חדשות מהעולם

ירושלים ואנקרה יצאו מעצרת האו"ם עם יותר חשבונות פתוחים משהיו להן כשנכנסו. נתניהו כינה את ארדואן "רודן" מעל הבמה בניו יורק. ארדואן ענה בישיבת הממשלה באנקרה כשקרא לו "פושע מלחמה", ובמקביל ממשיכה מערכת המשפט הטורקית לקדם צו מעצר בינלאומי נגד ראש הממשלה. היחסים בין שתי המדינות לא היו כאלה מאז ניתוק הקשרים.

שר הכלכלה של איראן נאלץ היום (חמישי) להכחיש בפומבי תחזיות על קריסה כלכלית בתוך שבועיים או חודש. ההכחשה עצמה היא הסיפור: ימים ספורים אחרי שמרכז הסטטיסטיקה של הרפובליקה האסלאמית פרסם אינפלציה שנתית של 73.6% ואינפלציה נקודתית של כמעט 90%, ובזמן שהדולר נסחר בשוק החופשי ביותר מ-240 אלף טומאן, המשטר מגלה שהחזית המסוכנת ביותר שלו אולי איננה בניו יורק או בדוחה, אלא בקופות הסופרמרקט באספהאן ובמשהד.

שלושה חודשים אחרי שהחזית בתימן התפוצצה מחדש, החות'ים מחזיקים באל-מוח'א, באי מיון ובאיי חניש, מכריזים על תקיפות בריאד ובינבוע, ומנהלים במקביל ערוץ שקט עם וושינגטון. בריאד מאיימים ב"תגובה נחרצת", אך הבקשה לתקיפות אמריקניות נדחתה. ניתוח של ההתפתחות החשובה ביותר בזירה

שבוע אחד בסוף ספטמבר סיכם את כל מה שהשתנה ביחסי אנקרה וירושלים: נאום חריף בעצרת הכללית, משלחת ישראלית שיוצאת מהאולם, שר חוץ טורקי שמכריז על מאמץ מתואם "לבודד את ישראל", ונשיא שמבהיר בראיון לתקשורת האמריקנית כי טורקיה "אינה בונה את מדיניותה על תרחישי מלחמה בלתי נמנעים". מאחורי הרטוריקה מסתתרת אסטרטגיה סדורה – ומי שקורא רק את הכותרות מחמיץ אותה.

שר החוץ עבאס עראקצ'י קיבל בדוחה את תגובת וושינגטון ל"תוכנית שבעת הימים" והציג אותה הבוקר לממשלה בטהרן. על המטרות, כך נראה, כבר כמעט מסכימים. על השאלה מי מוותר קודם – עדיין לא. במקביל, צבא איראן מאיים ב"מהלך מקדים", ומטהרן נשמעים שני קולות שונים מאוד

שבעה שבועות אחרי שהחות'ים פרצו לחוף המערבי והשלימו את השליטה על באב אל-מנדב, המלחמה בתימן משנה כיוון: הפרלמנט אישר גיוס כללי, צבא הממשלה מדווח על יותר מאלף תקיפות בארבעה ימים, וריאד סופגת מטחי טילים וכטב"מים. ניתוח ההתפתחות המרכזית השבוע, מתוך המקורות הערביים.

בניו יורק מדברים על הקלות בסנקציות, על נכסים מוקפאים ועל "מי ימצמץ ראשון". בבתי הכלא של משהד, זאהדאן ואספהאן מדברים בשפה אחרת לגמרי. 22 הוצאות להורג בתוך 13 ימים בתחילת ספטמבר, תליות שקטות של אזרחים זרים באשמת ריגול בלי שום הודעה רשמית, וגל מעצרים בשכונות הערביות של אחוואז. המשטר של מוג'תבא ח'אמנאי מאותת כלפי חוץ על נכונות להתפשר, ובתוך הבית הוא מהדק את האחיזה בכוח.