המחאה החברתית שהלכה והתעצמה בקיץ האחרון הבעירה, לפחות לזמן מה, את האש מתחת לכיסאותיהם של נבחרי הציבור. ועדות הוקמו, מסקנות הוסקו (ונדחו) ודיון ציבורי ער החל להתגלגל בשאלת איכות ויוקר המחיה בישראל. בעוד שלאורך שנים רבות ראינו את בכירי האוצר הפורשים מתפקידם, מצרים על כך שלא קידמו השקעות רבות יותר בפריפריה ואז עוזבים לתפקיד בכיר ומתוגמל בחברה פרטית, אולי דווקא כעת, נוכל סוף סוף לראות תהליך אמיתי של פיתוח בגליל ובנגב, כפתרון למצוקתם של משפחות, זוגות וצעירים רבים
עיני וחבריו בהסתדרות יכולים לזקוף לחובתם את תופעת עובדי הקבלן. לאחר שהגזימו במשך שנים בהטבות שסחטו הוא וחבריו בוועדים הגדולים (נמלים, חברת חשמל), על חשבון משלמי המיסים-אלה האזרחים שלא זכו ל"עבודה ממשלתית", שם כולל לעבודה נוחה בתנאים מצויינים ותנאי פנסיה מוטרפים. האוצר החליט להפסיק את החגיגה
אפשר להתקדם מהסכם חילופי שבויים אל הסכם שלום מלא. שחרור האסירים הפלסטינים יכול להיות חלק מבנית אמון בין שני העמים
האחריות לזקנינו - למי? למדינה, לעמותה או לעיריה? מאמר זה נכתב בעקבות פרסום תוכנית המשרד לענייני גמלאים בנושא הטיפול בזיקנה
מחאת האוהלים היא דבר טוב ונפלא שקרה במדינה ועיריית ת"א החליטה ש"סביר" לפנות אותם, יום אחרי ההפגנה הגדולה בתולדות המדינה, תוך שהיא נתלית בשקרים לפיהם "ראשי המחאה" הודיעו על פירוק המאהלים - בו ביום שבמסיבת עיתונאים מול הכנסת הודיעו ראשי המחאה כי היא ממשיכה ואין כל כוונה להתקפל
אמש, קראתי את דבריו סאיב עריקאת, מבכירי פתח, שנמצא עם המשלחת הפלסטינית באו"ם בניו-יורק ואת הזלזול שהפגין כלפי קריאתו של ראש הממשלה, בנימין נתניהו, לקדם פגישה עם אבו מאזן
ביום רביעי הקרוב תעמוד חברת הכנסת שלי יחימוביץ' לבחירה בסיום ההתמודדות על ראשות מפלגת העבודה, המפלגה שהובילה את מחנה העובדים בישראל במשך דורות. שלי יחימוביץ' מגדירה את עצמה כסוציאל דמוקרטית וכמי שזכויות עובדים ומעמדם מצויים בראש מעייניה. אבל, בפוליטיקה, כמו בפוליטיקה, המבחן אינו מבחן ההצהרה והאמירה בלבד, אלא מבחן המעשה , ולא פחות מכך מבחן השותפים הפוליטיים
