מה שהתחיל לפני שלוש שנים כחילופי האשמות סביב המלחמה בעזה הפך בסתיו 2026 לחזית חדשה ושונה במהותה. היחסים בין טורקיה לישראל כבר אינם מתנהלים רק בנאומים בעצרות המפלגה של ה-AKP או בציוצים זועמים; הם עוברים אל שדה המשפט הבינלאומי. בתוך שבועות ספורים הגישה טורקיה בקשה רשמית להוצאת "הודעה אדומה" של האינטרפול נגד ראש הממשלה בנימין נתניהו, ארדואן עמד על בימת העצרת הכללית של האו"ם וכינה את מדיניות ישראל "טרור מדינה", ובירושלים, לפי דיווחים שהתפרסמו בתקשורת הערבית והטורקית, הורה נתניהו להכין תיק נגד נשיא טורקיה בבית הדין הפלילי הבינלאומי בהאג.
זו אינה עוד סערה דיפלומטית חולפת. זהו שלב שבו שני הצדדים מנסים להפוך את היריבות לנכס מוסדי – ולסמן את היריב כפושע, לא רק כאויב פוליטי.
הרקע: מנורמליזציה לנתק
רק ב-2022 החזירו אנקרה וירושלים שגרירים זו לזו, לאחר שנים של קרירות שהחלה בפרשת המשט ב-2010. הנורמליזציה לא שרדה את ה-7 באוקטובר 2023. ארדואן, שבתחילה ניסה להציג את עצמו כמתווך אפשרי, הפך תוך שבועות למבקר החריף ביותר של ישראל בקרב מנהיגי נאט"ו. במאי 2024 עצרה טורקיה את כל פעולות הייצוא והייבוא מול ישראל, ובהמשך הצטרפה לתביעת רצח העם שהגישה דרום אפריקה נגד ישראל בבית הדין הבינלאומי לצדק. ישראל דוחה את ההאשמות מכל וכל.
מאז, החזית רק התרחבה. ביוני השנה הכריז ארדואן כי "ביטחוננו מתחיל בדמשק ובביירות" וכי תנועות ישראל באזור "מאיימות כבר על ביטחון טורקיה" – הצהרה שסימנה מעבר מביקורת הומניטרית על עזה לתפיסה של איום אסטרטגי ישיר. נתניהו השיב אז כי "הדיקטטור אינו רשאי להטיף מוסר". בספטמבר הזהיר ארדואן מפני מה שכינה "כיתור טורקיה", ושר החוץ חקאן פידאן אמר ב-19 בספטמבר כי אנקרה עוקבת מקרוב אחר הרטוריקה האנטי-טורקית של נתניהו ורואה במדיניות האזורית של ישראל "סוגיה ביטחונית".
המהלך הטורקי: צו מעצר, כתב אישום והודעה אדומה
הצעד המשפטי הטורקי לא נולד בבת אחת. נקודת המוצא היא השתלטות חיל הים הישראלי, ב-1 באוקטובר 2025, על "משט הסומוד העולמי" שהפליג לעזה עם סיוע הומניטרי, ועצירת הנוסעים שעל סיפונו. התביעה הכללית של איסטנבול פתחה בחקירה, בהסתמך על אמנת האו"ם לדיני הים ועל סעיפי הסמכות בחוק העונשין הטורקי. לפי הדיווח ברשת NTV הטורקית, כתב האישום שהוגש באיסטנבול כולל 35 חשודים, ובהם נתניהו וקצין בשם אפק מוסקוביץ'. התביעה מבקשת מאסר עולם מחמיר לחלק מהנאשמים, ועונשים של בין 1,102 שנים ל-4,596 שנות מאסר לאחרים.
ב-14 ביולי 2026 הוצא, לפי שר המשפטים הטורקי אקין גורלק, צו מעצר בגין רצח עם. ב-21 באוגוסט הודיע גורלק כי משרדו פנה למשרד הפנים בבקשה להוציא "הודעה אדומה" – בקשה בינלאומית לאיתור ומעצר – וכי המסמכים הועברו למשרד החוץ. רשימת העבירות ארוכה: פשעים נגד האנושות, רצח עם, שלילת חירות בנסיבות מחמירות, חבלה במזיד, עינויים, נזק לרכוש, שוד בנסיבות מחמירות וחטיפת כלי תחבורה.
יו"ר הפרלמנט הטורקי, נועמאן קורטולמוש, כינה את נתניהו "האחראי הראשי לרצח העם בעזה". מנהלת התקשורת של הנשיאות הגדירה את הרטוריקה הישראלית "פוליטיקה זולה" שמטרתה לבנות את טורקיה כ"דמות איום חדשה". דובר ה-AKP הרחיק לכת אף יותר:
"רצח עם, טבח, שקר, רצח ופשעים נגד האנושות הפכו ל'תעודת הזהות' של נתניהו"
כתב עומר צ'ליק, דובר מפלגת ה-AKP
בפועל, הסיכוי שהאינטרפול ייענה לבקשה נמוך: חוקת הארגון אוסרת עליו לעסוק בעניינים בעלי אופי פוליטי מובהק, ומקרים של בקשות נגד ראשי ממשלה מכהנים נדירים ביותר. אבל באנקרה מבינים זאת היטב. המטרה אינה בהכרח מעצר – אלא תיעוד, לגיטימציה ושרשרת מסמכים שתלווה את נתניהו בכל מסע לחו"ל.
הבמה בניו יורק: "מחנה הריכוז המביש ביותר של זמננו"
ב-22 בספטמבר עלה ארדואן לבמת העצרת הכללית ה-81 של האו"ם. לפי סיכום יורוניוז בטורקית, הוא האשים את ישראל ב"טרור מדינה" וטען כי עזה הפכה ל"מחנה הריכוז הלא-אנושי והמביש ביותר של זמננו". "מותם של נשים וילדים כבר אינו יכול להיקרא תופעת לוואי בלתי נמנעת של מלחמה", אמר, והוסיף: "אנו עומדים מול מנטליות של רצח עם שלעולם אינה מסתפקת בהריגה". הוא תקף גם את פעולות המתנחלים בגדה המערבית ובירושלים, ובמחווה סמלית מחה על כך שנשיא הרשות הפלסטינית מחמוד עבאס נעדר מאולם העצרת זו השנה השנייה ברציפות: "העוול הזה כלפי אחינו הפלסטינים פוצע את המצפון".
משלחת ישראל, ובראשה השגריר באו"ם דני דנון, קמה ויצאה מהאולם בעת שארדואן דיבר על עזה. ארדואן ניצל את הבמה גם לקריאה לבטל את מנגנון החברות הקבועה וזכות הווטו במועצת הביטחון – קריאה שנתקלה בהסתייגות מוסקבה: דובר הקרמלין, דמיטרי פסקוב, תמך בהרחבת המועצה אך הבהיר כי הווטו צריך להישאר.
"עריץ" מול "פושעי מלחמה"
נתניהו השיב בנאומו שלו בעצרת. לפי הדיווחים בתקשורת הערבית, הוא כינה את ארדואן "עריץ", האשים את טורקיה בכך שהפכה ל"מוקד להפצת שקרים אנטישמיים", בכך שהיא עוצרת עיתונאים ומארחת את בכירי חמאס. ב-26 בספטמבר, באירוע באיסטנבול, הגיב ארדואן לראשונה ישירות:
"מקומם של פושעים שביצעו פשעי מלחמה אינו על במת האו"ם, אלא באולמות בית המשפט שבהם הם נשפטים על פשעיהם"
אמר רג'פ טאיפ ארדואן, נשיא טורקיה
הוא הזהיר כי אם מבצעי רצח העם לא יתנו את הדין, "אותה אכזריות תחזור על עצמה", וטען כי הסדר העולמי הגיע למבוי סתום בתחומי הלגיטימיות, הייצוג והצדק – וכי "הכוח הוא הצודק" מאפיין את היחסים הבינלאומיים יותר מאי פעם. ארדואן הוסיף כי טורקיה נחושה לחשוף את מה שכינה "המנטליות הכובשת הציונית".
התגובה הישראלית: תיק נגד ארדואן בהאג
יומיים מאוחר יותר, ב-28 בספטמבר, דיווחו ספוטניק בערבית ורשתות ערביות נוספות, בהסתמך על ערוץ i24NEWS, כי נתניהו הנחה צוות בין-משרדי ואת ראש מחלקת המשפט הבינלאומי להתחיל בהכנת תיק נגד ארדואן בבית הדין הפלילי הבינלאומי. שני עמודי התווך של התיק, לפי הדיווחים: היחס של טורקיה לאוכלוסייה הכורדית, ומימון ותמיכה בחמאס. לפי i24, ישראל עשויה להגיש את התיק בעצמה, אך סביר יותר שתשתמש בצד שלישי כמתווך כדי להניע את ההליך. עוד צוין כי סוגיית המימון הטורקי לחמאס עלתה כבר באוגוסט בביקורו של שליח הנשיא האמריקני, ג'ארד קושנר, בישראל.
באנקרה מזכירים כי בכירי חמאס – בהם אסמאעיל הנייה המנוח וח'אלד משעל – זכו במשך שנים למקלט ולגיבוי פוליטי בטורקיה, וכי ארדואן מכנה את אנשי חמאס "לוחמי התנגדות". טורקיה דוחה את הגדרת חמאס כארגון טרור. בסוגיה הכורדית טוענת אנקרה כי צעדיה מכוונים נגד ארגונים חמושים – ובראשם ה-PKK – המאיימים על ביטחונה הלאומי, ולא נגד הזהות הכורדית.
המכשול המשפטי – והמטרה האמיתית
על הנייר, שני המהלכים מתנגשים באותו קיר. לא ישראל ולא טורקיה חתומות על אמנת רומא, ולכן אף אחת מהן אינה מכירה בסמכות בית הדין הפלילי הבינלאומי. רדיו אוריינט, הפועל מפריז, ציטט מומחים הסבורים כי ביסוס סמכות על מעשים שבוצעו בשטח טורקיה יהיה "קשה מאוד". ממשלת ישראל לא אישרה רשמית את פרטי התיק, ובית הדין לא הודיע על קבלת תלונה כלשהי. הפרשנים שצוטטו בכלי התקשורת הערביים רואים בתיק כלי לחץ והרתעה יותר מאשר הליך שיוגש בקרוב.
יש כאן גם אירוניה שלא נעלמת מעיני הפרשנים בעולם הערבי: בית הדין שבו מאיימת ישראל לתבוע את ארדואן הוא אותו בית דין שבנובמבר 2024 הוציא צווי מעצר נגד נתניהו ונגד שר הביטחון לשעבר יואב גלנט. ערעור ישראל נדחה ביולי 2025, והצווים עדיין בתוקף. במילים אחרות, ישראל, שמערערת על סמכות בית הדין בעניינה, מבקשת להשתמש בו נגד יריבתה.
מה זה אומר על השלב הבא
ההסלמה המשפטית משקפת שינוי עמוק יותר. בעשורים הקודמים ידעו המשברים בין אנקרה לירושלים – מדאבוס 2009 ועד המרמרה – לחזור בסופו של דבר אל ערוצי הסחר, המודיעין והביטחון. הפעם, כשהסחר הרשמי קפוא, השגרירויות ריקות ושני הצדדים מגדירים זה את זה כאיום אסטרטגי, אין כמעט "רשת ביטחון" שתבלום את ההידרדרות. שר החוץ פידאן כבר הצהיר כי אנקרה תמשיך לפעול לבידוד ישראל בזירה הבינלאומית, וכי "זה כבר קורה". בתקשורת הערבית דווח גם על ניסיונות תיווך שקטים של אזרבייג'ן, שמקיימת קשרים הדוקים עם שתי המדינות.
המלחמה המשפטית אינה צפויה להוביל למעצר של נתניהו בשדה תעופה באירופה או להעמדתו של ארדואן לדין בהאג. אבל היא מקבעת נרטיב. עבור ארדואן, תיק האינטרפול והנאום באו"ם הם חלק מהמיצוב של טורקיה כקול המוביל של העולם המוסלמי מול ישראל – מיצוב שמשרת אותו גם בזירה הפנימית. עבור נתניהו, הצגת טורקיה כ"עריצות" התומכת בחמאס ומדכאת את הכורדים היא דרך לגייס את וושינגטון, את אתונה ואת ניקוסיה, ולהציב את אנקרה כ"החזית הבאה".
השאלה הפתוחה היא אם השיח המשפטי יישאר במגרש של מסמכים והצהרות, או שיתורגם לצעדים בשטח – בסוריה, בלבנון ובמזרח הים התיכון, שם כוחות טורקיים וישראליים פועלים כבר היום במרחק קצר זה מזה. בינתיים, דבר אחד ברור: בין ארדואן לנתניהו, כל מילה נכתבת עכשיו גם בשביל הפרוטוקול.
