בגדול העבודה שלנו כאן די הסתיימה. השלמנו בהצלחה את כל מטרותינו במרחב, עמדנו בהצלחה ביעדים והגשמנו את החזון הציוני. נשארו רק כמה נקודות קטנות לסגור ואפשר לשים וי גדול על כל העסק – הדרת נשים, תג מחיר והחופש להגיד לשון הרע. התרבות החילונית מערבית הגיעה לשיאה, המוסר מתנוצץ בכל פינה, מוסד חיי המשפחה מעולם לא היה במצב טוב יותר והטלויזיה בכלל איכותית ואיכות זו לא מילה גסה (למרות שמילה גסה דווקא כן נחשבת לאיכות כאן) ורק כמה דוסים מעצבנים מאיימים להחריב הכל
לך אל ראש הממשלה, אדוני משה כחלון, שר הרווחה, הסתכל לו ישר בעיניים וכה תאמר לו: ״תקשיב לי, ביבי! אני לא נסיך בליכוד ואפילו לא בן נסיך, אך על ה"מם" הראשונה מתוך חמשת הממים של ז'בוטינסקי ״מזון״ אשר מוגדר בתורתו כחובה הבסיסית שעל המדינה לספק לכל אזרח רעב, למדתי מהנסיכים בליכוד. כי באור עקיבא, הישוב ממנו אני בא, לא התפנינו, לצערי, לעסוק בז׳בוטינסקי כי עסקנו במלחמת קיום יום יומית על הלחם. לכן תקשיב לי טוב טוב, ביבי! לא נולדתי שר, וכנראה שאף לא אמות שר, אבל במשמרת שלי לא יהיו בישראל ילדים רעבים! הבנת?״ (את המילה ״הבנת״ אתה יכול לצרוח, משה, שיבין!)
המחסור במשאבים הוא אחד האתגרים הגדולים ביותר העומדים בפני האנושות בעשורים הקרובים. לאחרונה, חגגנו את לידתה הסמלית של התינוקת ה-7 מיליארד בעולם, מה שמזכיר לנו את הביקוש ההולך וגובר למשאבי טבע ברחבי העולם. ככל שמתרבים מספר האנשים בעולם, שרמת החיים שלהם הולכת ועולה והיקף הצריכה שלהם הולך וגדל, כך גם גובר הלחץ על ניצול משאבי הטבע
אנו מציינים השנה את יום זכויות האדם באווירה מיוחדת במינה. מצד אחד אנו עדים להתעוררות ולמאבק נחוש למען החירות ונגד השחיתות למן מרוקו, דרך תימן, סוריה ועד ישראל. המונים הסובלים מדיכוי, מגזענות ומעוני יוצאים לכיכרות ועומדים בגאון מול דיכוי חסר רחמים. מצד אחר, הולכת ומתחשרת עננה שמאיימת על זכויות אדם. כוחות הרשע מנצלים את רוח המחאה החברתית, ומאמצים את הקליפה החיצונית של הדמוקרטיה, שהיא שלטון הרוב. הם שואפים לטפח שלטון דורסני כדי לרמוס את החירות והצדק בידי דיקטטורה של רוב שמוסת נגד הזר והשונה. אנו נעמוד בדרכם
בימים אלו, אנו מגיעים לסגירתה של שנה שחלפה מאז האסון בארוע הכרמל שבו ניספו 44 איש. ארוע בסדר גודל כזה אמור, חייב, וכותב מאמר זה משוכנע, שכך גם יתרחש בפועל, להפוך להיות ארוע מכונן בחיינו כחברה וארוע, שהוא בבחינת סימן דרך להנהגה הישראלית ולאופן התנהלותה מול מצבי חרום, שאנו יודעים ש"הם בדרך", שאנחנו מכינים עצמנו לקראתם, אבל שוב ושוב ברגעי האמת מוצאים את עצמנו עומדים ערום ועריה לפני וועדת הבדיקה והביקורת החדשה שתקום לבחינת מחדלי הכנרת, לדוגמה, כמסקנה מרכזית מארוע אסון הכרמל, העורף האזרחי הישראלי חייב להיות מוכן לשעת חרום, בין אם תהיה זו התקפת טילים על ישראל או רעידת אדמה בסדר גודל כזה או אחר
לדאבון הלב, רבים וטובים מתושבי מדינת ישראל, אינם חשים בנוח עם בית-המשפט העליון. הנה רשימת שמות המשפחה של 12 שופטי בית המשפט העליון (היהודים): בייניש, ריבלין, גרוניס, נאור, ארבל, רובינשטיין, חיות, מלצר, דנציגר, הנדל, עמית, פוגלמן. מי מחברי הכנסת יכול לומר מה המשותף לכל שמות המשפחה הללו?
לקראת ההצבעה בקריאה ראשונה על התיקון לחוק לשון הרע: אסור שחברי הכנסת ימשיכו ליהנות מחופש ביטוי - והציבור והעיתונאים יאלצו לסתום את הפה. ההצעה להעלות את הפיצויים על הוצאת דיבה למאות אלפי שקלים, גם אם לא נגרם נזק כלשהו לתובע, תפגע בזכות הציבור לדעת במגוון נושאים העומדים בראש סדר היום
