בתקופת המונדיאל פרחו ושיגשגו אתרי ההימורים ברשת האינטרנט. כמעט כל אוהד כדורגל הרגיש כי שמחתו בהצלחת הקבוצה האהובה עליו תהיה שלמה רק אם יצורף לה הימור של כמה אלפי שקלים. היו מי שהסתפקו בטפסי הטוטו המקומיים, אך היו גם מי שרצו יותר, הרבה יותר, ולשם כך בחרו באתרי הימורים ברשת האינטרנט אשר בהם מתגלגלים הסכומים הללו.
עם התרחבותה של תופעת ההימורים ברשת, וכחלק ממדיניות המטרה להילחם באתרי הימורים, החלו שוטרים מגיעים למשרדי ספקיות האינטרנט במטרה להחתים את המנהלים באופן אישי על התחייבותם לחסימת אתרי הימורים ברשת, תוך 48 שעות. בעשותה כן, גלגלה המשטרה את הסוגיה לפתחם של מנהלים שכירים של ספקיות האינטרנט, אך לא באמת פתרה את הבעיה של אתרי ההימורים, אלא התחילה מלנתק את צינור החמצן "הישראלי" לאותם אתרים.
לטענת המשטרה, דרישתה ממנהלי ספקיות האינטרנט לחסימת אתרי הימורים ברשת הינה מתוקף סמכותה על-פי חוק, שכן האתרים הנ"ל "מהווים מקום למשחקים אסורים לעריכת הגרלות או הימורים, כהגדרתם בסעיף 224 לחוק העונשין". אלא שהמשטרה "שכחה" שחוק העונשין הינו חוק משנת 1977, כך שכאשר החוק מגדיר מהו 'מקום משחקים אסורים' - ההגדרה היא 'חצרים שרגילים לערוך בהם משחקים אסורים'. הכוונה של המחוקק הייתה "'חצרים' - במובן הלשוני-פיזי של המילה, שכן בשנת 1977, המחוקק אפילו לא דמיין שיום אחד ימציאו את האינטרנט, מה שלכולנו ברור היום. כך שכיום מנסה המשטרה, בצורה פרשנית, להכתיב לתוך מילותיו של המחוקק (משנת 1977) את המציאות של התקופה החדשה.
כאשר מדובר באיסור שעלול להוביל להליך פלילי ו/או לענישה פלילית – אין מקום לפרשנות. איסור פלילי חייב להיות מכוח חוק. החוק הוא מקור סמכותה של המשטרה אותו היא נדרשת לאכוף, לא לפרש אותו ובטח לא להמציאו מחדש, פרשנות אינה יכולה להיות בסיס לאישום פלילי. בפניותיה לספקיות האינטרנט מתבססת המשטרה על "פרשנות חדשה לחוק ישן", אשר כביכול "יוצרת" אחריות פלילית לאותן ספקיות אינטרנט שיפרו את הדרישה.
לכאורה נראה כי דרישת המשטרה מספקיות האינטרנט אינה חוקית, אך די ברור כי חלק מספקיות האינטרנט לא ירצו להגן על אתרי ההימורים, ולשמש כ"טסט קייס" ולכן הן מעדיפות לחסום את הגישה של גולשים ישראלים לאתרים ספציפיים על פי דרישת המשטרה.
גם בצרפת נמשכה חגיגת ההימורים באין מפריע במשך זמן מה, אך בעוד בישראל מטפלת בנושא המשטרה, הרי שבצרפת מטפל בנושא ההימורים דווקא בית המשפט, שלאחר עיון ובדיקה מעמיקה הוציא לבקשת הרגולטור הצרפתי על ההימורים ה- Tribunal de Grande Instance de Paris, צו שמורה לספקי גישה לאינטרנט לחסום כמה אתרי הימורים. הצו הוצא לבקשת הרגולטור הצרפתי על ההימורים, Arjel ועל פיו - ספק שלא יציית לצו זה צפוי לקנס בסכום של 10,000 אירו ליום.
על אף שנראה שברקע הדברים עומדת דרישתה של ממשלת צרפת מאתרי הימורים המבקשים לפעול כדין במדינה, לשלם דמי רישיון שעלותם גבוהה מאד, הרי העיקרון הוא מבורך, שכן ניתן היה לצפות כי משטרת ישראל תלך בעקבותיה ותפנה לספקיות האינטרנט באמצעות צו של בית משפט אשר יאשר את פרשנותה לחוק העונשין. נכון לעכשיו עדיין לא נעשה מהלך כזה.
הכותב הוא עו"ד אורי גולדמן, שותף במשרד גולדמן ברון, המתמחה בהלבנת הון ובמיסוי
