אין בתקציב הזה מנועי צמיחה, חזון, כיוון ברור או בשורה לאזרחי ישראל. מדובר באוסף סעיפים שמטרתם לסגור בור תקציבי שנוצר עקב בזבוז כספים בין מפלגות הקואליציה בצורה מגזרית. נאבק בו כשיגיע לוועדת הכספים ואין לי ספק שנצליח לשנות בו סעיפים רבים.
כל הדיבורים על קיצוצים ופגיעה במערכת החינוך הם ספינים ריקים מתוכן. חד משמעית – אנחנו במפלגת ׳כולנו׳ דואגים לחינוך ומערכת החינוך לא תיפגע. תקציב החינוך עומד על 52 מיליארד ₪ ורק בשנתיים האחרונות, תחת שר האוצר משה כחלון, הוא גדל ב-7 מיליארד ₪
כאשר מדינת ישראל הייתה צעירה, אורי זוהר ואריק איינשטיין הציגו מערכון שהפך לקלאסי: שני ערבים עומדים על שפת-הים ומקללים סירה מתקרבת של עולים יהודים חדשים. אחר-כך: שני יהודים עומדים על שפת-הים ומקללים סירה מתקרבת של עולים חדשים מפולין. אחר-כך: שני עולים מפולין עומדים על שפת-הים ומקללים סירה מתקרבת של עולים חדשים מגרמניה. אחר-כך: שני עולים מגרמניה עומדים על שפת-הים ומקללים סירה מתקרבת של עולים חדשים מצפון-אפריקה. וכך הלאה. יתכן שזהו הסיפור של כל מדינות-העליה, כגון ארצות-הברית, אוסטרליה, קנדה, ארגנטינה ועוד. אבל בישראל, שיש לה אידיאולוגיה לאומנית המכלילה את כל היהודים (והדוחה את כל הגויים) זה בכל זאת קצת מוזר
מי מאתנו לא מכיר את הנתון המערער המצביע כי אחד מכל שלושה זוגות בישראל יתגרש במהלך נישואיו. מדי שנה מתפרסמים נתונים אודות מספר המתגרשים בישראל, ועדיין התהליך הכה רגיש הזה, שהשפעותיו מתעצמות אף יותר במקרים בהם ישנם ילדים, נותר במרבית המקרים בידי גורמים בעלי עניין שמוצאים לא פעם (בין אם במתכוון ובין אם מתוך הרגל) את הדרך להצית מלחמות, גם כשאלו לא היו שם מלכתחילה. שיהיה ברור - במלחמות בין בני זוג אין מנצחים! כולם מפסידים! והמפסידים הגדולים ביותר הם הילדים
התנגדות נציבות שרות המדינה להגברת התעסוקה של אנשים עם מוגבלויות בשרות הציבורי, כפי שבאה לידי ביטוי בדיון בכנסת, מבטאת תפיסה אנכרוניסטית שרואה בעובדים אלו נטל למערכת ועיוורת לתרומתם לארגון ולחברה. כל עוד זו המדיניות שמנחה את הגוף שהוא המעסיק הגדול במשק לא נוכל להשלים את המהפכה של שילוב מאות אלפי אנשים עם מוגבלויות במעגל התעסוקה במגזר הפרטי והציבורי
לפתע הביטו פנים מוכרות ממסך הטלוויזיה. אמנם, לא לגמרי מוכרות. נוסף להן זקן שחור. (לו הייתי במקומו, הייתי מגלח אותו מהר.). כן, הנהו. הרמטכ"ל לשעבר, ראש-הממשלה לשעבר, אהוד ברק. ברק במהדורה חדשה. תקיף. חד. גלוי-לב. מגנה את בנימין נתניהו במילים בוטות. חוזר כמעט מילה במילה על הזהרתי שנתניהו אינו שפוי לגמרי. אומר שנתניהו "ירד מן הפסים", אומר שיש "ניצנים של פשיזם" בישראל. הארץ התעוררה והקשיבה. ברק חוזר? סוף-סוף מצוי אדם שמסוגל, אולי-אולי, להביס את נתניהו?
שמעתי את הסיפור הבא מפי מי שהיה שגריר שוודיה בפאריס: "ב-1947, כאשר דן האו"ם בתכנית החלוקה של פלסטינה, הייתי חבר בוועדת-המשנה שטיפלה בבעית ירושלים. באחד הימים שלחו היהודים נציג חדש. שמו היה אבא אבן. הוא דיבר אנגלית נהדרת, אנגלית הרבה יותר טובה מזו של נציגי בריטניה וארצות-הברית. הוא דיבר כרבע שעה, וכאשר סיים לא היה בחדר אדם אחד שלא שנא אותו מעומק הלב.". נזכרתי בסיפור זה כאשר ראיתי בטלוויזיה את מסיבת-העיתונאים של דורי גולד, מנכ"ל משרד-החוץ. הוא דיבר על ועידת-השלום שהתכנסה בפאריס, שאותה גינתה הממשלה בפה מלא. מהרגע שראיתי את גולד בפעם הראשונה הוא לא מצא חן בעיניי. אז הוא היה השגריר החדש שלנו באו"ם. אמרתי לעצמי שאני סתם נגדו מפני שהוא יהודי זר ("יהודי גלותי" בסלנג הישראלי). גולד מדבר עברית במבטא אמריקאי בולט ואיננו יפה-תואר. הייתי מעדיף שנציגנו באו"ם יהיה ישראלי זקוף-קומה, המדבר אנגלית במבטא צברי. (אני מודע לכך שזה משפט גזעני, ואני ממש מתבייש בעצמי.)
