זה התחיל בפגישה שקטה באנקרה וזה נגמר בתמונה של "שערי הגיהינום". ביום שישי שעבר, 9 באוקטובר, אירח שר החוץ הטורקי, האקאן פידאן, משלחת של חמאס בראשות ח'ליל אל-חיה, ראש הלשכה המדינית של התנועה ומי שמוביל מטעמה את המגעים על הפסקת האש בעזה. מקורות דיפלומטיים טורקיים אישרו את הפגישה לסוכנות אנאדולו, אך לא מסרו פרטים על תוכנה. יומיים אחר כך, ביום ראשון, פרסם שר הביטחון ישראל כ"ץ ברשת X את אחד הפוסטים החריפים ביותר שכתב שר ישראלי בכיר נגד נשיא טורקיה מכהן.
לפי הדיווחים בתקשורת הערבית, כ"ץ כתב כי ארדואן "ממשיך לפרוש שטיח אדום לרוצחים ולאנסים של חמאס", והאשים אותו במתן מטרייה מדינית לפעילות הארגון נגד ישראל מתוך שטח טורקיה. אבל החלק שהדליק את אנקרה היה המשפט הבא, שהופנה ישירות לאל-חיה: "גם תורו של אל-חיה יגיע, והוא יצטרף להנייה וחבריו במעמקי הגיהינום". לפוסט צורפו, כך לפי העיתון הטורקי דיילי סבאח, תמונות שהציבו זו לצד זו את איסמאעיל הנייה, שחוסל בטהרן ביולי 2024, עם ארדואן, ואת פידאן עם אל-חיה, הכול על רקע דימוי של שערי גיהינום.
אנקרה: "ביטוי לייאוש פוליטי לפני הבחירות"
התגובה הטורקית הגיעה במהירות ובכמה ערוצים במקביל. ראש מנהלת התקשורת בנשיאות, בורהאנתין דוראן, הקרוב ביותר לעמדת הארמון בבשטפה, תיאר את הודעתו של כ"ץ כ"מדד לייאוש הפוליטי שבו הוא נמצא לקראת הבחירות הקרובות בישראל". דוראן הגדיר את הדברים כ"איום מוות בוטה כלפי אנשים המעורבים במשא ומתן על הפסקת אש ושלום", והבהיר כי האיומים לא ישנו את "עמדתה של ארצנו לצד הצדק והזכויות".
מהפרלמנט באנקרה הצטרף פואט אוקטאי, סגן הנשיא לשעבר וכיום יו"ר ועדת החוץ של האספה הלאומית הגדולה: "אנו מגנים בתוקף את ההצהרות החצופות של ישראל כ"ץ", אמר, והוסיף:
"לא ניתן לחסום שלום ודיפלומטיה באמצעות שפה מאיימת. טורקיה תמשיך בנחישות להגן על הזכויות הלגיטימיות של העם הפלסטיני"
אמר פואט אוקטאי, יו"ר ועדת החוץ של האספה הלאומית הגדולה
גם חמאס גינתה את הפוסט, ובכלי תקשורת פלסטיניים וטורקיים הובלטה הכותרת "הנשיאות הטורקית לכ"ץ: לא נשנה את עמדתנו בעזה".
הקו שמשרטטים בכירי אנקרה עקבי: הם אינם מתווכחים עם עצם המפגש עם חמאס, אלא מציגים אותו כחלק מתפקידה של טורקיה כמתווכת. בתקשורת הערבית הוצג ביקורו של אל-חיה כחלק מ"התפקיד הדיפלומטי המתמשך של טורקיה בתיק הפלסטיני", כולל הפסקת האש וסידורי "היום שאחרי" בעזה. פידאן ואל-חיה נפגשו כבר ביולי, והפגישה הנוכחית היא עוד חוליה בשרשרת.
רקע: מנאום האו"ם ועד "מחנה המעצר הגדול בעולם"
העימות של השבוע לא נולד בחלל ריק. ב-23 בספטמבר עלה ארדואן לדוכן בעצרת הכללית של האו"ם ונשא את אחד הנאומים הקשים ביותר שלו נגד ישראל. לפי יורוניוז בטורקית, הוא האשים את ישראל ב"טרור מדינה", תיאר את עזה כמי שהפכה "למחנה הריכוז הלא אנושי והמביש ביותר של זמננו", וטען כי "אנו ניצבים מול תודעה רצחנית שלעולם אינה מסתפקת בהרג". עוד אמר כי מותם של נשים וילדים אינו יכול עוד להיחשב "תופעת לוואי בלתי נמנעת של מלחמה". המשלחת הישראלית, ובראשה השגריר דני דנון, יצאה מהאולם במחאה.
יומיים לאחר מכן, בראיון בכתב לשבועון האמריקני ניוזוויק שפורסם בטורקיה דרך אנאדולו, בחר ארדואן בטון אחר, מדוד יותר אך לא פחות נוקב. "בתקופה האחרונה מלבים בישראל שיח שגוי המציג את טורקיה כמקור איום חדש", אמר, והוסיף: "אנו מעריכים ששיח זה קשור לתהליך הפוליטי הפנימי ולאווירת הבחירות בישראל". באותו ראיון הקפיד להבחין בין הממשלה לציבור:
"לטורקיה אין איבה עם העם הישראלי או עם כל חברה אחרת. ההתנגדות שלנו היא למדיניות שאנו רואים בה הפרה של המשפט הבינלאומי ולצעדים המעמיקים את חוסר היציבות באזורנו"
אמר נשיא טורקיה ארדואן, בראיון לניוזוויק
ארדואן התייחס שם גם לזירה הסורית, שבה מתנגשים כיום האינטרסים של שתי המדינות באופן הישיר ביותר. לדבריו, תקיפות ישראל, "המתעלמות מהמשפט הבינלאומי ומהכללים המקובלים", פוגעות "בבירור בריבונותה של סוריה ומקשות על ייצוב האזור". והוא הוסיף משפט שמכוון גם לירושלים: "יציבותה של סוריה תתרום לשלום ולפיתוח של כל האזור, כולל ישראל". לשאלה על הסכם ההגנה בין ישראל ליוון השיב: "טורקיה אינה בונה את מדיניות החוץ שלה על תרחישי מלחמה בלתי נמנעים", ו"טורקיה אינה קוראת כל יחסים בילטרליים כאיום המכוון כלפיה".
ב-9 באוקטובר, באותו יום שבו נפגש פידאן עם אל-חיה, נאם ארדואן בכנס "הצדק הבינלאומי" באיסטנבול. לפי אתר המרכז הפלסטיני לתקשורת, הוא אמר כי מלחמת ההשמדה הפכה את עזה ל"מחנה המעצר הגדול בעולם", ותקף את מבנה מועצת הביטחון שבו חמש מעצמות בעלות זכות וטו שולטות בהחלטות של יותר מ-190 מדינות. בעיני ירושלים, צירוף המועדים הזה, נאום חריף ופגישה עם צמרת חמאס באותו יום, היה ככל הנראה הטריגר לפוסט של כ"ץ.
דפוס מוכר: כ"ץ וארדואן, סיבוב שלישי
מי שעוקב אחרי הציר הזה יזהה דפוס. כ"ץ, עוד בתפקידו כשר החוץ, הוביל את הקו הישראלי הלעומתי ביותר כלפי ארדואן. באוגוסט 2024 טען כי ארדואן מסרב להעביר לבני הנייה "הון של כשלושה מיליארד דולר" שהוחזק לכאורה בבנקים טורקיים. משרד החוץ הטורקי כינה אז את הפוסט "השמצה שמטרתה דיסאינפורמציה", המרכז הטורקי למאבק בדיסאינפורמציה קבע כי הטענה "אינה נכונה", ודובר מפלגת השלטון AKP, עומר צ'ליק, הגדיר את כ"ץ "שקרן פשיסט". בספטמבר האחרון, לפי יורוניוז בערבית, שוב התעמת כ"ץ עם ארדואן סביב עזה וחמאס.
אבל הפעם יש הבדל מהותי. הפוסט הנוכחי אינו עוסק בטענה כספית שאפשר להפריך, אלא באיום מפורש בחיסול על אדם שנמצא, בפועל, בתוך המשא ומתן. בעיני אנקרה זה איום ישיר על תפקידה כמתווכת ועל הביטחון של אורחיה. החיסול של הנייה בטהרן, בזמן שהיה אורח רשמי של איראן, הוא תקדים שבטורקיה לא שוכחים. הרמז של כ"ץ, שלפיו אל-חיה "יצטרף להנייה", נקרא באנקרה כאזהרה שאיש אינו חסין, גם לא מי שמתארח בבירות אזוריות.
המספרים שמאחורי המילים
ההסלמה הרטורית מתרחשת על רקע מצב שברירי בעזה. לפי נתוני משרד הבריאות בעזה, שאותם מביאה דיילי סבאח, נהרגו מאז אוקטובר 2023 יותר מ-74 אלף פלסטינים, ו-1,488 נוספים נהרגו בהפרות של הפסקת האש. מפת דרכים בת 15 סעיפים, שזכתה לגיבוי אמריקני, נדחתה לפי הדיווח על ידי נתניהו באוגוסט. במצב כזה, כל ערוץ תיווך הוא נכס, ואנקרה מבקשת להבהיר שהיא לא מתכוונת לוותר על שלה.
ברקע עומדת גם האסטרטגיה הרחבה של טורקיה. בראיון לניוזוויק הזכיר ארדואן את הסכם ההגנה המשותף של מכה עם פקיסטן וערב הסעודית, המבוסס על סעיף 51 של מגילת האו"ם וקובע כי התקפה מזוינת על אחת משלוש המדינות תיחשב התקפה על כולן. הוא גם הדגיש כי לטורקיה "הצבא השני בגודלו בנאט"ו". אלה אינם איומים מפורשים, אבל הם בהחלט מסר: טורקיה של 2026 בונה לעצמה עורף אזורי ומעמד של מעצמה ביטחונית, ואינה מתכוונת להיגרר לתבנית של "האיום הבא אחרי איראן".
ושינגטון כשופטת שקטה
ארדואן מקפיד להפריד בין הקשר עם ישראל לבין הקשר עם הבית הלבן. "אינני מגדיר את היחסים בין טורקיה לאמריקה דרך מדינה שלישית", אמר, "בן שיחנו בוושינגטון הוא ממשל ארצות הברית". הוא גם סיפר כי שוחח על עזה עם הנשיא טראמפ בפגישתם האחרונה. המשמעות: אנקרה מנסה לבודד את הממשלה בירושלים, ובמיוחד את כ"ץ ונתניהו, ממערכת היחסים האסטרטגית שלה עם ארצות הברית, ולהציג את העימות כבעיה של פוליטיקה פנימית ישראלית ולא כמשבר בין בעלות ברית של ושינגטון.
באנקרה מקווים שגם הבית הלבן יקרא את המפה כך. כל עוד טורקיה היא אחת המדינות שיש להן קו ישיר לחמאס, היא שותפה חיונית לכל הסדר. איומי חיסול כלפי המשא ומתן של חמאס, כך טוענים בטורקיה, פוגעים קודם כול במאמץ האמריקני עצמו.
ניתוח: למה דווקא עכשיו
שני הצדדים משחקים, בין השאר, לקהל הבית. בטורקיה, העמדה הפרו-פלסטינית היא נכס פוליטי חוצה מחנות, וארדואן, המבקש לבסס את מעמדו כמנהיג העולם המוסלמי, נהנה מכל עימות פומבי עם ממשלת נתניהו. בישראל, כפי שמזכירים בעקביות דוברי אנקרה, מתקרבת מערכת בחירות, ושר ביטחון המציג את עצמו כמי שאינו נרתע מאיש, גם לא ממנהיג מדינה חברה בנאט"ו, מדבר אל הבסיס שלו.
אבל מעבר למשחק הפוליטי מסתתר שינוי עמוק יותר. בישראל מתגבש, לפחות ברמת השיח, מושג של טורקיה כ"יריבה האסטרטגית הבאה", כפי שהזכיר המראיין של ניוזוויק. בטורקיה רואים בכך ניסיון לבנות אויב חדש אחרי היחלשות איראן. החיכוך בסוריה, שם מטוסים ישראליים תוקפים בעוד אנקרה תומכת בממשלה החדשה בדמשק, וההסכם הביטחוני בין ישראל ליוון בים התיכון, יוצרים מצע של מתיחות שאינו תלוי בחילופי הדברים ב-X.
בשלב זה אין סימנים לצעד מעשי מעבר למלחמת המילים: אין הודעה על החזרת שגרירים, אין צעדים כלכליים חדשים ואין שינוי במדיניות הטורקית כלפי חמאס. דווקא ההפך: אנקרה מבהירה שהפגישות יימשכו. השאלה הפתוחה היא אם הרטוריקה תישאר ברמה ההצהרתית, או שהאיום של כ"ץ יתורגם, בהמשך, לניסיון מעשי נגד בכירי חמאס בזירות שבהן טורקיה רואה את עצמה כמארחת וכמגינה.
מה שברור כבר עכשיו הוא שהתקופה שבה ניהלו ירושלים ואנקרה מערכת יחסים של "מחלוקת מנוהלת", עם סחר ער מתחת לרטוריקה, נגמרה. במקומה עומדת יריבות פתוחה, אישית ופוליטית, שבה כל מפגש בבירה טורקית וכל פוסט של שר ישראלי עלולים להפוך לנקודת הצתה. וכל זה בזמן שבעזה, לפי הנתונים, עדיין סופרים הרוגים גם תחת הפסקת אש.
