בימים אלה מתנהל מסע הכפשות מתוזמן ומאורגן היטב כנגד דן מרגלית. בשם שחיטת הפרות הקדושות האופנתית כל כך לאלו שמקדמים את ה"פוסטיזם" למיניהם מובילים פקידי האוצר מסע הכפשות כנגד העיתונאי הותיק. מטרתם היא למנוע ממנו להמשיך להנחות את התוכנית שהוא מוביל בעשרים וחמש השנים האחרונות
המקרה שארע בשבוע שעבר, כשילד נפגע רמדיה הושאר לבד ברחוב, הוא דוגמה מובהקת לפשע בלתי נסלח. לא מספיק העוול המצער והריסת החיים של ההורים כתוצאה מהפרשה המחרידה, הרי שההורים בדומה למאות אלפי הורים אחרים צריכים להתמודד עם אטימות בלתי נתפסת מצד גורמים רבים בחברה. זה הזמן לבקש סליחה מהילד עצמו, מהוריו ומ- 200 אלף משפחות לילדים בעלי צרכים מיוחדים שנפגעו בשם המשפחה על אטימות וחוסר איכפתיות ועל אכזריות פשוטה כמשמעה
החופש הגדול נגמר וכל הילדים חזרו לגן ולבית הספר. המוני הורים נשמו לרווחה וחלקם אף נרגשים עד מאוד, אותם הורים השולחים בפעם הראשונה את ילדיהם לגן, או לכיתה א', ואולי לחטיבת הביניים. אך מבין כל ההורים השמחים ו/או הנרגשים ישנם קומץ הורים עצובים, אפילו אבלים
למדינה אין זכות לכפות על אמנים להופיע באריאל. יש לה הזכות המלאה שלא לחלק להם מכספי הציבור. כאשר עובד מסרב לבצע את תפקידו משיקולים פוליטיים, ואין זה משנה אם צודקים או לא, הוא אינו יכול לצפות שמי שמשלם את שכרו ימנע מאותם שיקולים פוליטיים. אי אפשר לערבב בין פוליטיקה ואומנות מחד ולדרוש שיופרדו זו מזו מאידך
בימים אלה בהם ברק אובמה והממשל האמריקאי ממשיכים ללחוץ על ישראל לקראת סבב נוסף של שיחות ומו"מ מול הפלסטינים, אנו חוזרים לשאלה בסיסית שעלתה בתקופות קודמות: האם באמת יש לנו ראש ממשלה חזק וכזה שמוביל אג'נדה ברורה? אילו לחצים מופעלים על בנימין נתניהו ועד כמה הוא מחויב להצהרותיו מעבר?
בימים אלה, לקראת ראש השנה, רואה אור "יומן יהודי ישראלי". זהו יומן חביב ומהודר למדי לשנת תשע"א, שהופק על-ידי עמותה בשם "מרימים את הדגל" והוא מופץ בגאווה על ידי ארגון חדש המתקרא "מפעלות הציונות הדתית". בדברי הפתיחה משתבחים ראשי הארגון בהשלמת תהליכי ההקמה, שיאפשרו להם לאגד ולאחד תחת קורת גג ארגונית אחת את כלל גופי העשייה הציוניים-דתיים. שוב ושוב מודגשים בפתח היומן הרציונל והמטרות, תוך שימוש חוזר במונחי הזהות והאמונה הציונית-דתית
לפני מספר שנים, בעיצומו של הויכוח הציבורי בנושא ההחלטה האם ועד כמה למגן את ישובי עוטף עזה, שעמדו תחת התקפות רקטות קסאם באופן בלתי פוסק ויומיומי, שאל רוה"מ דאז, מר אהוד אולמרט, שאלה ריטורית מבחינתו ומבחינתנו כעם, שעורפו האזרחי חשוף להחריד לאיומים במסה נרחבת ביותר, שאלה פילוסופית-קיומית: "האם נמגן עצמנו לדעת?" בכך נתן רוה"מ ביטוי לויכוח מקצועי-פוליטי-כלכלי-חברתי-פסיכולוגי-אדריכלי, שניטש לאורך שנים בין מצדדי ומתנגדי המיגון על כל היבטיו מול וכנגד האיומים על העורף האזרחי הישראלי
