יו"ר הועדה ח"כ משה גפני ביקר בחריפות את התנערות המדינה מאחריותה כלפי חייבי המשכנתאות, ואף ציין כי הראשונים להיפגע הם תושבי הפריפריה. הוא הצביע על נתוני משרד השיכון, לפיהם בשנים האחרונות צנחה מעורבות המדינה בתחום ההלוואות לדיור. רק אלפים ספורים לוקחים משכנתא בסיוע ממשלתי, לעומת כ-38 אלף בשנת 2000. מכיוון שמנדט הוועדה הבין משרדית הוא לסייע רק למי שחלק מההלוואה הוא ממקור ממשלתי, הולכת ופוחתת האפקטיביות שלה כרשת ביטחון. על פי ההערכות, כמאה אלף משקי בית בישראל מתקשים בהחזרי המשכנתא; הועדה מטפלת בכ-5,000 פניות בשנה, ויכולתה לסייע הולכת ופוחתת.
גפני הצביע על שתי אפשרויות לפיתרון: הגדלת הסיוע הממשלתי ללווים, או הרחבת סמכותה של הועדה לסיוע גם לחייבי המשכנתאות שלקחו את כל ההלוואה מהבנקים: "אני מתכוון לחזק את הוועדה ולהעניק לה כוח".
חברי הוועדה שמעו את עדויותיהם של לווים שנזקקו לעזרת הוועדה ובני משפחותיהם, בהם יאנה לנדסמן, סטודנטית בת 26 שעלתה לארץ בשנת 1999 עם אביה. חודש לאחר עלייתם ארצה, ועוד בטרם שלט בעברית, חתם האב על משכנתא. אחרי 9 שנים בהן שילם את מלוא ההחזרים, נקלע למצוקה והחל לצבור ריבית פיגורים. על אף שהחוק מחייב את הבנקים לעדכן את החייבים על האפשרות לפנות לוועדה, כשנקלע לקשיים אביה של יאנה כלל לא ידע על קיומה, ופנה אליה רק הודות לתנועה לחיים בכבוד. לאחר שפנתה המשפחה אל הועדה הבין-משרדית בבקשה לפריסה מחדש של חובותי המשכנתא, נענתה כי התנאי לפריסת החובות היא צירוף הבת, סטודנטית צעירה, כלווה נוספת. כעת נאלצת יאנה לממן משכר הסטודנטית שלה את החזרי המשכנתא של אביה.
חברי הוועדה מתחו ביקורת על הנוהל המחייב את נזקקי הועדה לפנות אליה רק באמצעות הבנקים, ועל היעדר השקיפות בעבודתה; הוועדה קיבלה את הצעתו של ח"כ ציון פיניאן לפרסם מדי שנה את מספרם של מקרי הפינוי של חייבי משכנתאות, ולחשוף את זהות הבנקים המעורבים בפינוי. יו"ר הועדה גפני סיכם את הדיון בהצהרה, כי הישיבה הזו היא רק "תחילתו של מסע" – עד לחוק התקציב הקרוב.
עו"ד גיל גן מור, ראש תחום הזכות לדיור באגודה לזכויות האזרח: "הדוח מתבסס על מאות פניות של לווים ומצביע על בעיות חמורות בהתנהלות הוועדה הזו, שהיא חיונית וחשובה ביותר. אנו מקווים שחשיפת הכשלים והדיון בוועדה יקדמו פתרון לשמירה על זכויות היסוד של חייבי המשכנתאות. שמענו דברים מעודדים ונמשיך לעקוב אחר יישום ההבטחות".
