כדרכי בקודש גייסתי אז את מלוא הציניות האצורה בקרבי על מנת להקצין את הדברים כך שהתוצאה הסופית תהיה גם כואבת וגם מצחיקה שהרי כאב וצחוק הם מסימניה המובהקים של סאטירה מוצלחת שתכליתה להגחיך את הסיטואציה המתוארת ולהביא אותה לידי אבסורד "Ad Absurdum") ). מה אגיד לכם? הייתי בטוח שעשיתי מלאכה טובה ונאמנה ולא היה לי ספק שהטור שיצא מפרי עטי יגרום לכך שעיני קוראיי הנלהבים ידמעו מצחוק ודמע. מה גדולה הייתה תדהמתי כאשר גיליתי שלעומת המציאות שנוצרה בתום "מעשה המרכבה", הטור שלי (אותו חשבתי למבריק) מחוויר מרוב בושה. שוב גיליתי שבכל מה שנוגע במעשי תעתועים, לביבי אין מתחרים והמציאות שהוא יודע להמציא עולה על כל דמיון. אם בהוכחות חשקתם, הרי לכם הוכחות מלוא הסל:
נתחיל במשרד החינוך. תודו שגם אתם לא העליתם בדעתכם שמי שיופקד על חינוכו של הדור הצעיר יהיה נפתלי בנט. מכל האנשים המוצלחים דווקא הוא מונה לתפקיד שר החינוך. די היה במעט הזמן שעבר מאז הופעתו כמטאור בחיינו המשעממים כדי להבין שהוא וחינוך הם תרתי דסתרי. למרות רצוני הטוב נבצר מבינתי לדעת למה בדיוק הוא מתכוון לחנך את ילדינו: ליהירות חסרת גבולות בבחינת "אני ואפסי עוד"? לדרך חסרת המעצורים בה הוא מנהל "ביתו היהודי"?"? להמשך הכיבוש "עד הסנטימטר האחרון" וחיים נצחיים על חרבנו? אם אלה הערכים אליהם הוא מתכוון אז אני מייחל לכך שנכדיי ונכדי נכדיי יהיו "בלתי מחונכים". בכך לא תמו צרותיו של משרד החינוך: לצדו של בנט יככב אדון "נחום תקום", הלא הוא משולם נהרי שעלה שוב מהאוב כדי לטפח את משמניו המשומנים של החינוך הדתי והחרדי. נראה לי שהפעם, אפילו ביבי התעלה על עצמו והקדיח את תבשילו, כלומר את התבשיל של כולנו.
ומן הפח אל הפחת, משמע ממשרד החינוך למשרד התרבות. תשאלו אותי: "מה יש לך נגד תרבות?" ורני אשיב מיניה וביה: "מאומה אין לי נגדה, במיוחד אם אני מתרגם אותה ללועזית ומבין שמדובר ב"קןלטורה". אלא שכאן מצפה לנו הפתעה מארץ ההפתעות: מירי רגב. אני חוזר שנית: מירי רגב.! היא תהיה שרת התרבות של מדינת ישראל (והספורט כמובן! לא שכחנו ואין צורך לכעוס מירי). למשמע הבשורה המרנינה על המינוי המופלא הזה, לבי עלז ופי נאלם דום. רק מילה אחת הצלחתי להוציא מגרוני: "כפיים!"
אם בנוגע ל"קולטורה" נעתקו המלים מפי, בנוגע למשרד המשפטים דבריי יאירו: ראשית אני חייב לטפוח על שכמי שכן הצלחתי לנחש שהאיילה השלוחה (שלא לאמר "משולחת הרסן") היא היא שתשב בראשו. נכון שזה נשמע הזוי שהרי כל המשרד הזה, על תוכנו ועל קרביו, על פרקליטיו ועל שופטיו, היה לצנינים בעיניה היוקדות ואני משער שלו הדברים היו תלויים רק בה היא לא הייתה מהססת להעבירו מהעולם. עתה, כשהיא עומדת בראשו נבצר מבינתי להבין מה היא בדיוק מתכוונת לעשות שם. אני משער שהיא לא תעביר אותו מהעולם שהרי שום פוליטי הגון לא יתנדב להשמיט כיסא יקר מתחת לישבנו, וגם איילה שלנו לא תעשה כן. מבחינה זו זכינו וייתכן שבכל זאת יצא מתוק מעז. אז מה היא תעשה בכל זאת? הלא להשאיר את המצב כפי שהוא, זה בלתי אפשרי. חייבים לשנות. אחרי מחשבה עמוקה הגעתי למסקנה שהיא לא תחסל את המשרד אבל היא תבלע אותו חיים, כך שברצותה להטיב היא תיתן לו לנשום קצת, וברצותה להזיק היא לא תלחץ על גרוגרתו במידה ראויה כך שהוא לא ימות ולא יחיה. ככה היא תתפוס שתי ציפורים בבת אחת: מצד אחד היא תישאר שרת משפטים אבל מהצד השני, ממשרד המשפטים לא יישאר דבר. אם לשם כך היא תזדקק לעזרה לא יחסרו מתנדבים: לוין, אקוניס, איוב, אלקין ומכלוף מחכים רק לזה.
מכאן נעבור למשרד החוץ שצועק "גוואלד" אחרי שגילה שביבי שיסע אותו לשישה חלקים לא שווים. את התואר "שר החוץ" הוא שומר בינתיים לעצמו. אמרנו "בינתיים" כי הוא עדיין מחכה לאיווט, או לבוז'י, או ללפיד, הראשון מתוכם שיהיה מוכן להתמסר. עד אז ציפי (לא, לא האומנת של בוז'י אלא זו עם השם הארוך "אוי לי חוטושווילי") תשמש כסגנית, והואיל ולביבי יש עוד הרבה עניינים על הראש, היא תהיה למעשה שרת החוץ של מדינת ישראל. אישית, אני כבר משתוקק לראות אותה יושבת עם ג'ון קרי ומסבירה לו בעברית קלה או באנגלית קלוקלת, שלא מזמן, רק לפני ששת אלפים שנה בערך, אלוהים בכבודו ובעצמו הבטיח לנו את הארץ הזאת. בתשובה קרי יהנהן ברעמתו אבל ירצה לקבל הוכחות: "אין בעיה" תאמר ציפי ותפתח את "ספר יחזקאל" שם היא תתאר לו בשפה שווה לכל נפש, את הגבולות המדויק אותם הבטיח לנו אלוהים:
"כֹּה אָמַר, אֲדֹנָי ה'... וְנָפְלָה הָאָרֶץ הַזֹּאת, לָכֶם--בְּנַחֲלָה. וְזֶה, גְּבוּל הָאָרֶץ: לִפְאַת צָפוֹנָה מִן-הַיָּם הַגָּדוֹל, הַדֶּרֶךְ חֶתְלֹן--לְבוֹא צְדָדָה. חֲמָת בֵּרוֹתָה, סִבְרַיִם, אֲשֶׁר בֵּין-גְּבוּל דַּמֶּשֶׂק, וּבֵין גְּבוּל חֲמָת; חָצֵר, הַתִּיכוֹן, אֲשֶׁר, אֶל-גְּבוּל חַוְרָן. וְהָיָה גְבוּל מִן-הַיָּם, חֲצַר עֵינוֹן גְּבוּל דַּמֶּשֶׂק, וְצָפוֹן צָפוֹנָה, וּגְבוּל חֲמָת; וְאֵת, פְּאַת צָפוֹן. וּפְאַת קָדִים מִבֵּין חַוְרָן וּמִבֵּין-דַּמֶּשֶׂק וּמִבֵּין הַגִּלְעָד וּמִבֵּין אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, הַיַּרְדֵּן--מִגְּבוּל עַל-הַיָּם הַקַּדְמוֹנִי, תָּמֹדּוּ; וְאֵת, פְּאַת קָדִימָה. וּפְאַת, נֶגֶב תֵּימָנָה, מִתָּמָר עַד-מֵי מְרִיבוֹת קָדֵשׁ, נַחֲלָה אֶל-הַיָּם הַגָּדוֹל; וְאֵת פְּאַת-תֵּימָנָה, נֶגְבָּה. וּפְאַת-יָם, הַיָּם הַגָּדוֹל, מִגְּבוּל, עַד-נֹכַח לְבוֹא חֲמָת; זֹאת, פְּאַת-יָם."
בתום הקריאה היא תשאל: "הבנת את זה ברוך... כלומר קרי..?". נראה שהוא אכן הבין שהרי תגובתו הייתה בהחלט מבטיחה: "Wow ..Really? .... באמת לא ידעתי...". עכשיו כשהכל ברור הוא הבטיח לציפי שהוא ידאג להגניב את הסוד לאוזניו של אובמה כדי שזה יפסיק לבלבל לביבי את המוח בעניין המגוחך של "שתי מדינות לשני עמים".
הייתי יכול להמשיך ולסקור את שאר השרים על תפקידיהם המגוחכים: "שר לעניינים אסטרטגים" (מה זה?), "שר לענייני ירושלים" (ומה עם פתח תקווה? גם היא זקוקה לשר) ועוד כהנה וכהנה תפקידים הזויים אבל הפעם החלטתי לחרוג ממנהגי ולסיים בנימה אופטימית: על רקע כל המינויים שתיארתי, בולט במיוחד מינוי מוצלח אחד שרק בשבילו היה כדאי ללכת לבחירות מוקדמות. אני מתכוון למינויו של האסטרו-פיזיקאי המהולל, פרופסור דני דנון, לשר המדע של מדינת ישראל. אין לי ספק שהטכניון מבכה את עזיבתו של בכיר מדעניו, אבל לפרופסור הנכבד לא הייתה ברירה אחרת מלבד קבלת "דין התנועה" שהרי רק טובת המדינה עומדת לנגד עיניו. חייבים להודות שבמינוי זה, ביבי ש"שיחק אותה בגדול" ולפיכך החלטתי להניח לו ולחפש לי "קרבן" אחר להתעלל בו. למזלי ישנם רבים כאלה, אבל שניים בולטים מעל כולם: הראשון הוא "אודיקי טריקי", הלא הוא מיודענו אולמרט ששוב נתפס כשמכנסיו מופשלים, והשני הוא בוז'י, שחרף "הזובור" שעבר בחודשיים האחרונים הוא לא מפסיק לצרוח בקול צפצפני של ילד שקולו מתחלף: מהפך! מהפך!! מהפך!! בעניינם של שני אלה, מובטחת לכם חגיגה אמתית בטורים הבאים.
ממשלת נתניהו הרביעית - "גן העדן" של ליברמן / שאול אלבז
