"ישראל הנהיגה בבקעת הירדן ובצפון ים המלח משטר המנצל את משאבי האזור באינטנסיביות ובהיקף רחבים יותר מאשר בשאר חלקי הגדה המערבית, ואשר ממחיש את כוונותיה: סיפוח דה-פקטו של בקעת הירדן וצפון ים המלח למדינת ישראל." כך עולה מ"ניצול ונישול", דו"ח של ארגון זכויות האדם בצלם המתפרסם היום (חמישי, 12.5.2011).
אזור בקעת הירדן וצפון ים המלח הוא עתודת הקרקע הגדולה ביותר לפיתוח בגדה המערבית. שטח האזור הוא 1.6 מיליון דונם, והוא מהווה 28.8% משטח הגדה המערבית. באזור גרים 65 אלף פלסטינים ב-29 יישובים, ולפי ההערכה כ-15 אלף פלסטינים נוספים חיים בעשרות קהילות בדואיות קטנות. בנוסף, חיים באזור כ-9,400 מתנחלים ב-37 התנחלויות (כולל שבעה מאחזים).
הדו"ח מפרט "כיצד ישראל השתלטה באמצעים שונים על 77.5% מאדמות הבקעה וכיצד היא מונעת מהפלסטינים את הבנייה, השהייה או השימוש בהן. בין היתר הכריזה ישראל על מאות אלפי דונמים כעל "אדמות מדינה", כעל שטחי אש וכעל שמורות טבע".
"בשנתיים האחרונות המינהל האזרחי הורס שוב ושוב מבנים בקהילות בדואיות בשטחים אלו, אף שחלקן הוקמו עוד לפני 1967. אלפי דונמים נוספים נגזלו מפליטים פלסטינים. 12% משטח הבקעה נכללים בשטחים המוניציפאליים של ההתנחלויות, ובכלל זה כל חופיו הצפוניים של ים המלח." נאמר בדו"ח.
"כמו כן, ישראל השתלטה על רוב מקורות המים באזור והיא מייעדת אותם לשימוש כמעט בלעדי של ההתנחלויות. סך הקצאת המים ל-9,400 מתנחלי האזור מקידוחי המים, מנהר הירדן, ממי קולחין, וממאגרי מים מלאכותיים מגיעה לכ-45 מיליון מ"ק בשנה. הקצאה זו אפשרה להתנחלויות לפתח חקלאות אינטנסיבית, לאורך כל עונות השנה, שרוב תוצרתה מיועדת לייצוא. הקצאת המים להתנחלויות הבקעה שווה בהיקפה לכמעט שליש מכמות המים הזמינה לכ-2.5 מיליון פלסטינים תושבי הגדה המערבית." נכתב בדו"ח בצלם.
בבצלם טוענים כי: "ההשתלטות הישראלית על מקורות המים באזור צמצמה את כמויות המים העומדות לרשות הפלסטינים. סך המים שהפלסטינים שאבו באזור בשנת 2008 עמד על-31 מיליון מ"ק בלבד, כמות הנמוכה ב-44% מזו שהפיקו באזור לפני הסכם הביניים ב-1995."
"בשל המחסור במים, פלסטינים נאלצו לזנוח שטחים חקלאיים שעיבדו בעבר ולעבור לחקלאות המבוססת על גידולים רווחיים פחות. שליטתה של ישראל ברוב שטחי האזור מונעת גם חלוקה שוויונית של משאבי המים בין הישובים הפלסטיניים השונים או העברת מים ליישובים פלסטיניים מחוץ לאזור, ובחלק מהקהילות הבדואיות באזור צריכת המים משתווה לזו שנקבעה על-ידי האו"ם כמינימאלית עבור אזורי אסון הומניטאריים." נכתב בדו"ח.
"ישראל השתלטה גם על רוב אתרי התיירות הבולטים באזור – חופיו הצפוניים של ים המלח, ואדי קלט, מערות קומראן, מעיינות שמורת עין פשח'ה ואתר הטבילה קסר אל-יאהוד. בנוסף, היא מאפשרת למפעלים פרטיים לנצל את משאבי האזור ולהפיק רווחים מניצול מינרלים ומתיירות בחופי צפון ים המלח. ישראל גם הקימה באזור אתרים לטיהור שפכים ולהטמנת אשפה המגיעים מישראל ומהתנחלויות."
לנוכח אי-חוקיותן של ההתנחלויות מלכתחילה ולנוכח פגיעתן הקשה והנמשכת של ההתנחלויות שהוקמו בבקעת הירדן ובצפון ים המלח בפלסטינים תושבי האזור, בצלם קורא לישראל לפנות התנחלויות אלה באופן מסודר, תוך כיבוד זכויותיהם של המתנחלים, לרבות תשלום פיצויים. בנוסף, נוכח האיסורים במשפט הבינלאומי על ניצול משאבי הטבע של השטח הכבוש, על ישראל לאפשר לפלסטינים גישה לכל השטחים שנסגרו בפניהם ולהתיר את השימוש במקורות מים, לבטל את ההגבלות שהטילה על התנועה באזור ולאפשר בנייה ופיתוח ביישובים הפלסטינים." טוענים בבצלם.
בצלם העביר את טיוטת הדוח למשרד המשפטים שעל פי הסיכום עימו אמור לרכז את תגובת הרשויות הרלוונטיות לדוחות "בצלם". על אף סיכום זה, משרד המשפטים לא העביר את הדו"ח לרשויות הרלבנטיות ומסר לבצלם כי ""כיוון שהדו"ח מעלה סוגיות בעלות אופי פוליטי ומדיני, ולא סוגיות משפטיות גרידא", הוא לא רואה מקום להגיב לו.
