דוד צבי גוטשטיין, ניצול תאונת הרכבת בה איבד את רעייתו ובנו לפני שבועיים, התראיין אתמול במהדורה המרכזית עם מרדכי לביא ששודר ברדיו 'קול חי'. בראיון מרגש במיוחד, גוטשטיין פתח את לבו ושיתף את המאזינים בהתמודדותו עם אבדן משפחתו. במהלך הראיון הוא אף התייחס לנהג האחראי על התאונה: "אם זה היה קורה חס ושלום במשפחות לא יהודיות, היו רודפים את הנהג". כנשאל האם הוא כועס על הנהג, ענה בלי היסוס: "חס ושלום" הוא היה השליח. הכל מן השמיים. אני יהודי מאמין ויהודי מאמין מאמין שזה מין השמיים. הוא רואה איך ה' מסובב הכל ונותן לאדם לחיות, אומר לו להזיז את האצבע, את היד. ה' רצה שכך יהיה, אם הוא לא היה רוצה, זה לא היה קורה. איך אפשר לבוא בטענות אל הנהג כשכך ה' רוצה?"
גוטשטיין סיפר על התמודדותו מאז התאשפז בבית החולים ברזילי: "עד יום ראשון, היום המר ביותר בחיים שלי, לא ידעתי מאומה. ביום ראשון הודיעו לי שאין לי לא אשה ולא ילד. אני זוכר שהרב צ'ולק אמר לי שבני המשפחה נפצעו. בהתחלה הוא אמר שהם נפצעו קל, אבל לאחר מכן הוא המשיך: זה הלך, זה הלך, זה הלך. אחר כך הוא אמר לי, תגיד את הברכה ואמרתי בקול רם: ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם דיין האמת".
"שאלתי כל הזמן את המשפחה שלי, מה עם מלי, מה עם מוטי, מה עם הגיסים, חמי וחמותי, עד שהיום המר הגיע. הרגשתי שזה סוף העולם, שהכל נגמר. סוף העולם. אין, אין יותר. אי אפשר להתקדם הלאה. אין אשה, אין ילד".
"מוטי היה פותח לי את הדלת בכל יום", מספר דוצי בכאב, "היה רואה אותי מהמרפסת וצועק לי: טאטע, טאטע, כנס פנימה. הוא היה מחבק אותי. הוא איננו, זהו, אין לי עולם. אין מוטי, אין מלי. רק ה' איתי, 24 שעות אני מרגיש את זה, בכל רגע".
"אנשים אומרים לי כל הזמן: ה' הוציא אותך עם פיצנטה. כשראיתי את התמונה של הטנדר, אמרתי, רבונו של עולם, איך יצאתי משם. הוא ענה לי: אני אוהב אותך, אני רוצה שתמשיך את החיים, לחזק יהודים. היה לך את הזכות להחזיק את מוטי ואת מלי, עכשיו תמשיך את החיים הלאה. זה מאד קשה. אני לא מעכל עדיין מה קרה. צריך לחזור עכשיו לבית של ההורים, למיטת הילדות שלי. זה מאד מאד קשה".
לאחר דבריו של דוד צבי גוטשטיין דיברו אביו של גודשטיין והנהג ישורון אשר הדגיש כי הוא לא תיכנן לפגוע במישהו אך התוצאה מעל הטבע: "מי שהיה שם יודע שזה היה מעל הטבע ולא בשליטה שלי".
