריסה או טעות בזיהוי עלולה להצית משבר ששני הצדדים עדיין טוענים שאינם רוצים בו.
בבית: כלכלה ופרלמנט
מעניין לראות כמה מעט מקום תפסה ישראל בנאומו של ארדואן בפתיחת מושב החורף של הפרלמנט הטורקי, ב-1 באוקטובר. הוא העדיף להתמקד בתהליך "טורקיה ללא טרור", בחוק המסגרת שעבר ברוב של 467 קולות, בצמיחה של 2.5% במחצית הראשונה של השנה ובקריאה לחוקה חדשה. את ההתקפה על ישראל השאיר ליו"ר הפרלמנט נעמאן קורטולמוש, שאמר ש"התוקפנות הישראלית מסכנת את עמי האזור" והבטיח שהפרלמנט "לא יוותר לעולם" על המאבק הפלסטיני "עד שפלסטין תהיה חופשית". באותו שבוע ארדואן גם נדרש למשבר בקרנות השקעה מקומיות, שבעטיו הבטיח שינויי חקיקה דחופים, והגדיר את ההגנה על ביטחונם הכלכלי של האזרחים "קו אדום".
החלוקה הזאת לא מקרית. כלפי חוץ, ארדואן מציג את עצמו כקול החריף ביותר נגד ישראל בעולם המוסלמי, בכל במה בינלאומית. כלפי פנים, הוא מנסה לשמור על המסר שטורקיה נשארה "במסלול פיתוח" למרות "טבעת האש" סביבה. לפי הפרשנות באנקרה, נתניהו, שזקוק לאויב, ייתן לו בשבועות הקרובים עוד הרבה הזדמנויות להשמיע את הקול הזה.
לאן זה הולך
בטווח המיידי, כל הסימנים מצביעים על המשך ההסלמה הרטורית לפחות עד הבחירות בישראל. נתניהו מצא בארדואן יריב נוח, שמאפשר לו לחבר את המלחמה בעזה, את המאבק באיראן ואת המתיחות בסוריה לסיפור אחד. ארדואן, מצדו, מרוויח ממעמד של מי שעומד מול "פושע מלחמה" מבוקש, ומחזק את מעמדו בעולם הערבי והמוסלמי. השאלה הפתוחה היא מה יקרה אחרי שהקלפיות ייסגרו. אם נתניהו ינצח, ייתכן שהמשבר יעבור מבמת האו"ם לשטח הסורי. אם יפסיד, אנקרה תצטרך להחליט אם להסלים את התביעות המשפטיות נגדו או לחפש פתח חדש מול ממשלה אחרת בירושלים. בינתיים, לפחות לפי המסר שיוצא מהארמון באנקרה, טורקיה ממתינה בסבלנות. ובסבלנות, כמו שאומרים שם, יש גם נשק.
